עונש קל
כמה שווים חיי אדם? אם לשפוט לפי בית משפט, שגזר 15 שנות מאסר על נהג משאית מסומם, שדרס למוות שתי נשים ותינוק? התשובה היא חמש שנות מאסר בלבד. הרבה פחות מאשר העונש על גניבה (האופנובנק ו
אתי אלון שנידונו לכ-18 שנות מאסר כמשל).
לאן נעלם ערך קדושת החיים? ומה בדבר המעורבות הגבוהה של משאיות בתאונות קטלניות? היכן ההרתעה לנהגים עבריינים?
יתר על כן, האם סמים ואלכוהוליזם, שנחשבים לנסיבה מקילה בתאונות, הם פרס לנהגים עבריינים? במקום להחמיר בענישה בשתי נסיבות אלה כגורמי תאונות, וכעבירות חמורות בפני עצמן, מתחשבים בכך שהם גרמו לאובדן שליטה לנהג. אבל מדוע הנהג נסע מסומם או שתוי - האם הוא עוד לא מכיר את הסיסמה הידועה "אם שותים לא נוהגים", וכי הדבר עלול לסכן חיי אנשים בכבישים? היכן נטילת האחריות?
לתשומת לב השר ישראל כ"ץ וחברי הכנסת.
ניסו בהסכמה
על-כנסת ישראל להרחיב את איסור ניצול מרוּת במערכות יחסים
בהסכמה גם לגבי בוגרים, ולא רק לגבי קטינים. וניצב
ניסו שחם כמשל. השוטר מספר אחת של בירת ישראל הממלכתית מנפנף בגאווה קבל עם ותקשורת בניאופיו כנשוי ובביצועיו המרשימים, ואינו בוש לחגוג על כך, רק משום שלמזלו הטוב הם לא עברו את הרף הפלילי. הוא ימשיך להיות איש רב מעללים חופשי וּמאושר, הצוחק כל הדרך אל כס המפכ"לוּת (רוני, ניסו מאחוריך), למרות קופת השרצים ה'מפוארת' שעל גבו. אתם שומעים טוב?
אבל רגע, מה עם הנורמה המוסרית והציבורית הפסולה והבזוייה? ואיזה מודל חיקוי ודוגמה אישית הניצב וּנציג החוק הראשי משמש לאלפי פַּקודיו וניצביו במשטרה, לבוסים ולרבבות אזרחי ישראל? כי אם בניצבים נפלה שלהבת, מה יגידו פַּקודיו? מה הפלא שלמרבה הצער הטרדת נשים הפכה לנורמה בקרב-ניצבים ושוטרים אחרים, ושאמון הציבור במשטרה הוא בשפל גמור? אדוני, כאיש ציבור בכיר פגעת בכולנו, ולא רק במשפחתך. כשר(???) וּמסריח כבר אמרנו?
לא על האוכל לבדו
דומה שהמילון הקולינארי המוּגש באדיבות צמד השֵפיות נירה ורות רוסו, משקף לא רק חידושי לשון ותרבות אוכל, אלא לא פחות היסטוריה. כך למשל למדנו (ולא שלא ידענו) כי בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מדינתנו עדיין לא נולדה, ולכן הספר של ארנה מאיר נקרא "איך לבשל
בארץ ישראל" (וּבשפת האויב 'פלשתין').
עוד למדנו על הדלות הקולינרית בשנות ה-40 בעקבות השואה, על אווירת ההתאשכנזוּת ששררה בארץ בשנות ה-50 ושאילצה גם את עולי המזרח לאמץ את השפה הקולינרית האידישאית שלבשה בשר. לעומת זאת ההיטמעות המזרחית בחברה האשכנזית במדינה בשנות ה-90 והאלפיים באה לידי ביטוי מובהק באוכל המזרחי שהפך לישראלי. טוב, האוכל הוא אקט חברתי. וכך קיבלנו גם שיעור בסוציולוגיה.
בשנות ה-60 למרבה הצער פירות הים הלא כשרים, שחדרו לצלחת הישראלית, מצביעים על אווירת החילוּן שהשתלטה במדינה.
וּלקינוח הסלט האיטלקי משנות ה-30 בהחלט יֶעֱרַב גם לחיך הישראלי של ימינו. אולי רק במקום דג מלוח יככב, איך לא, הטונה. ועוד, וידוי אישי, עם כל הכבוד למינוח הקולינרי הלועזי המחפש מקבילה עברית, עבורי זה סינית במקרה הטוב, או ג'יבריש במקרה הגרוע.
לתיאבון!
פסוקו
הוא זכאי: לא לעולם חֲסַן
מסיבת סמים: חֲגִיגַת
מַרצה: תְּנוּ-פֶה
נציבת שב"ס: מאחורֵי הכְּלָאים
שַבַּ"ס שלום
לוטו: מאסטר פַּיס
מוזיקה ישראלית: מוּסִיכָּאן
הומור על בן-גוריון: בדיחות עִם זקֵן
מופע בידור: האולם מצחיק, אז צוחקים
'המלחמה על השפחה': אליזבט בלי מוס
ראש ממשלת ההינתקות: הוד השרון?
שַׂעֲרָה או לא להיות: סְקֶפְּטִי הֵיר
שיר לא ראוי: רֶפֶשִׁיר
האסיר גואל בלי רצון: הכַּת ועונשו
בקטנה
אם לא עו"סים - לא טועים
פסוקו - בּוּל
האור הוא יפה - יַפְאוֹרָה
הזקֵן הלך לעולמו: עובר וָסָב
חובלים ושופטים: קְרָב סכינים
גידי גו) ב) - הפרזנטור וּספירת העומר
