א. חגיגה

ביום שני, יום אחר יום ירושלים (כ"ח באייר), תיפתח השגרירות האמריקנית בירושלים, בניגוד לכל הציפיות ובניגוד להערכות המומחים. בשונה לחלוטין מהנימה האנטישמית הכבדה ששידר ממשל אובמה, ומתמיכתו באויבי ישראל, ממשל טראמפ משדר מסר אחר לחלוטין, שהעברת השגרירות לירושלים הנה שיאו, אך אינה מופע בודד. ממשל אובמה סיכל כל פעילות ישראלית נגד סוריה ונגד אירן, ואילו ממשל טראמפ יצא מיד אחרי תקיפת המטרות האירניות בסוריה בהכרזת תמיכה בישראל.

קשה לפרשנים לבלוע את הגלולה המרה, וחס וחלילה הם לא יודו בטעותם, כשם שלא יודו שטעו בהערכת יכולתו של הנשיא טראמפ לנהל מדיניות חוץ פרו-אקטיווית לעומת קוריאה הצפונית (או, לפחות, יודו, שהנשיא הפתיעם).

הפרשנים הישראלים משדרים, פחות או יותר, קול אחיד, שעוין לנשיא טראמפ ומשמיצו עוד מימי מערכת הבחירות לנשיאות. כמו עמיתיהם האמריקניים, הם לא קיבלו את האיש, ורצו מאוד שהילרי קלינטון תיבחר לנשיאה. כשנכזבה תוחלתם, וטראמפ נבחר, כמעט בדמעות, הם החלו בהשמצתו. וזה, כנראה, לא השפיע עליו כלל.

ב. דרוש איפוק

כשהייתי נער, התחריתי בריצות 100 מטר. ריצתי נמשכה אז 12-11 שניות, והתכונתי לתחרויות כמה שבועות אם לא יותר. תמיד הפליאו אותי הרצים למרחקים ארוכים - 5,000 מטר ו-10,000 מטר - שדורשים השקעה אדירה וארוכה על מסלול הריצה בעשרות הקפות של כר הדשא באצטדיון. לא תמיד מי שמוביל בהקפות הראשון יהיה בחמישייה המנצחת.

נזכרתי בתחרויות הריצה כשהתקשורת חגגה ברעם אדיר את הצלחת ההתקפה הישראלית (מבצע "בית הקלפים") על מטרות אירניות בסוריה. זו הייתה הצלחה, וטוב שכך. עם זאת, ראוי היה לנקוט איפוק מסוים, כי זו רק המערכה (הקפה) הראשונה... ואזכיר את העובדה, שמשחק כדורגל נמשך, לפחות, 90 דקות; וכפי שאומרים בהימורי ספורט - את הכסף סופרים רק במדרגות. כלומר, רק ביציאה, בתום המשחק.

המאבק באירנים הוא ריצת מרתון, שצריך לתכנן היטב כל שלב בה, ולהתכונן, כיוון שהמערכה תתפרס על כל העולם, ואין לנו אפשרות להפסיד בתחרות, כיוון שהם רוצים להשמידנו (למרות שאיני מצליח להבין מדוע הם יוצאים נגדנו). טוב לנצח במערכות השונות, אך חשוב לזכור, כי החשבון צריך להיות כולל, וייערך רק בתום המערכה.

ג. עדיין מסתירים

"מעשה אבות סימן לבנים", אמרו חז"ל (בראשית רבה לפרשת "לך לך"). אמנון לורד, ידידי, פרסם בטורו במוסף 'ישראל השבוע' בישראל היום (11 במאי 2018, עמ' 3) סיפור מדהים על חקירת השב"כ (אז עדיין ש"ב) בפרשת "מחתרת ברית הקנאים" בתחילת שנות החמישים.

ראשית, אעיר, שפרשת ברית הקנאים מרכזית בבניית תדמית השב"כ, כמו עוד כמה פרשיות של מחתרות ימין, ש"גילה" השב"כ בשנות החמישים. המעורבים בפרשה טוענים להד"ם, למרות שהשב"כ סיפק ממצאים ועדויות, שהביאו להרשעות בבתי-משפט. ברית הקנאים הייתה מחתרת יהודית, שכללה יוצאי לח"י וחרדים, ופעלה נגד מחללי שבת ונגד מוכרי טריפות. אנשיה נעצרו כשסוכלה מזימתם להטיל רימון הפחדה בעת דיון בכנסת על גיוס נשים לצבא, וארבעה ממנהיגיה הועמדו לדין. במארס 1952 הורשעו הארבעה (וביניהם מרדכי אליהו, מי שלימים יהיה הרב הספרדי הראשי), ונשלחו לתקופות מאסר קצרות.

לורד מספר בטורו, שהחוקרת ד"ר אופירה גראוויס קובלסקי ביקשה לקבל את תיק משפט ברית הקנאים מבית המשפט המחוזי בירושלים. למרות חוק חופש המידע ולמרות הזמן שחלף (יותר מ-65 שנה), בקשתה טרם נענתה; ואם תרשו לי לנחש - גם לא תיענה. לממסד הביטחוני ולממסד המשפטי יש מה להסתיר, ולמרות דיבוריהם הרמים על חופש הביטוי, הם קנאים מאוד לחשאיותם. הכרתי זאת כשהצלחנו להביס את מערכת הביטחון בעתירתנו לבג"ץ לקבל את תיקי ועדת הצל"שים במלחמת יום הכיפורים. בית המשפט קבע, שנקבל את התיקים, ואכן קיבלנו אותם, אך ריקים ללא מסמכים.

החוקרת גראוויס קובלסקי הגיעה לחומר מהתיק המשפטי, שמסביר למה המדינה משתדלת להסתיר את התיק. היא מצאה בגנזך המדינה מסמך, המספר, כי בניסיון "ברית הקנאים" להשליך רימון הפחדה בכנסת במאי 1951 היו מעורבים - איך לא?! - שני מודיעים של השב"כ, שניסו להפליל זה את זה.

ד. שילוב מסובך

רק 93 נשים משרתות בצוללות האמריקניות בפרל הרבור בהוואי שבאוקיינוס השקט. תשע מהן קצינות, וכולן משרתות על שתי צוללות מדגם וירג'יניה, המוצבות בנמל פרל הרבור. שמונה שנים אחרי שנפתחו הצוללות לשירות נשים, מטרת חיל-הים האמריקני שנשים יהיו חמישית מצוותיהן.

חיל-הים שואף להגיע להצבה של שלוש-חמש קצינות בכל צוללת מדגם וירג'יניה. בנוסף - 22 ימאיות בצוות כל צוללת כזו. זו צוללת גדולה בהרבה מהצוללות מדגם לוס אנג'לס, שאין בצוותיהן נשים.

תכנון הצוללות החדשות מדגם וירג'יניה מתחשב בצורך להציב בצוותיהן נשים - כולל תכנון אחר של מדורי המגורים. שמירה על פרטיות הנשים הנה שיקול מרכזי. כך, שבה באחרונה צוללת לנמל פרל הרבור אחר ששהתה 163 ימים מתחת למים בהצבה, שנמשכה 181 יום. בצוללת יש 94 מיטות עבור יותר מ-130 אנשי צוות, וזה מחייבם לישון בשיטת 'המיטה החמה'. לעומת זאת, השירותים בצוללת אינם יכולים להיות כפולים, והתקינו עליהם התרעה, שמופעלת כשאשה משתמשת בהם.