מדינת ישראל מתמודדת עם אויבים ושונאים ועם קשיים רבים מבית ומחוץ. אויבינו מחפשים נקודות חולשה של מדינת ישראל ושל אזרחיה, על-מנת ללחוץ ולהקשות עליה, להביא ולחדד בה מחלוקות ולנצל את חולשותיה כנגדה. אחת "החולשות" הללו היא הדאגה לחיי-אדם, בין שמדובר בהצלת חולים ופצועים ישראלים ובין בהושטת סיוע לסובלים ולנפגעים ברחבי עולם. המדינה שולחת את מומחי החילוץ שלה, על ציודם, כולל מפיקוד העורף של צה"ל לסיוע במוקדי אסון בעולם, והיא אף מסייעת לנתינים פגועים מארצות אויב אשר חלו או נפגעו, כפי שפעלה "הגדר הטובה" בגבול לבנון, כפי שמטופלים חולים ונפגעים סוריים כיום וכפי שפלשתינים, לרבות מנהיגיהם, זוכים לטיפול רפואי בישראל. דומני שמרבית הציונים לשבח בצה"ל הוענקו ללוחמים שסיכנו חייהם כדי להציל או לסייע לזולת. יותר מאשר ללוחמים שלחמו ופעלו גדולות ונצורות בלחימה עצמה בשדות הקרב לסוגיהם.
האויב יודע זאת, ובעודו אדיש לחיי לוחמיו ואזרחיו, הוא שולחם למות כמחבלים-מתאבדים, כמגן חי, ושולח בלי היסוס אפילו ילדים למותם. במלחמת עירק-אירן נשלחו מאות חיילים אירנים ללא כל תכנון טקטי להסתער חשופים חזיתית מול אש מקלעים עירקית ומתו במאותיהם. במלחמת העולם הראשונה הוציאו בצרפת חיילים מהשורה, על לא עוול בכפם, להורג מול כיתות ירי רק להדגים לאחרים את הצפוי לנסוגים. אויבינו יודעים את חשיבות חיי האדם אצלנו ולכן משתדל לפגוע בחיי אדם בקרבנו, ביודעו עד כמה חריף הכאב. ראש-ממשלה בישראל פרש מתפקידו, אליו יִיחֵל שנות דור, משאמר: "איני יכול עוד", עת יריביו הציגו שוב ושוב בפניו ובציבור את רשימות הנופלים. מטעם זה גם משתדל האויב ללכוד שבויים ישראלים למען ישמשו בידו קלף יקר במשא-ומתן אכזרי על חיי אדם, ואף אינו נרתע מִסַּחַר בגופות, ממש כך.
אכן, מנהיגינו לא עמדו בלחץ משפחות שבויים ונעדרים, אשר מגייסים תמיכה ציבורית רחבה ללחוץ על הממשלה ועל העומד בראשה. נוכחנו ב"עסקות" ג'יבריל, שביט, ועוד "מחוות" בהן שוחררו רוצחים שרצחו ישראלים עבור חייל שבוי יחיד ואפילו בעבור גופות. במקרים אלו המשפחות ותומכיהן פועלים כנגד טובת המדינה וטובת הציבור ומעצימים את נשק הסחיטה שבידי האויב.
בדת ובמסורת ישראל יש שתי מצוות חשובות ביותר: האחת - מצוות פדיון שבויים, שראשיתה מיוחסת כבר לאברהם אבינו שיצא למלחמה להציל מהשבי את לוט אחיינו, והאחרת - הבאת המת לקבורה כדת משה וישראל. אולם למצוות אלו יש מגבלות.
סליחה ומחילה
בפדיון שבויים אין לשלם יותר מדמיהן, כלומר יותר מערכן, על-מנת שלא לעודד חטיפת שבויים מישראל לצורך סחיטת כופר נפש. ידוע מעשהו של המהר"ם מרוטנברג, רבי מאיר בן ברוך, שאסר לפדותו בסכום האדיר שדרש מלך בוואריה, סכום שכבר נאסף, וישב בשבי 7 שנים עד מותו. זו ההלכה כפי שהובאה גם בשולחן ערוך, יורה דעה, רנ"ב א-ג; ברמב"ם ובמסכת גיטין מה א; וראה גם בבא בתרא ח. כל זה - בשבוי חי, לא לגבי גופה.
מסורת ישראל, כאמור, מיחסת חשיבות להבאת מנוח יהודי לקבורה כדת וכדין. אך עד כמה מצוה זו חשובה? הדת הן מאמינה בְּהִשָּׁאֲרוּת הנפש. גופת המת היא טמאה. לכהנים הרי אסורה אפילו כניסה לבתי הקברות. על הגוף נאמר: "מעפר באת ואל עפר תשוב" בימינו אלה, אחרי השואה בה נרצחו מיליוני בית ישראל במיתות שונות ומשונות, ובהם בני משפחתי בליטא העקובה מדם יהודי. גופותיהם הושלכו כדומן בשדות אירופה, נקברו בבורות בקברי אחים או נשרפו בכבשנים, ואיש לא ביקש להעלות שרידיהם ארצה. דומני שהיחס לגופת המת השתנה מעט. כיום אזרחים טובים חותמים על תעודות "אדי" לתרומת אבריהם לאחר מותם לטובת חולים הזקוקים לתרומה כזו, יש פה צדיקים התורמים כליה או אוּנַת-כבד מן החי, ואחרים התורמים גופם למדע. דומה שיש לעצור מעט ולחשוב עד כמה מצוות הקבורה אכן כה חשובה עד לעידוד מרי כלפי השלטון? כמה אזרחים בישראל טורחים לפקוד את קברות סביהם והורי אותם סבים? האם החזר השרידים נועד להקים מצבה שֶׁיִפְקְדּוּהַּ משך מחציתו של דור?!
אני מכבד הורים הדורשים לקבל את גופת בנם, ובעיקר אם הוא חלל צה"ל שנפל בלחימה. הורה זכאי לראות לפניו את עניינו וְאֶבְלוֹ האישיים. אין בלבי גם על הורי
גלעד שליט שהביאו לשחרור בנם תמורת אלף רוצחים שחלקם שבו לסורם ושבו ורצחו בנו (אגב-מי בציבור הרחב זוכר את שמות החיילים שנרצחו באותה חטיפה?). אולם איני מסכים עם כל הצדיקים-בעיני-עצמם שנרתמו להפעיל לחץ אדיר על ממשלת ישראל, לצהלת המחבלים/הרוצחים ששוחררו ובני-משפחותיהם, כפי שגם לא התפעלתי מניסיונו של אדון שביט האב לרכב לכנסת על גלי האהדה לבנו השבוי. הורי סגן
הדר גולדין, להבדיל, לא נהגו כך.
אכן, הממשלה וראשיה חטאו בכך ששחררו שוב ושוב גופות מחבלים בעוד גופות חללינו בידי אויב וצר, אך הפעלת לחץ נוסף על הממשלה אינה מועילה. כל לחץ כזה משרת את האויב האכזר המחזיק בגופות יקירינו ומגדיל את המחיר שהוא תובע ויתבע בעד שחרור הגופות, מחיר שעלול שוב לעלות לעם הזה בקורבנות נוספים.
אני מבקש מחילה מבני המשפחות של החללים, אך דומה שבא הזמן שמישהו יאמר דברים אלו ועמם הסליחה.
