מוסר ומוסר כפול בנאום הקוואזי-בית (חלק I)

מבוא

סוקרטס החכם באדם ומודל להתנהגות אמר: "מוחות חזקים דנים ברעיונות, מוחות ממוצעים דנים באירועים, מוחות חלשים דנים באנשים". והוא גם אמר: "כאשר הדיון אבוד - ההשמצה הופכת לכלי של המפסיד".

אנסה במאמר זה, כמו בכל כתביי ודבריי, לנהוג על-פי מודל ההתנהגות של סוקרטס. אני יודע שזה לא קל כי הרבה יותר קשה לדון לגופו של עניין מאשר לגופו של אדם. הרבה יותר נוח להשמיץ אדם, ראש ממשלה או מדינה, כאשר אתה מרגיש שאתה לא מצליח להכריע אותם במאבק הוגן, בצורה דמוקרטית, בדרכים כשרות. דברים אלה נכונים לשיח הציבורי מימין ומשמאל, חרדים וחילונים, יהודים וערבים. לא אדון על גופם של אנשים, מה עוד שבשיח הציבורי רבים מהדוברים מדברים בקול אחד - קול הרב, קול הגורו השמאלני, מקהלת המעודדים של ביבי, קול המנהיג הערבי המתבדל, קול העיתון, כאשר אף אחד אינו מעז לצאת משורת המקהלה, אפילו לשיר קול שני.

אבל הגיע לידיי נאום שזכה להדים רבים עם תרגום לאנגלית וערבית, ומכיוון שהוא נצפה וצוטט בכל העולם מן הדין שנבדוק את תקפות הדברים שמייצגים עבור רבים את ארץ ישראל היפה, האינטלקטואלית, עם לב רחב, עם פה ולב שווים, קול המצפון של ישראל, המצפן שלה. אור לגויים שצריך לשכפל בעולם להגביר את הטוב. נאום שבולט כמגדלור לעומת נאומים חלולים שמדכאים את לב שומעם, נאומים שנועדו להרשים, לשלהב, להרגיז ולהצדיק דברים שאינם ניתנים להצדקה. נאום התפארת מייצג את המחשבות והרגשות העמוקים ביותר. כך נטען...

הנאום גרם לנזק תדמיתי גדול לישראל בעיקר בחו"ל, אך גם בארץ. נאומים ומאמרים דומים המתפרסמים בעיתונים יוקרתיים בארץ ובחו"ל מסייעים לדמוניזציה של ישראל ולהפיכתה למדינה מוקצה שלא מוכנים לבוא אליה אפילו בשביל לקבל פרס מכובד וללחוץ את יד ראש הממשלה ה"מצורע" של ישראל. התוקפים את ישראל הם אנשי רוח בעלי שם עולמי שבצדקנות ובמוסר כפול מוציאים את דיבתה הרעה של המדינה ויש מקום להסיר את מסך ההטעיה ולהציג את הסילופים תוך השוואתם למצב האמיתי. מאמר זה ישתדל לעשות זאת בצורה מפורטת.

מותר לבקר, את הכיבוש, את מדיניות ההגירה, את הכלכלה הניאו ליברלית. בראש ובראשונה בכנסת, באסיפות מפלגתיות, בחוגי בית, עם חברים, בעצרות עם, באוהלי מחאה. אני אישית עשיתי זאת במפגשים ביתיים שבהם הצגתי את חזון הרפובליקה השנייה של ישראל ובימי עיון באוניברסיטה, במאמרים ובספרים. אם רוצים שביקורת תתקבל צריך לדעת איך לעשות זאת. איך לדאוג שהביקורת תהיה אפקטיבית, לא בנאום מתריס, לא בשביל להרגיז, להעליב, להשפיל, להרשים כמה מעריצרים בעצרת, בישראל ובחו"ל. זה מקומם להגיד שהמדינה היא לא הבית שלך, או היא פחות ופחות בית שלך, קוואזי-בית, אם ברצונך לשכנע את ההמונים ולא חסידים שרופים בלבד.

אבל אתה יכול להגיד שהמדינה זקוקה לבדק בית. שמעתי הרבה ביקורות של כמה אנשי שמאל בנאומים ובספרים שעשו זאת בנועם הליכות, לא בטון זועף, לא בראיית הרע בלבד, לא תוך הטחת האשמות סרק. אך כשאתה מבקר את המדינה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ולא סתם מבקר, מרסק אותה, הופך את הבית לחורבה שלא ראוי לגור בה, שהיא פחות מבית - זו התעללות. כאשר אתה בוחר לבקר את המדינה לרגל 70 שנות עצמאותה במתק שפתיים ובעוקץ מושחז במשך כל הנאום ולהזכיר את הישגי המדינה רק בשתי שורות כבדרך אגב - זהו סילוף המציאות.

כשאתה בוחר לעשות זאת בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שאורגן על-ידי ארגון לוחמים לשלום, של ישראלים שהיו חיילים בצה"ל ופלשתינים שהיו "לוחמים למען חרות פלשתין", ופורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני, שבהם חברים מחבלים וחברות המשפחות של מחבלים רוצחים נתעבים שהרגו אלפי אזרחים חפים מפשע - זהו ביזוי המדינה, ועוד יותר ביזוי כבוד המתים, חיילים גיבורים שמתו בהגנה על המולדת, לא בשביל שיחללו את כבודם, דווקא בעיתוי הכי קדוש. ולא אכנס לרקע האישי והפסיכולוגי של הנואם כי לא דנים באיש אלא בעניין.

אתייחס לטיעונים ולא לנואם ואוכיח שהם מצביעים על מוסר כפול מהסוג הגרוע ביותר, צביעות שאין כדוגמתה, שנאה עצמית פתולוגית, טיעונים הגובלים ברישעות, בהתיפיפות, ברצון לנשיאת חן בעיני אויבינו הגדולים ביותר, בתסמונת של הקורבן. לא אתייחס לנואם כי הוא איש כבוד, וכמותו אנשי כבוד כל באי הכנס שהביטו בנואם בעיניים נוצצות, וכל אלה ששיבחו את הנאום ואת המסר שלו, כולם אנשי כבוד (גם המחבלים?). אתייחס במאמר זה לעיקרי הנאום, ובחלק II של מאמר זה אתעמק בכל שאר תכני הנאום המסבירים למה ישראל היא פחות מבית.

הפונדמנטליזם הוא בשמאל לא פחות מבימין, אצל החרדים והאיסלאם הקיצוני

הנאום הנסקר ונאומים, ספרים ומאמרים דומים הם תמונת הראי לגרועים שבנאומי ראש הממשלה. אנו עדים לפונדמנטליזם חשוך משמאל שלעיתים אף עולה על הפונדמנטליזם מימין, של החרדים, של האיסלאם הקיצוני, של הניאו ליברלים, של מחרחרי המלחמה המסוכנים לא פחות מאשר רודפי השלום בכל מחיר. אך אין פלא, השמאל בישראל, בברית המועצות, בקובה ובקוריאה הצפונית גלש בפעמים רבות להשמצות נטולות רסן. בישראל זה לא היה רק נידוי של חרות ומק"י, זה היה גם נידוי של אחדות העבודה, יגאל אלון ורבים וטובים אחרים. היינו גם עדים בעבר וכיום מדי פעם בגזענות כלפי מזרחים מצד מפא"י כשהייתה בשלטון ומצד אישים מרכזיים בשמאל כיום.

והגרוע מכל - בעוד הימין לא מנסה אפילו להיראות מוסרי ומכיל, השמאל מנסה להציג תמונה של אימא תרזה טהורה, אך בפועל יש כאן מוסר כפול, מסרים כפולים. לאחר שכשלו בבחירות גורמים בשמאל מוציאים את דיבתה הרעה של המדינה, תוך סילוף עובדות, הגזמות, השמצות שלוחות רסן. הנאום הוא רק דוגמה קטנה לגודל הנזק שגורמות פעילויות דומות, תוך הטחת אשמות שווא של אפרטהייד, פשיזם, נאציזם, ניאו נאציזם, חברות עם נאצים, בעוד הם חוברים בברית שמאל-אסלמיסטים עם שונאי ישראל ועם אבו-מאזן מכחיש השואה הניאו נאצי.

היונים בתחילה יצרו קשרים עם אש"ף, והביאו בסוף התהליך לחתימה על הסכמי אוסלו שהביאו ללב המדינה את המחבלים המסוכנים ביותר שפתחו בפעולות טרור נוראות, שנקראו "מחיר השלום" ומיד אחר כך באינתיפאדה השנייה שגבתה אלף קורבנות מאזרחי ישראל. אבל הפוסל במומו פוסל, כשכמה מהם חוברים עם המחבלים בעשיית טקסי זיכרון, מאשימים את המדינה בהרג אזרחים פלשתינים חפים מפשע, מטילים עליה סטיגמה של גזענות, תמונת דוריאן גריי, הרס הדמוקרטיה למרות שבימי הליכוד היא חזקה יותר מבימים החשוכים של שלטון מפא"י.

הכל בהיפכא מסתברא, ולעזאזל העובדות, סלף, הסת, השמץ, עוד ועוד, בסוף משהו ידבק. כי כדברי סוקרטס אם לא הצלחת בויכוח, הדרך היחידה שנשארה לך להתמודד היא בסילוף האמת. ואם זה לא הולך בארץ כי שורות היונים הולכות ומתמעטות, כשהעם הולך ומתפכח ורואה מי הם באמת בני השיח שלו, הם עוברים למתקפה חזיתית בחו"ל - ישראל עושה פשעים נגד האנושות, רוצחת ילדים, אפרטהייד, מפלצת תאבת דם, "כוחנית, חמדנית, פאנאטית", עם "חזון טוטאלי, משיחי ולאומני", לעומת הפלשתינים המסכנים. והעולם המבועת קונה את ההשמצות. רק גאונים כמולייר יכלו לתאר צביעות דומה אצל טרטיף. "ישראל כואבת לנו", אך הם מכאיבים לה הרבה יותר.

איזה הבדל תהומי בין החתירה לשלום בהובלת בגין עם מצרים ורבין עם ירדן, שני מנהיגים דגולים שחלמו על הסכמי שלום עם מדינות אמינות, עם מנהיגים אנשי כבוד - סאדאת וחוסיין, ולא עם חבורה של טרוריסטים תאבי בצע ומושחתים שמנהיגים כיום את פלשתין בגדה וברצועה, עושקים את עמם, משליטים שלטון טוטליטרי חשוך ולא דמוקרטי, טובחים בבני עמם לא פחות מאשר הם טובחים ביהודים. ועם מנהיגים אלה רוצה השמאל כיום לעשות שלום מדומה, שתי מדינות לשני עמים, עורבא פרח, סיסמה נבובה שכל אחד מפרש אותה כאוות נפשו.

בנאום נטען "שהאבל לא רק מבודד אלא גם מחבר ומחזק", אבל הנאום הוא כולו מפלג, מחליש ומבודד את ישראל בעולם, בדיוק ההפך ממה שניתן היה לצפות בערב יום הזיכרון, בדיוק ההפך ממה שעשתה יומיים אחר כך מרים פרץ, אם ששיכלה את שני בניה, בנושאה נאום אוהב ולא שונא, מחבר ולא מבודד, מכיל ולא מפלג, מחזק ולא זועם. לעומת הנאום "אנחנו עדיין לא שם. עדיין לא בבית. ישראל החזקה היא אולי מבצר, אבל עדיין לא בית".

ניתן להבין מכך שישראל היא מדינה צלבנית החיה במבצר, במצודה, אבל לא בבית, גם אחרי 70 שנה, למעשה גם אחרי 100 שנה מאז הצהרת בלפור להקמת בית יהודי בשטחי ארץ ישראל. בלפור, מיליונים של אזרחים, כמעט כל מדינות העולם רואות בישראל את הבית לעם היהודי, פרט לנאום שרואה במדינה מבצר. כי אנחנו מנותקים, חיים בין החומות, בגטו, כמו היהודים בגולה. הנאום מתעלם מכך שהחומות עם הרשות הפלשתינית הוקמו אחרי האינתיפאדה השנייה כשהרשות שילחה מביתה (כן, ביתה, שהוקם בהסכמי אוסלו, בשיא התמימות של חסידי השלום בכל מחיר, והביאה את המחבלים לביתה ואף ציידה אותם בנשק) מחבלים מתאבדים שטבחו בנו אלף איש.

אפשר להרוס את הגדרות עם מצרים ולאפשר למאות אלפי מהגרי עבודה אפריקנים לנהור לארצנו. אפשר להסיר את הגדר עם רצועת עזה שהוקמה אחרי שנסוגונו מכל שעל אדמה ולאפשר למיליונים של פלשתינים לצעוד לארצנו כפי שהם זוממים לעשות זאת מדי יום שישי. ארצות הברית הקימה חומה הרבה יותר אימתנית על גבולה עם מקסיקו שהיא חיה אתה בשלום, אז תושביה צריכים לחוש שהם במבצר, לא בבית? בכל העולם בונים גדרות לעצור את מיליוני המהגרים אז הם במבצר? זהו לא רק מוסר כפול, זו דה-לגיטימציה למדינת ישראל בעיני העולם.
השמצת המדינה בטיעונים מופרכים, אך הפוסל במומו פוסל

הנאום מדבר על "חיים שלא ישועבדו - על-ידי פנאטים מכל מיני סוגים - למטרותיו של איזה חזון טוטאלי, משיחי ולאומני". בפועל יש פנאטים בימין כמו נוער הגבעות ופנאטים בשמאל כמו אלה שסוברים שהבית שלנו הוא לא בית ומקיימים עצרות זיכרון בהן הם מטיחים אשמות נוראיות במדינה דווקא ביום הזיכרון, דווקא עם משפחות של מחבלים. זהו שיא בפנאטיות, לא פחות מאשר אצל נוער הגבעות. מי שמרסס תג מחיר על-כנסיות ומסגדים עושה עבירה חמורה ביותר, ולעומתם יש מי שמרסס "ישראל היא לא בית" דווקא ביום הזיכרון בו נתנו החיילים הגיבורים שלנו את נפשם בשביל שישראל תהיה בית שלם ולא בית על תנאי - התנאי להקים גם בית למחבלים.

הנאום הזה, כמו נאומים וכתבים רבים של אנשי שמאל בולטים, כאימרות בוטות שלהם המסיתות לרצח, הם חזון טוטאלי, משיחי - משיחי שקר - ואנטי לאומי. אפשר להיות לאומני ואפשר להיות אנטי-לאומי, זה וזה חמור. כי אחדות רעיונית כמו שאני מוצא אצל היונים אין אפילו בקוריאה הצפונית, משיחיות שקר עם מנטרות של שלום עכשיו אין אפילו במאה שערים, חזון טוטאלי שמי שסוטה ממנו אפילו ביוטה אחת מנודה ולא מבקרים וקוראים את ספריו היה אולי כשרדפו את גלילאו גליליי, חזון אנטי לאומי שמוצא במדינה כמעט רק פסול, לא בכנס באוניברסיטה או בעצרת תמיכה בכיכר העיר, אלא דווקא ביום הזיכרון כשצריך להעביר מסר מאחד - זהו מוסר כפול וחוסר טעם.

ואם זה לא מספיק - זה מיועד בעיקר לצרכי חו"ל כשהנאום מתורגם מיד לאנגלית ולערבית, לשרת את תעמולת הזוועה והדיסקרדיטציה של ישראל שהיא לא בית מלא אלא קוואזי-בית. אולי אף מגיע פרס נובל לסופר "ממציא" המונח הזה, אבל לא בספרות כי לא כולם חושבים שהוא ראוי לכך, אלא דווקא פרס נובל לכימיה, כי אחרי שגילו את הקוואזי-קריסטל באה תגלית חדשה של הקוואזי-בית, או פרס נובל לשלום על תרומתו היוצאת מהכלל לשלום עם הפלשתינים בקיום עצרות זיכרון עם משפחות של מחבלים, וגר זאב עם כבש בדופלקס משותף, בית מלא!

מי שמתלונן על "דחפים רגעיים, עוויתות אינסופיות של טריקים וקריצות ומניפולציות. וחקירות משטרה, וזיגזג ופליק-פלאק לאחור" שוכח שחקירות המשטרה על שרים ומנהיגים והסיסמה "מושחתים נמאסתם" החלו דווקא בימי שלטון השמאל. שמי שטבע את השם "התרגיל המסריח" היה יצחק רבין כשהתייחס לניסיונותיו של שמעון פרס ראש מפלגת העבודה להקים ממשלה צרה של 61 עם פורשים מהמפלגה הליברלית, וכה אמר רבין: "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם קונספטואלית". אך גם ממשלת רבין נתנה יד לפליק-פלאקים, טריקים ומניפולציות עם תרגיל מסריח אחר של צירוף הסיעה של גולדפרב ושגב שפרשו מצומת הניצית לקואליציה יונית בראשית 1995, כאשר גולדפרב כסגן שר קיבל הטבות רבות לרבות "מכונית מיצובישי" וכך הצליחו להעביר את הסכם אוסלו ב' ב-5.10.1995.

הסכם אוסלו ב' עבר אם כן בטריקים ומניפולציות, ב"קניית" חברי כנסת שנבחרו בסיעה ניצית בטובות הנאה על-מנת שיצטרפו לממשלה יונית ויחתמו על הסכמי אוסלו ב'. הפוסל במומו פוסל, כל היונים שתמכו באוסלו נתנו יד לפליק-פלאקים, טריקים ומוסר כפול. ידוע לי שהפוליטיקה היא לא מכון לאתיקה, נעשו תרגילים מסריחים מימין ומשמאל, עם חרדים ואחרים, אבל לא זכור לי מקרה כל כך קיצוני של מוסר כפול כמו המקרה הזה כשבאים ומאשימים את נתניהו בטריקים ומניפולציות כשהסכם אוסלו ב' עצמו אושר כתוצאה מפליק-פלאקים בממשלות השמאל. וכאמור מי שהמציא בישראל את הטריקים והפליק-פלאקים הם לא הימין שעלו לשלטון רק ב-1977 אלא ממשלות השמאל בראשות מפא"י. אך מגלגלים עיניים לשמים, מוקיעים את הימין כשאוסלו עצמה נולדה בטריקים.

פליק-פלאק יוני הוא כשר, גם אם הוא מסריח, הוא אתרוגי, אם הוא תומך באידיאה פיקס (או פיקס פאקס) של הנסיגה, תומך באוסלו. אבל פליק-פלאק ימני הוא אסון, הוא פשיסטי, סכנה לדמוקרטיה, הוא טריק (או משחק טריק טראק), הוא זיגזאג אבל לא כמו המסלול המפותל של אישור הסכמי אוסלו, וכתוב בלשון מיקמאק. יש לנו מוסר כפול כמילים הכפולות בפליק פלאק, ככפל הלשון בנאום הקוואזי-בית, זהו קליק קלאק כאשר הכדורים חובטים במדינה בכל דקה מחמש העשרה הדקות של הנאום, זהו משפט שדה צ'יק צ'אק למדינה המסכנה כשבחבר המושבעים יושבים רק יונים קיצונים ומשפחות מחבלים. וזה הזכיר לי את קליינזאק מסיפורי הופמן של אופנבאך.

משוררים דגולים כלאה גולדברג כותבים בחדרי חדרים מהרהורי ליבם: "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה וסגריר וגשמים כל היתר". וזה בסדר גמור. אבל לבוא מעל במה רמה בנוכחות אלפי אנשים כשהנאום מתורגם ונצפה על-ידי מאות אלפי אנשים ולהכות במדינה שהיא לא בית, להטיח האשמות שווא שיוזמו אחת לאחת בהמשך, זהו מוסר כפול, צביעות הגובלת בשנאה עצמית. ייתכן שהנואם ונואמים וסופרים רבים כמותו חושבים שהם נביאים המוכיחים את המלכים המושחתים ומנבאים חורבן לעם החוטא. אני סבור שהם נביאי שקר, שהם מתבלבלים בתפקידים בין נתן הנביא לבין המלך דוד, כאשר לי ברור מי זאת "כבשת הרש" ומי הוא הזאב הרוצה לטרוף את הטלה. אבל כולם נשבים במתק השפתיים, בפנים המיוסרות, ואילו רק אני כמו הילד הקטן באגדת אנדרסן, לא רואה את הבגדים החדשים של דוד מלך ישראל המכה במדינה בריבבותיו, כפי שחסידיו המריעים רואים, כמו שמאות אלפי איש הרואים, שומעים וקוראים אותו בעברית, אנגלית וערבית. אני אולי היחיד שרואה שהמלך עירום, והחלטתי ש-"די לצביעות" וצריך להגיב על-מנת לעצור את הסחף.

כפל לשון ורצון להרשים בכל מחיר

אם ישראל הייתה מדינה כה נוראה כפי שניתן להבין מהנאום היא הייתה מנדה את הנואם, אם היא הייתה פשיסטית היא הייתה כולאת אותו במבצר. אך מה עושה המדינה שהיא לא בית? היא מעניקה לנואם יומיים אחר כך את פרס ישראל, הפרס הכי יוקרתי שלה. אבל אבוי, היא לא מאפשרת לו לנאום בטקס בנאום שטנה דומה לזה שנאם בערב יום הזיכרון עם משפחות המחבלים, אלא נותנת את הבמה דווקא למרים פרץ המלכדת ולא המפלגת. והנואם מודיע בזמן הנאום (כמו בכמה טקסי חתונות שמודיעים על סכומי המתנות) למי הוא יחלק את פרס ישראל שהוא קיבל.

מחצית לפורום המשפחות השכולות של הישראלים והמחבלים ומחצית לארגון אליפלט שמטפל בילדים של מהגרים שהסתננו לישראל. אף לא אגורה לישראלים "רגילים" שאינם חברים בפורומים עם מחבלים, לבתי חולים שקורסים תחת העומס, לכיתות צפופות, לתיאטרונים פושטי רגל. הלכתי ובדקתי מהו סכום הפרס שהוא מודיע בחגיגיות כזאת שהוא תורם. חשבתי לתומי שהוא מיליון דולר כמו כמה מהפרסים שניתנו לאחרונה לישראלים בארץ ובחו"ל. מתברר שהוא 75,000 שקל, מתנת הנדבן הגדול. אבל למה מודיעים בנאום על חלוקת סכום הפרס?

האם זה בשביל להצדיק את זה שהנואם ילחץ למחרת את ידו של ראש הממשלה "הטמא"? האם זה בשביל לציין שהוא לא רוצה אגורה מכספי המדינה העושקת שהיא לא בית? האם זה בשביל להרגיז ולקומם? זהו מפגן ראווה בסגנון "שופוני" - תראו אותי, איך אני מלמד לקח את המדינה הזאת וראשיה, ככה יעשה... המחבלים כידוע לא זקוקים לפרס כלשהו - הם מבלים בחברת 72 בתולות בגן העדן ומשפחותיהם מקבלות תמיכות הרבה יותר נדיבות מהרשות הפלשתינית מאשר הכמה אלפי ש"ח של הפרס. אבל כל הקהל המשולהב מוחא כפים כמו בפוליטביורו.

מותר לקיים עצרות זיכרון עם משפחות מחבלים, אבל ביום הזיכרון לחללי צה"ל? מותר לקיים עצרות זיכרון עם משפחות של אנסים, רוצחים סידרתיים, עם היתומים של אדולף אייכמן ועם משפחת ברני מיידוף. מה שמקומם זו התהודה העולמית שמקבל האירוע, הנאום, הכיסוי הטלויזיוני, בראש מהדורת החדשות, בעמודים הראשונים של העיתונים. כי מדובר בקול המצפון, במצפן האומה, שנותן לגיטימציה לכל חזיון תעתועים, בקרב חוגים מסוימים בישראל, אבל עוד יותר בקרב מדינות המערב שרואות בזה מחווה מרגשת של אחווה ולא ביזיון המתים מישראל.

ומי תורם הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית? תעשיית ההיי-טק? החקלאות? הקיבוצים? עיירות הפיתוח? הצבא? המשטרה? ממשלת ישראל? עולים חדשים שנכנסו כחוק למדינה? החרדים? מתנחלים קלגסים? סופרים? - טעיתם בגדול! "האנשים והארגונים שנמצאים כאן היום, בראשם לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני, ועוד רבים כמותם, הם אולי אלה שתורמים הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית, במלוא מובן המילה".

קראתי וקראתי ושוב קראתי ולא האמנתי למראה עיני. כלום אפשר להיות כל כך מנותק, כל כך יהיר, עם מוסר כפול כל כך גדול, כל כך שחצן, כל כך מלא מעצמך, אני ואפסי עוד. רק אני ואתם נשנה את פני המדינה, רק מי שחושב כמונו, רק האליטות המצפוניות לעומת ההמונים הנבערים, רק המחבלים ומשפחות המחבלים הפלשתינים, קומץ זעיר שבזעירים של אנשי שמאל "ועוד רבים כמותם", הם אלה שתורמים הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית. לא הצבא, לא המשטרה, לא הממשלה, אפילו לא הסופרים, רק המחבלים ומשפחותיהם וקומץ של אנשי שמאל.

וזה מזכיר לי שכאשר בנינו בית (לא מבצר) על הכרמל היה לנו מנהל עבודה פלשתיני, עובד מסור, שבמשך החודשים הרבים שעבד על בנית הבית והתפרנס מאיתנו היינו כהגדרתו "משפחה אחת". אשתי רותי הביאה לו עשרות מתנות, בגדים לילדים, אוכל, פינקה אותו בכל דרך אפשרית, ממש משפחה. באחד הימים היא באה לבית וראתה שכתוב על אחד הקירות כתובת בערבית. אשתי שלא מבינה ערבית שאלה אותו מה כתוב והוא אמר שהוא כתב את שמו בערבית. כשבאתי מאוחר יותר לבית שבבניה שאלה אותי רותי מה כתוב, ואני שלמגינת ליבו של מנהל העבודה נולדתי במצרים וקורא ערבית רואה שכתוב "יחרב ביתק" - הקללה הנוראה ביותר בערבית - יחרב ביתך. שאלתי אותו אם זה השם שלו ומאחר שלא הייתה לו תשובה פיטרתי אותו על המקום. כנקמה, הפועלים אחר כך סתמו לנו את כל המרזבים ועלה לנו הון לתקן את הנזק, אבל כבר לא כתבו לנו כתובות נאצה, גם זה משהו.

מוסר השכל - אני מרגיש שותפות גורל עם דונלד טראמפ, כי גם עליו אמר פלשתיני אחר, מכחיש השואה וראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן - "יחרב ביתק", הבתים של שנינו צבועים לבן, אנו ממש אחים בדם. בהתאם לנאום, המחבלים שרצחו אלפי אזרחים ישראלים, שחופרים מנהרות לפלוש לבתינו, תורמים הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית. יש גבול לאבסורד, לכפל הלשון, לצביעות, למוסר הכפול, עד כמה ניתן לטעות ולהטעות! ומי שחושבים עצמם "מורמים מעם" הופכים בפועל ל"מנותקים מעם", לא רק שאין להם גם בית, אין להם גם עם.

הנאום, מחיאות הכפיים, הפוסטים ומספרי הצפיות, החיים במציאות מדומה

הנאום משקף מציאות מדומה, בועתית, של יונים רבים החיים בעולם וירטואלי, מנותק מהעם, לא פחות מהמציאות המדומה של החרדים. יש להם את העיתון שלהם, הגורואים שלהם, את חבריהם הסופרים, השופטים, הפרופסורים, העיתונאים, השחקנים, הציירים, אנשי הרוח, חלק ניכר מהאליטות והאינטליגנציה של ישראל. כמובן שלא כל השופטים, הסופרים והפרופסורים, אבל מספיק בשביל להרגיש טוב בכת שלהם, בכולל שלהם, בחצר שלהם. הם קוראים את אותם הספרים, מדברים על אותם הנושאים, שוללים בצורה מוחלטת את הממשלה הטמאה, יש להם את האידיאה פיקס של עוולות הכיבוש שהיא חזות הכל. חלקם מתנשאים, חלקם גזענים, כולם משוכנעים שלהם ניתנה הנבואה ורק הם רואים נכוחה את מצב האומה, כל האחרים טועים ורק הם צודקים. הם מוסריים, הם דמוקרטים, הם בעד זכויות האזרח. האחרים הם פשיסטים, חברים של נאצים, טועים, טוטליטרים, משיחיים, עושי פליק פלאק.

בנאום עם התרגום לערבית ולאנגלית צפיתי בפוסט של דב חנין מהרשימה המשותפת (גם הוא איש כבוד החבר ברשימה מכובדת יחד עם אחמד טיבי, חנין זועבי ובעבר באסל גאטאס) עם למעלה ממאה אלף צפיות. קיבלתי מקולגה בחו"ל את הנאום בפוסט אחר עם ארבעים אלף צפיות, כך שאני מעריך שצפו בנאום כמה מאות אלפי אנשים בישראל ובחו"ל. הוא מורכב מסיסמאות, הכללות ומסרים פשטנים. כשהנואם קובע - "אם לפלשתינים לא יהיה בית גם לישראלים לא יהיה בית" - יש מחיאות כפים סוערות. אך כשהוא ממשיך - "וגם ההפך נכון: אם ישראל לא תהיה בית - גם לפלשתין לא תהיה בית" - כמעט ואין מחיאות כפים, מעניין למה. כשהנואם מטיח - "כשצלפים ישראלים הורגים עשרות מפגינים פלשתינים, רובם אזרחים - ישראל היא פחות בית" - מחיאות כפים סוערות. אך כשהוא מגיע לסעיף של ה"וכו' וכו'" על כל העוולות הכלכליות חברתיות של ישראל שזאת הבעיה העיקרית של המדינה - כמעט ואין מחיאות כפים. לא אני אמרתי- אמור לי מי קהלך, מי חבריך, ואומר לך מי אתה.

כשהנואם אומר - "וכששר הביטחון ליברמן מנסה למנוע מפלשתינים שוחרי שלום להגיע למפגש כמו זה שלנו, ישראל היא פחות בית" - מחיאות כפים סוערות. אך כשהנואם מציין בחטף את ההישגים של המדינה בשתי שורות לעומת התוכחה שהיא עיקר הנאום - אין בכלל מחיאות כפים. כשהנואם קובע כי "האנשים והארגונים שנמצאים כאן היום, ובראשם "פורום המשפחות השכולות" ו"לוחמים לשלום", ועוד רבים כמותם, הם אולי אלה שתורמים הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית" - מחיאות כפים מחרישות אוזניים כי הוא אומר לקהל שלו שהם הכי מוצלחים במדינה, הם מלח הארץ, הם אלה שתורמים הכי הרבה לכך שישראל תהיה בית. והם באמת מאמינים בכך וגם הזבוב על גב הפרה שאמר "חרשנו". הם אולי תורמים הכי הרבה למדינה כמו שהחרדים תורמים הכי הרבה לצה"ל.

אבל הכי הרבה מחיאות כפים היו... כשהנואם אומר כי "את מחצית כספי פרס ישראל שאקבל מחרתיים אני מתכוון לתרום ולחלק בין "פורום המשפחות השכולות" וארגון "אליפלט". וזה מזכיר לי את הסרט "ביקור הגברת הזקנה", שלימדתי את הסטודנטים שלי בקורסים שלי לאתיקה עסקית. הם בהחלט היו מלח הארץ, ובהם הרבה עולים מרוסיה, מזרחים ולפחות שליש ערבים, כולם סטודנטים מצטיינים. בסרט על-פי מחזהו של דירנמאט מבטיחה הגברת הזקנה קלרה זאחאנאסיאן (אינגריד ברגמן) שחוזרת לביתה - לעיר הולדתה - תרומה של מיליונים (מחיאות כפים סוערות כמו בנאום הקוואזי-בית) ולא של אלפים בודדים כמו שמבטיח התורם, והעיניים של הקהל נוצצות לא פחות מאשר עיני באי הטקס בישראל. שתי הסצנות הן ממש זהות, בגלל הנדבנות הגדולה של שני האישים.

אבל יש לקלרה רק תנאי אחד לתרומה: שתושבי העיר ירצחו את איל, אהוב נעוריה שלא רצה להכיר באבהות הילד שעשה לקלרה, ששיחד עדים והשופט שילח אותה מהעיר לעתיד של זנות כשהיא חסרת כל. בבית הבושת פגשה את בעלה שהיה האדם הכי עשיר בעולם והיא ירשה אותו. איל (אנתוני קווין), שבתחילה מאוד שמח לבואה של קלרה והציג אותה בפני הקהל יחד עם ראש העיר, המום מדרישתה, פרנסי העיר נשבעים בהחלטיות שמעולם לא יסכימו לכך, אבל הסוף כפי שאנו יודעים שהם רוצחים את איל כי הם הרי רוצים במיליונים. זו דילמה אתית אולטימטיבית.

למה הדבר דומה? לא אגיד מי זאת קלרה זאחאנאסיאן אבל יש מי שמציע לנו - אבו מאזן, הקוורטט, האיחוד האירופי, אובמה אבל למזלנו לא טראמפ, היונים, האו"ם וידידי ישראל - עסקה בתמורה למתנה גדולה של מיליונים, הכרה בינלאומית, סיום הסכסוך, שלום עם מדינות ערב, הכרה בירושלים כבירת ישראל - תיסוגו לגבולות 1967 עם תיקונים הדדיים של שני אחוזים מהשטח גם בגדה וגם בגולן, תסכימו לפירוז הגדה והגולן, להסרת המצור מרצועת עזה, לירושלים המזרחית כבירת פלשתין, לפינוי או גירוש המתנחלים, להחזרת כל חמשת מיליוני הפליטים לפי אבו מאזן או חלקם אבל לא פחות מכמה מאות אלפים, והכל יסתדר. לא אחזור כאן על התוצאות של מקסם השווא הזה - מתאבן קיבלנו באיתפיאדה השנייה ובהתקפות באלפי טילים מרצועת עזה. אבל זו העסקה של קלארה, ואיל זה אנחנו. אבל להבדיל מאיל לא עשקנו את הפלשתינים כי אם הם עשקו אותנו ורצו לחסל אותנו, עד היום החמאס מודיע זאת בגלוי, ואבו מאזן בפועל, במלחמה ובטרור. בסיסמאות זה כל כך פשוט!

אוכלי הלוטוס לעומת העם המפוכח

הקהל ורבים מהיונים, ועוד יותר בחו"ל שם לא מבינים דבר וחצי דבר על מה שאנו חווים כאן, מוחאים כפיים בהתלהבות בכל פעם שמשמיעים להם את הסיסמאות והמנטרות של "שלום עכשיו", "שתי מדינות לשני עמים", ומוכנים בשביל החרוזים של שלום כביכול עם הפלשתינים שיחזיק מעמד עוד פחות משלום אלף השנה של מינכן למכור אותנו כמו שמכרו את איל. למזלנו, את הפאטה מורגנה הזאת רוב המזרחים לא קונים, כי הם באו מהמדבר וראו בחייהם אי-אלו פרעות. רוב העולים לא קונים כי הם סבלו מאנטישמיות ורדיפות של השמאל והם חושדים בהם וביונים. רוב העם מהימין ומהמרכז לא קונה כי העם איבד את בניו בפרעות עד קום המדינה, במלחמת העצמאות ובהתקפות הטרור והאינתיפאדות שטבחו בנו אלפי אזרחים, כמעט כולם נהרגו על-ידי פלשתינים.

מצד אחד יש לנו את אוכלי הלוטוס שיוליסס פגש באודיסיאה שחיים באי היונים וצורכים את הלוטוס הנרקוטי המאפשר להם לישון באפאתיה שלווה, ומצד שני יש את רוב העם המפוכח, החכם, הערני, שלומד מהניסיון, שמסרב לוותר הפעם אחרי שוויתר כמעט על כל השטחים - הוא מתעקש לשמור על יהודה ושומרון, ערש האומה, מתנגד לעקירה של חצי מיליון מתיישבים מבתיהם שקנו כחוק, לנסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת מגן כשצבאו עלינו ארצות ערב להשמידנו וירדן ויתרה עליהם, לתשלום פיצויים במאות מילירדים למתנחלים שיגרמו לכלכלת ישראל להתמוטט, לשגות באשליות שהגדה תהיה מפורזת, שלא ישתלטו עליה מיד החמאס כפי שהם עשו בעזה או אל-קאעידה או המדינה האיסלאמית וירו עלינו אלפי פגזים לא מעזה או אצבע הגליל, שגם זה אסון, אלא מרמאלה, מחברון, מירושלים המזרחית, מג'נין, מלב מדינת ישראל ויהרסו את המדינה. והצעד הזה הפעם לא יהיה הפיך!

אוכלי הלוטוס שמגלגלים עיניים כשהם שומעים ססמאות פשטניות של שלום לאלף שנים במתק שפתיים של מנהיגי היונים והבטחות סרק של מכחיש השואה אבו מאזן, לא יכריעו את המדינה החכמה הזאת. גם אם יתרגמו את הנאום הזה ומאות נאומים דומים ויש למכביר להוטנטוטית ולאינטרלינגווה, אם כי הוא בהחלט קבע רף מאוד גבוה בשכנוע עצמי ולכן החלטתי להגיב, ויראו אותם בפוסטים של הרשימה המשותפת, של עיתונים שכתביהם שונאים את התקווה, של ארגונים לזכויות אדם וארגוני סטודנטים שדומעים בדמעות תנין על כל אזרח פלשתיני שנהרג בגלל שהוא מחבל או מפגין שמנסה לפלוש בעשרות אלפים לישראל הריבונית בשביל לבצע טבח המוני או מגן חי שמציב החמאס כשהוא יורה אלפי טילים משכונות מגורים, בתי ספר, בתי חולים, מסגדים ולב הערים הפלשתיניות.

אותם ארגונים ואותם יונים מדברים בשפה הרבה יותר רפה אם בכלל על הטבח של מאות אלפים שמבצעים "לוחמי החופש", הטרוטיסטים והמשטרים המוסלמים באחיהם במדינות ערב ובמדינות מוסלמיות אחרות, על הטבח של מיליונים המבוצע באפריקה, אבל מתמלאים חלחלה על הרג של תינוק פלשתיני, ילד בן 15, דורשים ועדות חקירה, דורשים התחשבות בנערה שסוטרת לחייל ישראלי, כי היא הרי לא פחות מאנה פרנק, ז'אן דארק ודבורה.

הנאום ונאומים דומים והתנהגות דומה גורמים לנזק חמור למדינת ישראל, לכל התושבים, להסברה הישראלית, לתדמיתה של ישראל, לאמת ההיסטורית, עם מסרים של מוסר כפול, שנאה עצמית, פזילה לשונאי ישראל, צדקנות, כשהם מציגים את ישראל כמדינת אפרטהייד, רוצחת אזרחים, מפלה אזרחים, מדינת כיבוש, מבצר ולא בית, בקושי קוואזי-בית, מדינה פנטית ויהירה. את הנאומים, העיתונים והספרים עם המסרים האלה רואים וקוראים מאות אלפים בארץ ובחו"ל, כשמנגד מתייצבים גורמי הימין שמגיבים במטבע דומה של דמגוגיה, השמצות ומוסר כפול.

מפלגות המרכז והעבודה לא מוכנות להיכנס לדיון נוקב כפי שעשיתי במסה זאת כי הם עסוקים בניגוח השלטון ואולי יכרתו ברית פוליטית עם היונים. אותי קוראים עשרות ובמקרה הטוב מאות לעומת מאות האלפים שחשופים למסרים של המוסר הכפול המוצגים כאן. ממילא מעטים מאוד קוראים מסות ומאמרים כה ארוכים כשלי ומעדיפים לצייץ בטוויטר, אני גם לא משתייך לשום "כת" לא מימין ולא משמאל ואין לי חסידים שרופים, פרט לתחומי האתיקה כשאלפים נחשפו לספריי, מאמריי, הרצאותיי ולקורסים שלי ורבים שומרים איתי על קשר עד היום.

לפיכך, קרוב לוודאי שיתעלמו מדבריי, בימין כי אני תוקף גם את הימין, בשמאל כי למרות שאני מזוהה עם השמאל בפן הכלכלי חברתי אני חולק עליהם בפן המדיני, חרדים וערבים בוודאי לא מסכימים עם רצוני לבצע אינטגרציה שלהם בחברה הישראלית, כך שימשיכו להתעלם ממני ואפילו לא יתקיפו אותי. אלא אם כן הניתוח הנוקב שלי ירגיז מאוד גורמים מסוימים, כי זו הפעם הראשונה הם נחשפים כמלך באגדת אנדרסן ואולי יחליטו להגיב בקיצוניות, במשפטים, במאמרים ואני מקווה לא באלימות, ואז יעבור המסר שנכתב בדם ליבי כי אני חפץ חיים.