ישראל היא מדינת אפרטהייד, מכריז שוקן שוב ושוב. ממשלתה מחסלת את הדמוקרטיה. החרם על ישראל הוא דבר חיובי ויש לקרוא ללחץ בינלאומי על עליה. ישראל הורגת בעזה אזרחים במספר מחריד. ישראל היא פושעת מלחמה. מעשיה של ישראל מעודדים את האנטישמיות. צריך להחליף את ההמנון. סיפורם של הפלשתינים צריך להיות חלק מן התוכן הממלכתי. כפי שתראו בהמשך, את כל זה כתב שוקן במפורש בעיתון שלו עצמו, כך שאין שום מקום לאי-הבנות.

הטענות הללו אינן רק שקר וכזב, אלא גם ובעיקר שמן על גלגלי המאבק הבינלאומי המיועד להביא להשמדתה של ישראל. שיהיה ברור: החמאס וחיזבאללה רוצים להחריב את ישראל; הם חוד החנית של אירן. האסטרטגיה הפלשתינית – כולל של אש"ף – הייתה ונותרה תורת השלבים: תחילה יריחו, אחר כך ירושלים, ובסוף יפו וחיפה. תנועת החרם (ה-BDS) היא תנועה אנטישמית שמטרתה לסייע לפלשתינים להשיג את היעד של השמדת ישראל. ההכפשות נגד ישראל ברחבי העולם נועדו לחתור תחת הלגיטימיות של עצם קיומה.

לכל זה – עמוס שוקן ועיתונו נותנים יד, על בסיס יום-יומי. מדובר בעבירה פלילית בוטה וחמורה ביותר, של סיוע לאויב במלחמתו בישראל. המלחמה המודרנית מתנהלת בשלוש זירות: הקונבנציונלית, הסייברית והתודעתית. הראשונה מיועדת לפגוע בצבא ובאזרחים, השנייה מיועדת לפגוע בתשתיות, השלישית מיועדת לפגוע בזכות הקיום. לכן, מי שמפיץ את השקרים על המדינה, על ממשלתה, על צבאה, על תושביה – עוזר במישרין למי שמנהל נגדנו את המלחמה השלישית שעלולה להיות המסוכנת ביותר.

זה לא חופש ביטוי. כל זכות במדינה דמוקרטית היא יחסית ויש לאזן אותה עם זכויות אחרות. הזכות לחיים נסוגה מפני שיקולים תקציביים; המדינה לא מממנת את כל התרופות. הזכות לבחור נסוגה מפני אילוצים אופרטיביים; לא שולחים קלפי לכל חולה המרותק למיטתו. הזכות לעבודה נסוגה מפני מגבלות החוק; אין זכות לעבוד כשודד בנקים. והזכות להתבטא נסוגה מפני השם הטוב, הזכות לפרטיות וגם ביטחון המדינה. בדיוק כשם שאסור למסור לאויב מידע – אפילו שקרי – על מיקומם של מטוסינו, אסור למסור לו מידע, בוודאי מידע שקרי, על מעשינו והתנהלותנו.

מי שבאמת חושש שצה"ל עובר על החוק ופוגע בחפים מפשע – יכול לפנות למשטרה הצבאית, לפרקליטות הצבאית, למבקר מערכת הביטחון, למבקר המדינה, לוועדת החוץ והביטחון, לפרקליטות המדינה. הוא לא צריך לצרוח את זה באוזני הקמים עלינו להורגנו. ואם הוא כן בוחר בדרך הזאת – סימן שמטרתו האמיתית אינה לשמור על דמותה של המדינה, אלא לחסל אותה.

ועוד הערה חשובה: הקדשתי זמן רב לקריאת דבריו של שוקן באתר של עיתונו. מצאתי רק אזכורים בודדים, ממש בודדים, לכך שמדי פעם ישראל צודקת. למשל: שוקן אומר בטובו הרב, כי מותר לנו להתגונן מפני טילים מעזה. או שהוא אומר שהערבים אומנם טעו כאשר התנגדו לתוכנית החלוקה – ואז מגיע ה"אבל". עמוס שוקן אולי חושב שהוא יהודי חדש; למעשה, הוא טיפוס גלותי לחלוטין, המתכופף בפני הפריץ, מלא בשנאה עצמית ובנכונות ליטול על עצמו את האשמה לכל מה שמעוללים לו.

בחרנו את "מיטב" התבטאויותיו של שוקן מאז 1999 בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני ולהתנהלותה של המדינה בו. הדברים מובאים כלשונם מתוך אתר הארץ, כך שנדגיש שוב: חזקה עליהם שהם מדויקים לחלוטין. הם מדברים בעד עצמם ונגד אומרם; הם מלמדים שיש לנו עסק עם מסית שיטתי, החוזר שוב ושוב על אותם שקרים – מתוך הנחה שבסוף מישהו יאמין בהם. ואולי זה לא צריך להפליא אותנו: ככלות הכל, שותפיו כיום הם מי שמגיעים מגרמניה ורוסיה – שתי המדינות שמשטריהן השתמשו בימים אפלים בדיוק בשיטה הזאת. מצא מין את מינו.

ישראל הציונית, היהודית והדמוקרטית אינה דמוקרטיה בגלל משטר האפרטהייד שהיא מקיימת בשטחים הכבושים, אף שהיא מתכחשת לזה. (8.3.18)

בלי חיסול אבני היסוד האלה של הדמוקרטיה אי-אפשר לקיים כיבוש ששולל זכויות. כדי לקיים אותו צריך להשתיק את מבקריו, להתנכל ל"שוברים שתיקה" ל"בצלם" ולארגוני זכויות אדם אחרים ולשקר שהם פוגעים בחיילי צה"ל בשעה שפעולתם היא אך ורק נגד מדיניות הכיבוש, ולסתום את הפה למרצים באוניברסיטאות. (12.6.17).

אני יכול להבין מי שמסתייג מן הסגנון הלעיתים מתלהם והנרגש של גדעון וגם מהעמדות שלו שנראות קיצוניות, אבל אני חושב שהוא אחד העיתונאים החשובים בישראל. אין עוד עיתונאי אשר שבוע אחר שבוע, במשך כ-30 שנה, נוסע לשטחים הכבושים ומדווח לקורא כל יום שישי במדורו "אזור הדמדומים" על חייהם של פלשתינים ועל היום יום שלהם תחת הכיבוש הישראלי. הכרת המציאות הזאת הביאה את גדעון למסקנה, שאני שותף לה, שישראל מנהלת משטר אפרטהייד בשטחים, ולכן הדעות שלו, ככל שהן נשמעות קיצוניות, הן בעצם דעות דמוקרטיות בסיסיות. (15.12.16).

ההתנחלות בשילה ובאיתמר, כמו בעמונה ובאפרת, היא מעקף בלתי חוקי של משפט העמים. היא גם פעולה אנטי ציונית בעליל, בהיותה מחייבת התעלמות מזכויות הפלשתינים וקיום משטר אפרטהייד. (17.8.16)

מי שחרד מההתעקשות של ישראל לקיים את משטר האפרטהייד ומבין שאין סיכוי לחסל אותו מבפנים, צריך לראות כהתפתחות מעודדת את סימון מוצרי ההתנחלויות באיחוד האירופי, את הלחץ שהפעילה פיפ"א על ישראל ואת הסירוב הברזילאי לקבל את דני דיין כשגריר. זאת התחלה חיונית של פעולה עולמית נגד מצב לא לגיטימי, שישראל מתעקשת לקיים, אבל היא תיאלץ לוותר עליו. בדרך צפוי שהממשלה תנקוט "תגובות ציוניות הולמות" ללחץ הזה, ויוזמות אנטי-דמוקרטיות לדיכוי ולהשתקת ישראלים שיפנו את תשומת לב העולם למופעי האפרטהייד הישראלי מתוך הבנה כי רק לחץ חיצוני יביא שינוי.

...תגובות הממשלה לפעילות נגד האפרטהייד — עלובות. אנטישמיות? בהחלט ייתכן שהיא קיימת, אך האפרטהייד הישראלי נותן לה לגיטימציה להרים ראש ועניין להתגדר בו. וממילא אנטישמיות כלפי יהודים בעולם אינה יכולה להצדיק את הנישול והדיכוי של הפלשתינים. פעולה נגד מדיניות שנקבעה באופן דמוקרטי בבחירות? מי שמדיניותו היא אפרטהייד, כלומר אנטי-דמוקרטית בעליל, מנוע מלטעון בשם הדמוקרטיה. (21.1.16).

מספר ההרוגים הפלשתינים הבלתי מעורבים בתקיפות חיל-האוויר גדול מאוד, אפשר לומר מחריד. נשים, ילדים מבוגרים, אנשים שאין להם כל קשר ללחימה, ונסיבות הריגתם לא ברורות מספיק.

...אנחנו לא כותבים כל יום שישראל פושעת מלחמה, מאיפה לקחת את זה? אגב, היינו יכולים לכתוב את זה, ואפילו כל יום, כי לפי אמנת ז'נבה ההתנחלויות הן פשע מלחמה. גם לא בכל יום מישהו מוצא דמיון בינינו לבין גרמניה הנאצית. אין ולא יכול להיות דמיון כזה. אבל כן יכול להיות דמיון, אף פעם אין זהות מלאה בין שני מצבים, בין דברים מסוימים שקרו כאן לדברים שקרו שם. (23.7.14, בעיצומו של צוק איתן).

השלטון הישראלי בשטחים הכבושים ועל הפלשתינים, כפי שהוא קיים כבר שנים רבות, הוא מצב בלתי דמוקרטי בעליל. בשטח הנמצא בשליטת ישראל, מן הים ועד הירדן, אין כיום מדינה דמוקרטית. אזרחי ישראל חיים במציאות כאילו-דמוקרטית, ויש להם זכות לבחור ולהיבחר. אך כאן אני נדרש, לצערי, להשוואה עם דרום אפריקה. (8.6.14).

האידיאולוגיה הזאת [של גוש אמונים] רואה ביצירת משטר אפרטהייד ישראלי כלי הכרחי למימושה. אין לה שום קושי עם פעולות לא חוקיות ועם עבריינות ממש, כי היא נשענת על חוקי-על שאימצה, שאין להם קשר לחוקי המדינה, והיא נשענת על פרשנות פרוורטית של היהדות. (25.11.11).

בקרב חוגים רחבים בעולם המערבי נשמעות הטענות שלפיהן יש בישראל סממנים של מדינת אפרטהייד. המילה אפרטהייד היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם, ולכן היא שימושית להעברת המסר, שאנו מתקוממים נגדו וטוענים שאין לו כל קשר למציאות בישראל. אלא שלא צריך שתהיה זהות בין מאפייני האפרטהייד בדרום אפריקה לבין פרקטיקות של אפליה הנוגעות לזכויות אזרח הנהוגות בישראל, כדי שאפשר יהיה לכנות את ישראל מדינת אפרטהייד. התיקון לחוק האזרחות הוא בדיוק פרקטיקה כזאת, ומוטב שלא נתחמק מן האמת: קיומו בספר החוקים הופך את ישראל למדינת אפרטהייד. (27.6.08).

כשאנו חושבים על יחסי יהודים וערבים בישראל ב-60 השנים הבאות, יש עוד מלאכה רבה לעשות, ואם עד יום העצמאות ה-60 ישראל תאמץ המנון חדש, שווה לכל אזרחיה, יהיה בכך צעד סמלי חשוב לעתיד יחסי יהודים וערבים בישראל... אם יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל יהיה הראשון שבו סיפורם של הערבים בארץ יהיה חלק מן התוכן הממלכתי ויקבל במה ציבורית, יהיה זה צעד חשוב בדרך ליצירת מכנה משותף בין יהודים לערבים בישראל. אפשר לתת לזה ביטוי מוחשי אם, למשל, ביום העצמאות יחנוך ראש ממשלת ישראל את יישובם מחדש של בירעם ואיקרית על-ידי ערבים ישראלים. (18.4.07).