סמל ראשון דוד אביצור קיבל ב-19 בדצמבר 2012 צל"ש מידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף
טל רוסו, שבין היתר ציין בתעודת הציון לשבח ש"סמ"ר דוד אביצור מהווה דוגמה לפיקוד ולמנהיגות תחת אש, הפגין מקצועיות, תושייה ואומץ לב וחירוף נפש....". זו רק שורה אחת מהתיאור בתעודת הצל"ש של שלל גילויי הגבורה ותכונות של אומץ לב שגילה דוד אביצור מגדוד "קרקל" בקרב עם מחבלים בגבול סיני.
אני מבקש להוסיף צל"ש של מופת מוסרי וערכי לסמל ראשון (מיל.) ולכל חבריו לנוכח אמירותיהם בימים אלו, המתריסות בהחלטות ובהכנות למבצע גירוש של כמה מאות בשלב ראשון מתוך ארבעים אלף אפריקנים.
ראויה להערכה רבה ההתייצבות לימינם של הבנים החורגים לאלוהים ולאדם, שהגיעו אלינו מאפריקה מצד סמ"ר דוד אביצור וחבריו, אלו שהיו חיילים בגדוד "קרקל", גדוד קרבי מעורב של חיילים וחיילות, שפעלו בגזרת סיני.
חיילים וחיילות, שהשתחררו מהצבא, מחליטים היום לומר את מה שהם ראו מתוך הזדהות עם הנאבקים למנוע בשלב זה את הגירוש. אלה חיילים משוחררים, שאינם אמונים על ניסוח והתנסחות, כי זה לא מקצועם, אבל מדם לבם הם מחליטים להוסיף קול אנושי ומוסרי, להוסיף את הקול של ארון הספרים היהודי למאבק נגד הגירוש, ושהוא יהיה אות קין על מצחה של מדינת ישראל, אם הוא ימומש.
"מעולם לא ראיתי בני אדם במצב כזה. ראינו אנשים עם ידיים שבורות, חתכים על הגב, כוויות. אנשים שבדואים בסיני טפטפו להם פלסטיק רותח בזמן שהם דיברו בטלפון עם בני משפחותיהם כדי שישמעו את הצעקות וישלמו מהר את הכופר" מספר סמ"ר דוד אביצור על מה שראה ומה ששמע מפי אלו שהגיעו לגדר הגבול. ומוסיף סמ"ר דוד אביצור: "ישנה תדמית לא נכונה לגבי המצב, בו הם היו כשהגיעו לכאן... אני ראיתי אנשים שכל אחד היה מרגיש כלפיהם חמלה ורצון לעזור להם". ומסיים דוד אביצור: "אני רוצה שיבינו לְמָה ששולחים אותם אחרי מה שהם עברו בדרך אלינו זה לא דבר שהייתי שולח אף לא אחד לעבור שוב".
מול המצלמה של כתבי ynet הופיעו לוחמי ולוחמות קרקל וסיפרו מה ששמעו ומה שראו. הם שמעו את הצעקות של מבקשי המקלט וראו ממגדלי התצפית איך החיילים המצריים מרססים כדורים לכל עבר, מעמידים את מבקשי המקלט ומוציאים אותם להורג. זה לא עניין פוליטי מדגישים החיילים, זה עניין אנושי, הומניטרי. זו החובה שלנו לספר הכל לפני שהגירוש מתחיל. סמלת נטע דנון (במיל.) מספרת "היינו בתצפית. הגיעו כמאה סודנים ואריתריאים לגבול. מצבם היה מאוד קשה. נשים, ילדים, מבוגרים בכל הגילים הגיעו זבי דם, רזים, פצועים, רעבים וצמאים. הזעקנו חובש לטפל. המראה היה קשה לי ולכל אחד שהיה אתי בתצפית". המראות השפיעו על נטע דנון עד "שאושפזתי. אלו היו ימים של קריסה נפשית מטורפת לראות נשים שעברו התעללויות של אונס מכות רצח וכולן עם חבלות גוף קשות".
נועה דנון מוסיפה: "בבוקר למחרת היה לי 40 מעלות חום. מסתבר שכולנו חלינו ממה שראינו. עד שהיה צורך להטיס אותנו הביתה. הקריסה הנפשית הייתה מטורפת".
סגן אליאנה בסטיאנה: "שנים הדחקתי את הזוועות, ראיתי אנשים שקוראים להם מסתננים עם סימני פלסטיק מותח, סיגריות כבויות וחבלות מצליפות שוטים". סמ"ר ניר ליבלר "שינה את מחשבותיו הפוליטיות על הפליטים, כשהראו לי איפה חתכו להם את האוזניים ואת הכוויות של השמן הרותח". סמל שני קוריאל" "היה ברור, שהם בורחים ממשהו נורא".
הם מספרים על כך שהם שוחחו ביניהם והיה להם קשה לעכל את מה שהם ראו. הם דיברו על הזוועות החתומות על גופות אלו שחצו את הגבול חתומות במכות רצח, באונס, בעינויי גוף ונפש.
סמ"ר מתן אדלר: "מסביבך כל הזמן תמונות קשות של גברים, נשים ילדים, תינוקות חבולים, פצועים ממש חתוכים". ומוסיף: "ממגדל התצפית ראינו כיצד טובחים בהם... מעטים נתלו הגדרות וחצו את הגבול, וכמה נשארו שכובים כנראה מתים. לא פשוט להיזכר בתקופה הזאת ...ברור לי שאנשים נורמליים לא עוברים את הדבר הזה רק בשביל לחפש עבודה. חשוב לי שידעו את האמת".
הטרגדיה היא שאוכלוסייה כה חלשה של בנים חורגים לאלוהים ולאדם מאפריקה הגיעה לשכונות החלשות ביותר בישראל שבמשך שבעים שנה הוזנחו הזנחה בלתי נסלחת על-ידי כל ממשלות ישראל, ועתה מנסים להסית את תושבי השכונות, שרק עם נעקור סרטן אפריקני יוטב לשכונות, שלמעשה סובלות מהזנחה עוד טרם כניסתם של כארבעים אלף "שחורי העור". כאשר למעשה הון נדל"ני מבקש לטהר את השכונות מכל תושביהם - התושבים היהודים והאפריקנים. לקול המצפוני של חיילי גדוד קלקר והקול המצפוני של ישראל הראל מעופרה יש להוסיף את הקול המצפוני של רבים מאנשי דרום תל אביב, המתגייסים בימים אלו למנוע את הגירוש. לאפשר להם להישאר בישראל עד יעבור זעם ולקרוא לממשלה להירתם לתוכניות פיזור של האוכלוסייה בכל רחבי הארץ, לאפשר להם לעבוד ולהתקיים. גישה למשרדי ההגירה ולא רק משרד אחד שיהיה פתוח, בו ממתינים לעתים מספר ימים רק כדי להגיע בסופו של דבר לדלת נעולה.
"עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה הֵם לִי
כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד לְאַפְרִיקָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹךְ הַבָּאִים מִצְרַיְמָה
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב.
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב וְהָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.
