מלבד פרשת
הולילנד, צריך
אהוד אולמרט להתמודד בספרו עם שתי הרשעות נוספות במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות: בפרשת טלנסקי ובפרשת מרכז ההשקעות. כיצד הוא עושה זאת? כרגיל: באמצעות שקרים חוזרים ונשנים. באותה צורה הוא מתייחס גם לפרשות אחרות בהן היה מעורב ובראשן פרשת ראשונטורס.
אולמרט: "הדיבור שלו [
משה טלנסקי] על מעטפות כסף ופרטים הזויים שמסר, ללא שום קשר למציאות, עוררו תהודה" (עמוד 14).
האמת: הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו שאולמרט קיבל מטלנסקי מעטפות גדושות ברבבות דולרים במזומן, אותן החזיק בכספת של חברו
אורי מסר ועליהן מעולם לא דיווח.
אולמרט: "שמאית שמונתה על-ידי
מבקר המדינה קבעה בדוח מיוחד כי שכר הדירה ששילמנו [ברחוב כ"ט בנובמבר] היה ראוי" (עמוד 19).
האמת: המבקר
מיכה לינדנשטראוס קבע, כי "אף שסכום זה נראה נמוך יחסית, לא הוכח שהוא אינו במתחם הסבירות". באותו דוח גם קבע לינדנשטראוס, כי אולמרט הסתיר ממשרדו את שמו של קונה הדירה - חברו דניאל אברהמס - ושיקר כאשר טען שהעביר את המסמכים בזמן אמת.
אולמרט: "ההלוואה שבה דובר [מג'ו אלמליח] הופיעה בכל הצהרות המס שלי ובכל ההצהרות שנתבקשתי לתת למבקר המדינה - ומעולם לא הוסתרה" (עמוד 49).
האמת: בית המשפט המחוזי קבע: "תגובת הנאשם (באמצעות פרקליטיו) לדרישות אלה של המבקר לא היו ישירות ופשוטות. עם זאת, לא הוכח כי הנאשם רימה את המבקר". אולמרט סירב למסור למבקר פרטים על קשריו עם אלמליח ואמירתו בנושא הייתה "בעייתית".
אולמרט: "אני טוען כאן, לראשונה, כי הכרעת הדין המרשיעה [בפרשת מרכז ההשקעות] הייתה שגויה" (עמוד 142).
האמת: למה רק כאן לראשונה? למה לא בערעור לבית המשפט העליון?
אולמרט: "זוכיתי לחלוטין מפרשת הנסיעות על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות הנשיאה
מוסיה ארד, פה אחד. גם בית המשפט העליון זיכה אותי בפרשה זו, גם אם לא פה אחד" (עמוד 93).
האמת: אולמרט זוכה מחמת הספק בפרשת ראשונטורס, משום שלא הוכח מעבר לספק סביר שהוא ידע על יצירת העודפים בטיסותיו לחו"ל. בבית המשפט העליון נדחה ערעורה של המדינה ברוב של שלושה שופטים נגד שניים ונותר על-כנו הזיכוי מחמת הספק.
אולמרט: "במסגרת הכנתה לעדות קיבלה [הדר] זלצמן [ממשרד ראשונטורס] מסמך של 32 עמודי שאלות ותשובות, והתבקשה לשנן אותן... חלק מהתשובות שהושמו בפיה של זלצמן סותרות באופן קיצוני את הדברים שהיא אמרה במשטרה" (עמודים 100-99).
האמת: בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה שמדובר היה בטעות, ובשום מקום לא נקבע שהיא התבקשה לשנן את הדברים ושהם היו שונים מעדותה במשטרה - וזאת לצד הביקורת של בית המשפט על עצם המקרה.
אולמרט: "הבדיות על 'מעטפות הכסף'" (עמוד 100).
האמת: בית המשפט המחוזי בירושלים קבע תחילה, כי טלנסקי נתן לאולמרט 15,000 דולר במזומן במעטפה. לאחר עדותה של
שולה זקן נקבע, כי הוא נתן לו עוד 72,500 דולר במזומן במעטפות (פס"ד טלנסקי, עמוד 29).
אולמרט: "הטענה - שבסופו של דבר הופרכה בבית משפט - כי ניצלתי לאורך שנים את כספי הארגונים לצרכים אישיים שלי ושל משפחתי" (עמוד 100).
האמת: אולמרט זוכה מחמת הספק בפרשת ראשונטורס. בית המשפט אכן קבע, כי לא הוכח שהעודפים שימשו לצרכיו הפרטיים.
אולמרט: "למי הייתה החוצפה והרִשעות להאשים אותי בגזל של ארגוני צדקה וחסד?... הייתה זו פארסה מופקרת של חוקרים רשלנים ותאבי פרסום יחד עם עיתונאים שטופי אמביציה" (עמוד 106).
האמת: כבר אמרנו אותה.
אולמרט: "למי הייתה החוצפה והרִשעות להאשים אותי בגזל של ארגוני צדקה וחסד?... הייתה זו פארסה מופקרת של חוקרים רשלנים ותאבי פרסום יחד עם עיתונאים שטופי אמביציה" (עמוד 106).
האמת: כבר אמרנו אותה.
אולמרט: "מכל אגדת מעטפות הכסף של פרשת טלנסקי לא נשארו בסוף המשפט אלא ארבע מעטפות, שהכילו בסך-הכל 2,000 או 3,000 דולר" (עמוד 134).
האמת: בסיבוב הראשון במחוזי נקבע שהיו במעטפות 15,000 דולר, ובסיבוב השני – עוד 72,500 דולר. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אולמרט. כלומר: מדובר על קרוב ל-90,000 דולר - פי 30 מהסכום שכותב אולמרט.
אולמרט: "שני אנשים תרמו לי סכומי כסף נכבדים במזומן – בזמן שתרומות כאלה היו מותרות ועמדו בכל מבחני החוק" (עמוד 134).
האמת: בקופת המזומן הסודית אצל אורי מסר היו 300,000 דולר, שחלקם הגיעו מטלנסקי וחלקם ממקורות בלתי ידועים. גרסתו של אולמרט בנוגע ל-150,000 דולר שהעביר מסר לזקן הייתה "כבושה, משתנה, מתפתחת ומתחמקת". חלק מן הכסף שימש לצרכיו הפרטיים של אולמרט ובכך היו עבירות של מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה.
אולמרט: "רייצ'ל
ריסבי-רז הוחתמה על הודעות שהיו שונות לגמרי מהדברים שאמרה. החוקרים עיוותו את דבריה, שינו משפטים מהותיים, הטעו אותה במתכוון" (עמוד 135).
האמת: לטענה זו אין כל זכר בפסק הדין בפרשת ראשונטורס.
אולמרט: "הזיכוי [בפרשת ראשונטורס] היה דרמטי... הדרמה המלאכותית שרקחו חוקרי המשטרה, הפרקליטות והארץ הייתה זיוף אחד גדול" (עמוד 139).
האמת: הזיכוי בפרשת ראשונטורס היה מחמת הספק.