אז מה למדנו מפרשת
אלאור אזריה? שחיי אדם שווים תשעה חודשי מאסר, אם הרוצח מצליח לרתום לעגלתו פוליטיקאים ולהפוך את עצמו לקדוש מעונה.
אזריה רצח מחבל שבוי. נקודה. האיש היה על הקרקע, לא נשקפה ממנו כל סכנה, ואזריה - שהביע דעות קיצוניות קודם לכן - חיסל אותו בדם קר. אלו העובדות שתוארו בכתב האישום נגדו, אלו העובדות שנקבעו חד-משמעית ופה אחד בפסקי הדין של שמונת השופטים בשתי הערכאות ששפטו אותו.
אם היה מדובר באירוע אזרחי, רוב הסיכויים הם שאזריה היה נשלח למאסר עולם. ייתכן שהיו מגיעים איתו להסדר טיעון על הריגה והוא היה נשפט ל-15-10 שנות מאסר. במקרה של מאסר עולם, העונש הרגיל הוא 30 שנות מאסר, כך שבניכוי שליש - ולרוב רוצחים אינם זוכים לניכוי הזה - הוא היה יושב 20 שנה. על הריגה הוא היה יושב 12-7. במקום זה, אזריה ותומכיו הפנאטיים חוגגים אחרי תשעה חודשים.
זה קרה משום שחבורת פוליטיקאים, מ
בנימין נתניהו ו
אביגדור ליברמן ומטה, החליטו שזו הזדמנות טובה לתפוס כותרות ולהציג את עצמם כלוחמים קשוחים בטרור. בלי לחכות לשום ממצא חקירתי שהוא, הפכו ראש הממשלה ושר הביטחון את עצמם לשופטי-על וקבעו שאזריה חף מפשע או שלכל היותר ביצע עבירה קלה. ושוב: אנחנו מדברים על עובדות של רצח. ושוב: של רצח.
כך החל מחול שדים תקשורתי וציבורי. כיכר העיר הווירטואלית המודרנית, זו המשמשת לרוב לתליית חפים מפשע ללא משפט, הפכה הפעם למקום בו מזכים רוצח ללא משפט. רבבות שאין להם מושג מה קרה שם, שהעובדות לא מעניינות אותם, החליטו שאזריה הוא לא פושע אלא קורבן - של הנסיבות, של גילו הצעיר, של הטרור, של השד יודע מה.
המערכת כולה נסחפה בגל העכור הזה. אזריה הועמד לדין על הריגה ולא על רצח. התביעה הסתפקה בדרישה לחמש שנות מאסר. בית הדין גזר עליו 18 חודשים בלבד. בית הדין לערעורים אישר את העונש. הרמטכ"ל
גדי איזנקוט הפחית אותו עוד יותר. וכך הגענו לתוצאה בה רוצח חוגג את שחרורו אחרי תשעה חודשים. ואגב: בתרגיל אחרון של ציניות, אזריה השיג עוד יומיים של חרות כאשר משפחתו קבעה בכוונה את חתונת אחיו להיום, יומיים לפני מועד השחרור. ובגילוי אחרון של סמרטוטיות, צה"ל אפשר לו ליהנות מהתרגיל הזה.
כאשר אזריה ותומכיו חוגגים, כולנו צריכים להתאבל. על כך שמערכת של מוסר התקפלה בפני לחצים פוליטיים. על כך שמערכת של משפט התכופפה בפני הרחוב. על כך שדמו של שבוי, נתעב ככל שיהיה, הפך להפקר. על כך שרצח הפך לסיבה למסיבה. ועל כך שערכם של חיי אדם נמוך בהרבה משל גניבה, שוחד ומרמה.
