תקציר הספר: בתיה, צעירה חושנית ומפולפלת מחדרה, עובדת בחנות הפרחים המשפחתית. יש לה ילדה קטנה, חבר שהיא אוהבת, אמא וסבתא חמות ומגוננות, אבל היא עגונה מבעלה, המרצה מאסר ממושך בארצות-הברית. יום אחד, חייה המסובכים ממילא מסתבכים עוד יותר, כשהיא נעשית עדה לתאונה בקיסריה, ונקלעת לרצף של מאורעות המוליכים אותה עד הקצה. ברומן צבעוני ומרתק זה נקשרים כל קצותיה של החברה הישראלית לפלונטר ההולך ומסתבך, עד שהוא נפרם בסוף מפתיע.
קטע מהספר: ספרתי עשרים ושבעה איש שליוו את גיטה למנוחתה האחרונה. אף-אחד לא בכה בקול רם. גיטה התכווצה. הגופה העטופה בתכריכים נראתה קטנה בהרבה מהאשה שהכרתי. לא יכולתי שלא למחות דמעה כשהשליכו את הגוויה לבור והחלו מכסים אותה בעפר. ולא בגלל שנזכרתי באבא. פשוט היה עצוב לי בגללה, וחוץ מזה הטקס כולו מדכא, בלי קשר למידת הקִרבה למת. הרי בסוף גם אני אושלך לבור, ומי יודע מתי זה יהיה, והמסקנה המתבקשת והבנאלית היא שצריך למצות את החיים עד תום. האם מה שאני עושה עם אייל נכלל במסגרת "למצות את החיים"? בשעות האחרונות הצלחתי שלא להיזכר בו, אבל משק אתי החפירה ששפכו חול על הקבר הפתוח החזיר אותו לראשי. אלה לא היו ייסורי מצפון, אלא המחשבה אם אענה לו, אם בדיוק עכשיו הוא יתקשר.
הכול תם. הקבר התמלא עפר תחוח, המנחמים הניחו חלוקי אבן, ניגשו לאבלים, הביעו השתתפות בצערם ועזבו את המקום. בדרך המובילה לשער בית-העלמין צעדו רק אהרון, המחותנים שלו, בנו וכלתו, סבתא, אמא ואני. אני פסעתי בסמוך אליו ודאגתי שסבתא תהיה לצידי. אמרתי בצורה הכי ברורה שיכולתי, מבלי להישמע פוּשרית של ממש: "אל תדאג אהרון, ויוויאן תבקר אותך ותבשל לך אם צריך. נכון סבתא?" וסבתא הסמיקה כבתולה שמציגים בפניה גבר ומילמלה: "בוודאי." אמא, שהתעקשה דווקא עכשיו להיות במרכז העניינים, הוסיפה: "ידוע ששכן קרוב טוב מאח רחוק".
אמא, זה לא הזמן לפתגמים. את תפני את הדרך לסבתא. בתוך חודש מהיום סבתא ואהרון מבלים במיטה, ובתוך שנה הם בעל ואשה כדת משה וישראל. ואם את, אמא, תפריעי, אני אומר לך את זה בשפה ברורה ולא ברמזים.
זהו הרומן הרביעי פרי עטו של איציק אביב. קדמו לו: הסכם עריכה, רצח בפרק 13 ו-הערמונים.
את הספר ניתן לרכוש בסטימצקי, צומת ספרים ושאר החנויות, וכן בחנויות הספרים המקוונות באינטרנט: mitos, ibooks, dbook ואחרות.
ב-
www.dbook.co.il - מחירו 57 שקל.
