פרשת דומא לא יורדת מסדר היום וטוב שכך! כל עוד לא יבוררו עד תום פרטי הפרשה כולה - תקינות ההחזקה במעצר, העיכוב הגדול בפתיחת המשפט, היעדר הראיות ובעיקר פרשת העינויים חסרי התקדים - לא ישקטו שוחרי הצדק ואוהבי האמת.
אמש אירעה רעידת אדמה בנושא דומא, לא פחות. פורסם שהפרקליטות מוותרת על מספר הודאות של הנאשמים במעורבות ברצח, שהושגו בעינויים. מדוע זו רעידת אדמה? פשוט - מלבד הודאות הנאשמים שהושגו תחת עינויים קשים כאמור, אין בידי התביעה ראיה אחת להרשיע, אף לא בדיל של ראיה. כל שיש בידי התביעה הן ההודאות.
דא עקא שתנאי לקבלת הודאה של נאשם הוא שזו (ההודאה) תינתן מרצונו החופשי של הנאשם. ככל הנראה התברר לתביעה שהודאות שנגבו בחדרי העינויים של השב"כ שוות כקליפת השום ואף פחות מכך ולכן החליטו לוותר.
אלא שמנסה התביעה להיאחז בהודאות עליהן חתמו הנאשמים מחוץ לחדר החקירות (ימים ספורים לאחר העינויים), אצל המשטרה. זאת בטענה הבלתי נסבלת ששם, אצל המשטרה, לא חוו הנאשמים עינויים ולכן ההודאה שנחתמה שם היא מרצונם החופשי של החותמים.
קראנו הבקר שעורך דין של אחד הנאשמים הגדיר פעולתה זו האחרונה של התביעה כניסיון לבצע ל"להטוט משפטי", זאת בטענה המופרכת שהודאה שנחתמה יומיים לאחר מסכת עינויים מזעזעת שנמשכה שבועות ארוכים ניתנה בלא כל השפעה של העינויים על הנערים...
והרי לכם סיפור "מבפנים". אחד הנאשמים סיפר שהועבר מידי השב"כ והגיע לידי חוקרי המשטרה על-מנת לחתום שם על הודאה. הוא אזר עוז בנפשו וניסה להתנגד לחתימה, טען שחוזר בו מכל מה ש"הודה" לחוקריו (מעניו) מהשב"כ. בתמימותו סבר הנער שנחלץ מידי מעניו, הוא טעה כמובן. בהמשך זומן למקום אחד מחוקרי השב"כ ובראותו הנער את חוקרו בעינויים, חתם מיד...
זעזוע עמוק
והרי פשיטא - עינויים לא פשוטים לאורך שבועות, מניעת שינה, קשירה מכאיבה, שימה בתנוחות כואבות לאורך שעות, בידוד, צעקות, איומים ומכות - כל אלה בנערים ללא רקע פלילי, מבתים טובים, שעמידותם וחוסנם הנפשי והגופני כשל אדם רגיל - ומי יסכים להמשיך ולסבול את העינויים? ספר אחד הנאשמים לקרוביו כי התחנן בפני מעניו כי יהרגו אותו, ובלבד שיחדל הסבל...
אמר יותר מפעם
ציון אמיר, אחד מעורכי הדין המייצגים את אחד הנאשמים, כי לימים, כאשר יוסרו כל ההגבלות הדרקוניות על הפרסום של מה שנעשה שם בחדרי החקירות - הציבור שייחשף להם יחווה זעזוע עמוק!!!
אז אתמול התגלה הסדק הראשון. נזכיר, לכתחילה הכחיש השב"כ שהיו עינויים. רק כאשר החלו להשתחרר עצורים בפרשה ובפיהם תיאורים קשים על עינויים, הבין השב"כ שכך לא יוכל להמשיך ופעל בתרמית לקבלת האישורים הנחוצים. מדוע אני טוען "תרמית"? משני טעמים - ראשית כל האישורים הושגו לאחר שהעינויים כבר החלו, שנית - האישור ניתן על סמך טענת השב"כ כי מדובר ב"חקירת צורך" - כזו המתקיימת כדי לעצור "פצצה מתקתקת".
לא רק שלא הייתה ולא נבראה "פצצה" כזו במקרה דנן אלא שהנחקרים גם לא תוחקרו על עניינים כאלה - רק על פרשת דומא, נחקרו ועונו על-מנת שיודו. לבסוף נשברו והודו. והרי לכם "הודאה מרצון חופשי" נוסח שירות הביטחון הכללי והתביעה של מדינת ישראל.
לסיום כמה נקודות חשובות - דרושה הקלה מידית בתנאי המעצר של שני הנאשמים הכלואים בתנאים גרועים מאלה בהם מוחזקים מחבלים רוצחים לאחר שהורשעו. למה? איזה צורך יש כיום בבידוד, במניעת מפגשים חופשיים, בהצרת צעדים, איסור תפילה במניין ועוד...
שנית - להסיר את מעטפת הסודיות - צווי איסור פרסום גורפים, משפט בדלתיים סגורות והתנהלות המונעת חשיפת תחלואי (מילה עדינה...) החקירה הזו.
ושלישית - ברוך השם - יש במדינת היהודים שרת משפטים עם לב יהודי. מצופה ממנה לנקוט עמדה, לפעול לגילוי האמת, לעשות למען הצדק ולחשוף את פרטי הפרשה כולה. לא רק לטובת הנערים הנאשמים אלא לטובת טוהר המידות, לשם השבת האמון במערכת, כדי לבצר את ערך חיפוש האמת ועשיית צדק.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
