החוק, אייך

השבעת שופטים בישראל, בכל הרמות, היא לכל הדעות אירוע חשוב. בשל השיטה הייחודית של בחירת השופטים בישראל התהליך הוא פוליטי/שיפוטי/מנהלי מורכב, עם הרבה פשרות, עם הרבה שיח ציבורי, וכאשר התהליך הזה מסתיים בהצלה ובהסכמה, איך אלא לברך על המוגמר.

ואז מתכנסים בבית הנשיא, יש נאומים, והשופטים נשבעים אמונים.

הצדק והמחשוב

הפעם נאמה נשיאת בית המשפט העליון על הצדק, על העומס ועל כלי העזר הממוחשבים כעזר לניהול ההליך, וביקשה מהשופטים החדשים שהמחשוב הרב לא יסתיר את הצדק מפניהם. ורק על החוק לא דיברה הנשיאה.

בהיבט העזר הממוחשב לניהול ההליך העלתה כבוד הנשיאה את העומס העצום המוטל על בתי המשפט, והעזר הרב המתקבל מהמחשוב המתקדם של מערכת המשפט בישראל, וצודקת הנשיאה בהזהירה שהמחשוב עלול להטות את כובד המשקל של ההחלטה השיפוטית מהיסודות העמוקים הנדרשים להבנת התיק, מלימודו לעומקו, מהכרת והבנת הצדדים, לכיוון "חפיף" שאותו מאפשרת מערכת ממוחשבת "... עלינו לזכור גם בימים שבהם המחשבים והיישומונים למיניהם שולטים בחיינו במידה לא מבוטלת, כי במרכזו של כל הליך משפטי עומד אדם וכל אדם הוא עולם על המורכבות והייחודיות המאפיינות אותו ואת סיפור חייו. לכל אלה אנו מחויבים לתת את הדעת וחלילה לנו לאפשר למסכי המחשב ולסל המשימות להסתיר לנו את האנשים אשר בגורלם אנו נדרשים להכריע מדי יום ביומו. עלינו לזכור כי היעילות אינה חזות הכל..." אומרת הנשיאה – ואכן דבריה בסלע.

משה והצדק

בדברה על הצדק הזכירה הנשיאה את השופט הראשון של עמנו, משה, ופירטה את שלושת האירועים המכוננים של חייו המוקדמים טרם חזר מצרימה והוציא את עמנו מעבדות לחרות, אירועים בהם התבטא חוש הצדק שלו:

• הריגת המצרי וטמינתו בחול על כי הכה איש עברי (השופטת לא הזכירה את ההריגה וההטמנה בנאומה אלא התייחסה אך ורק להתערבות במריבה וההגנה על החלש).

• התערבות במריבה בין שני עברים נצים.

• הגנתו על בנת יתרו כאשר הגברים החזקים לא אפשרו להן להשקות צאנן בבאר במדיין.

הצדק והחוק

ואמנם הצדק הוא חשוב, אבל היכן החוק? והרי מאותו מועד ועד ימינו קרה משהו. בני ישראל יצאו ממצרים, ובדרך הביתה הם קיבלו את עשרת הדברות, ושם כתוב משהו על "לא תרצח", וכתוב גם משהו על "לא תענה ברעך עד שקר" (ובידוי ראיות הוא ודאי חלק מאותו איסור) אז האם חוש הצדק של ההגנה על החלש הוא זה שנמצא בגולת הכותרת, או שמא החוק הוא זה שמחייב אותנו? האם היום יכולים אנו להצדיק פרץ של רגשות "צדק" והגנה על החלש, עד כדי תקיפתו והריגתו של תוקף, טמינתו בחול לצורך העלמת הראיות, ובריחה אל מעבר לגבולות המדינה כאשר יש חשש שהשלטונות בעקבותיך?

מכבסים את החוק לטובת צדק סובייקטיבי

אין זו הפעם הראשונה שאנו שומעים מפי בכירי המשפט, וודאי שאין זו הפעם הראשונה שאנו נוכחים מפסיקות בתי המשפט, ערעור על סדרי העדיפויות, התגברות תחושת הצדק הסובייקטיבית של השופט על החוק, ואז מכבסים את החוק, ומתאימים אותו למטרות הסובייקטיביות של ה"צדק".

וכאן בנאום הזה, המכבסה היא כל כך גדולה, עד אשר גדולת השופטים העבריים של היום, מעלה בעקיפין על נס הריגת אדם, העלמת הראיות ובריחה אל מעבר לגבול, על-ידי גדול השופטים של העבר, בשל אמונתה שהצדק הסובייקטיבי של השופטים, אז והיום, הוא הוא השולט, הוא זה השולט עד לרמה כאמור ש"משוויצה" השופטת באירוע "צדק" של הריגת אדם וטמינת גופתו בחול (תוך שאת האפיזודה של ההריגה וההטמנה בחול היא איננה מתארת בנאומה, על-אף שהוא ודאי לא פרח מזיכרונה)

האם זו הדוגמה ממנה ילמדו שופטינו ביום בחירתם וביום שבועתם? אני מאוד מקווה שלא!!!