"אני אוהב תוהו ובוהו. זה ממש טוב" – אמר החודש דונלד טראמפ על המתחולל בבית הלבן שלו. לא ברור האם הוא התלוצץ, אבל טים הרפורד מקווה בפייננשל טיימס שהנשיא אכן לא התכוון לכך.

החודש האחרון היה עד להתפטרות מנהלת התקשורת הופ היקס, הורדת הסיווג הביטחוני של ג'ארד קושניר, התפטרות היועץ הכלכלי הבכיר גארי קוהן, פיטורי הטוויטר של השר רקס טילרסון, סילוקו של העוזר ג'ון מק-אנטרה, פיטוריו של סגן ראש ה-FBI אנדרו מק-קייב, החלפתו של היועץ לביטחון לאומי הרברט מקמאסטר והתקפותיו של טראמפ על החוקר המיוחד רוברט מולר. התוהו ובוהו מושל בכיפה.

לא ברור עד כמה יש היגיון בשיגעון. טראמפ אינו נוהג לשתות, אבל הרפורד טוען שסגנון הממשל שלו נראה כמו "איגרוף שיכור" – תנועה שמזכירה תנועה של אדם שיכור, תוך בדגש על הטעיות ותחבולה. החיסרון של תוהו ובוהו: הוא גורם לחוסר יציבות. היתרון: הוא מבלבל את אויביך יותר מאשר אותך. האסטרטג הצבאי האמריקני ג'ון בויד תמך בגישה זו, שמשמעותה תמרונים מטעים ואילתור במידת הצורך במטרה להטעות את האויב. אם אתה יוצר מספיק תוהו ובוהו, טען בויד, אתה משתק את האויב; סינכרון מיועד לשעונים, לא לארגונים.

גם תומכי הברקזיט פעלו בצורה דומה. על פניו נראה היה שהם כה מבולבלים, עד שהם ניהלו שני קמפיינים מקבילים: Leave.EU ו-Vote Leave. אבל לפחות במבחן התוצאה, ברור שזה עבד. הקמפיינים הללו הציעו ססמאות שונות שביניהם יכלו המצביעים לבחור, בעוד תומכי ההישארות לא ידעו לאן להסתכל.

בשדה הקרב היה הפילדמרשל ארווין רומל אמן התוהו ובוהו. הוא דגל בפעולה חדה ואנרגטית, אפילו אם המשמעות הייתה שגם אנשיו שלו לא הבינו בדיוק מהן מטרותיו. "יש לי תחושה של בלגן", אמר גנרל ברלינאי על מסעו של רומל בצפון אפריקה. הוא צדק, אבל במשך חודשים ארוכים דומה היה שרומל עומד לכבוש את מצרים ולהנחית מהלומה מוחצת על בריטניה.

גם בעולם העסקים היו מי שאימצו את אותה דרך. כאשר הוקמה אמזון, ג'ף בזוס הבהיר שהוא חייב להקדים מתחרים כמו ברנס אנד נובל וטויס אר אס, אפילו אם המשמעות היא תוהו ובוהו בתוך אמזון עצמה. סטארט-אפ שיטתי יותר היה מתרסק. "זה תהליך מבולגן, אבל פשוט לא היה זמן להיות שיטתי", אמר בזוס מאוחר יותר. החברה דיממה כסף, לפני חג המולד 1999 היא נראתה כמו בית מטבחיים – אבל המשלוחים שלה הגיעו בזמן, ומאז מתחריה רודפים אחריה.

מובן שהכוחות המקובלים יותר של תכנון וארגון עשויים לגבור בסופו של דבר, מדגיש הרפורד. לטראמפ יש כישרון אדיר לשלוט במעגל החדשות, לשנות את הנושאים כרצונו ולהסיט את הזרקורים ממבקריו אליו. זה היה נכס עצום בזמן הקמפיין; הוא הרבה פחות חד-משמעי בשלטון.

זה נכון לא רק לגבי טראמפ. האמירה הישנה של פייסבוק, "תנוע במהירות ותשבור דברים", נראית לפתע פחות חכמה – כולל לגבי פייסבוק עצמה. תומכי הברקזיט מגיעים לקצה גבול יכולת האילתור וצריכים לתכנן ולבצע פרישה עצומת ממדים והשלכות. רומל הובס לבסוף בידי ברנרד מונטגומרי הזהיר והמתוכנן לפרטים, שלא מיהר לשום מקום. טראמפ אולי שם לב שכך נוהג גם רוברט מולר.