בית משפט השלום בחיפה דחה (29.3.07) תביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבעה מפעלים פטרוכימיים בחיפה. התביעה הייצוגית הוגשה מכוח החוק למניעת מפגעים סביבתיים בשנת 2001, על-ידי מועדון חתירה חיפה באמצעות עו"ד אפרים גלסברג. בכתב התביעה התבקש בית המשפט להוציא צו למפעלים להפסיק להזרים שפכים לקישון ולהחזיר את מצב הקישון לקדמותו. במידה והיתה מתקבלת התביעה, משמעותה הכלכלית למפעלים היתה הוצאות כבדות מאוד, בהקף של מיליארדי שקלים, ובעצם היה קם חשש כבד לסגירת מפעלי התעשיה שבאזור חיפה.
ארבעת המפעלים שנגדם הוגשה התביעה הם חיפה כימיקלים בע"מ שיוצג ע"י עו"ד אורן גרוס, ממשרד צלרמאייר-פילוסוף, דשנים וחומרים כימיים בע"מ שיוצג על-ידי עוה"ד יגאל בורוכובסקי ענבר מלמוד ודנה אלמלח, גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ ופז שמנים וכימיקלים בע"מ שיוצגו ע"י עוה"ד אסף סמואל וגילת שילוח.
השופט יעקב וגנר מבית משפט השלום בחיפה קיבל את טענות המפעלים, כי השימוש בחוק נועד רק למקרים קיצוניים וחריגים. בפסק הדין כתב השופט, כי המחוקק היה מודע לעוצמה ולכוח שהעניק החוק לאלה התובעים על פיו, ולכן החוק מכיל מנגנון המאפשר איזון בין האינטרסים השונים. לדבריו משמעות הדרישה של התובעים היא פגיעה באלפי עובדים המועסקים במפעלים ונזק עצום שיגרם למפעלים עצמם.
שימוש בחוק למניעת מפגעם סביבתיים - רק במסורה
בית המשפט פסק, כי "הנתבעות טוענות כי שימוש ביהמ"ש בחוק נועד רק במקרים חריגים וקיצוניים. כל זאת לאור הכוח הרב שניתן לביהמ"ש בחוק ולאור העובדה כי במכוון ייחדו יוזמי החוק את השימוש בו למקרים חריגים וקיצוניים, על בית המשפט לשקול את מידת התועלת והנזק שיצמחו ממתן הצו. במקרה שלפנינו עותרת התובעת למעשה לסגירת כל המפעלים על גדות נחל הקישון, מפעלים המפרנסים עשרות אלפי משפחות באזור חיפה.
"מנגד מצוי האינטרס של התובעת, שהינה מועדון קטן ואקלוסיבי של חותרים בן עשרות חברים בלבד, ואשר כל הנזק שעלול להיגרם לה הינו אי הצטרפות של חברים חדשים או העתקת פעילותה למקווה מים אחר. בניגוד לעמדתה הקיצונית של התובעת, שלמרות טענתה אינה מייצגת איש מלבדה, רואות עצמן הרשויות מחויבות למציאת פתרון מאוזן המשלב בחובו שיקוליים סביבתיים מכאן ושיקולים חברתיים וכלכליים מכאן.
"במסגרת איזון זה הצליחו הרשויות באופן מרשים לשמור על מטה לחמן של עשרות אלפי משפחות, תוך שיפור ניכר באיכות מי הנחל. יש לציין כי הסעד השני המבוקש ע"י התובעת, החזרת מצב הקישון לקדמותו, לא רק שהינו ערטילאי ובלתי מעשי, אלא גם יש לו משמעות כספית אדירה בהיקף של מיליארדי שקלים, כאשר אף אחת מהנתבעות אינה מסוגלת לממן ולו חלק ממשי מעלות זו.
"כאשר אנו שוקלים בענייננו את הנזק הצפוי לתובעת, מול הנזק הצפוי לנתבעות ולחלק נראה כי הנזק הכלכלי שיכול להגרם לנתבעות הוא עצום ובעל השלכות נרחבות מבחינת האזור כולו".
המפעלים והרשויות עשו רבות לשיפור מצב הסביבה
בית המשפט קיבל את הטענות, לפיהן נהנים המפעלים מהגנה המשפטית הואיל והינם עומדים בהיתרים שהוצאו להם מכוח החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. בנוסף, טענו החברות כי הן נקטו בפועל לשיפור בשפכי הכימיקלים המוזרמים לנחל. בית המשפט קיבל גם את טענת הנתבעות ולפיה הפעולות שהן נוקטות בהן, מזה שנים, הביאו לשיפור משמעותי במצבו של הנחל.
בית המשפט סקר את השינויים באיכות המים, כתוצאה מפועלם של המפעלים, והגיע למסקנה, כי "מהנתונים הללו ניתן להיווכח כי השיפור המשמעותי אירע עוד קודם להגשת התביעה והמשיך ביתר שאת לאחר הגשתה. המערכת הביולוגית בנחל משתקמת. במורד הנחל קיימים באופן קבוע להקות דגים וצמחיה ימית ואף נצפו ציפורים, עופות מים וחיות אחרות, דברים שלא היו קודם לכן. שכן לפי הראיות קודם לכן היה הנחל ללא כל דגה או בעל חי".
בניגוד לאווירה הציבורית מזה שנים, בית המשפט מכיר כי הדרך שבה פעלו הרשויות המוסמכות והמפעלים לטיפול בבעיית הקישון בעשור האחרון, הביאה לשיפור במצבו של הנחל.
החלטה אמיצה למרות הלחץ הציבורי
עו"ד בורוכובסקי, ממשרדו של פרופ' יובל לוי, רואה בהחלטה "אמיצה למרות הלחץ הציבורי". עוד הוסיף, כי "בתביעות דומות בנוגע לנחלים אחרים בית המשפט קיבל את התובענות הייצוגיות. במקרה זה בית המשפט נקט בצעד אמיץ, בניגוד ללחץ הציבורי, תוך הכרה בעובדות ובצעדים שנקטו המפעלים באזור חיפה על-מנת למנוע את זיהום הנחל. בכך מנע בית המשפט פגיעה אנושה במפעלים ובמטה לחמם של עשרות אלפי עובדים. החלטת בית המשפט מבוססת היטב, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי".
