החל ממחצית שנות ה-60 עד לקראת סוף שנות ה-70 עברה עיריית תל אביב מרחוב ביאליק למבנה החדש בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין). בעיריית תל אביב הוחלט להפוך את בית העירייה הישן למוזאון היסטורי לתולדות העיר וזה נחנך באוקטובר 1971. במקביל לפתיחת המוזאון הוחלט לשפץ ולשקם את הכיכר שליד בית העירייה הישן שהוזנח עם השנים. הועלו מספר רעיונות ותוכניות. התוכנית שהתגבשה בעיריית תל אביב הייתה להקים בצידי הכיכר וברחובות הצמודים אליה בתי קפה קטנים ומול הכניסה לבית העירייה הישן להקים מזרקה ובריכה מצופה בפסיפס צבעוני (מוזאיקה) שתואר בלילות ותיצור מראה מרשים ושתמשוך למקום מבקרים ותיירים רבים.
במסגרת שיקום הכיכר פנתה בשנת 1971 קרן תל אביב לתרבות ואמנות שליד עיריית תל אביב לאמן נחום גוטמן, בהצעה ליצור עבור עיריית תל אביב עבודת פסיפס (מוזאיקה) שתתאר את תולדות העיר תל אביב במטרה להציבה בכיכר שליד הבניין הישן של עיריית תל אביב. הפנייה לגוטמן חתן פרס ישראל לספרות ילדים שהיה כידוע סופר צייר ופסל, באה ככל הנראה בשל ניסיונו בעבודת פסיפס לזכר גימנסיה הרצליה וראשית תל אביב הקטנה שביצע מספר שנים קודם לכן ב-1966 על קיר הכניסה למגדל שלום, והן בשל היותו מזוהה עם העיר תל אביב, לידתה, אדם המכיר וחי את העיר ושרבים מסיפוריו עוסקים בתולדות העיר והתפתחותה.
נחום גוטמן, כך דווח, נענה בשמחה להזמנת העירייה. במכתב שהוא שולח בפברואר 1971 לקרן תל אביב לתרבות ואמנות שהזמינה אצלו את הפסיפס, הוא מודה לעירייה על האפשרות שניתנה לו להציג את יצירתו בכיכר העיר. הפסיפס עוצב בסטודיו בעיר וורנה באיטליה על-ידי אמני פסיפס על-פי ציוריו ותשריטיו של גוטמן. עבודות הכנתו הסתיימה בתוך 10 חודשים אולם הצבתו בכיכר ביאליק התעכבה במשך שנתיים ויותר בשל קשיים ביורוקרטיים כמו אישורים תקציביים מצד עיריית תל אביב ועוד וכן בשל התנגדות מצד כמה מחברי מועצת העיר שטענו כי הלוחות הגבוהים של פסל יצירת גוטמן יסתירו חזיתו של בית העירייה ודרשו להציב את עבודת הפסיפס במקום אחר. רק ב-1974 הוחל בכיכר בעבודות הקמת המזרקה ולהצבת יצירתו של גוטמן.
חנוכת פסיפס גוטמן בכיכר ביאליק
ביום שני 19 בינואר 1976 נחנכה יצירת הפסיפס של נחום גוטמן בכיכר בית העירייה הישן ברחוב ביאליק, בטקס חגיגי, במעמד ראש העירייה,
שלמה להט, הצייר נחום גוטמן ורעייתו, אמנים ואישי ציבור. בדברי ברכתו בטקס אמר שלמה להט "באמנות מפליאה צירף נחום גוטמן אבן לאבן וצבע אל צבע כדי ליצור על פני הכיכר 12 פרקים מתולדותיה של ת"א יפו, מן האגדות העתיקות של אנדרומדה הכבולה והסיפור של כיבוש יפו בערמת שר צבאו של פרעה תחותמס השלישי, מהמאה ה-15 לפני הספירה, ועד מונטיפיורי, הרצל, ביאליק והכרזת המדינה בביתו של אבי העיר מאיר דיזנגוף". נחום גוטמן השיב למברכים ואמר "ביצירתי זאת סיפרתי את סיפורה של יפו, הנזכרת בתנ"ך (יונה הנביא), ואת סיפורה של ת"א מראשיתה. אני מוותיקי העיר וזוכר כל מקום בעיר זו, כפי שהיה לפנים. השתדלתי, תוך כוונה, לתת למסתכל ביצירה זו את הרצון לשמור על אופיה המיוחד של יפו, על פרווריה ועל תל אביב ורחובותיה ההולכים ומאבדים את חיינה הבראשיתי. "בהסרת הלוט מעל הפסיפס, נתכבדה רעייתו של גוטמן, דורה גוטמן.
פרטים על פסל גוטמן בביאליק
פסל נחום גוטמן שהיה מוצב ברחוב ביאליק (כפי שמתואר בערך הויקיפדי אודותיו) "עשוי ממעגל שלו שטח פנים של 36.50 מ"ר, ושלושה לוחות בטון ניצבים בגבהים שונים, שצופו באבני פסיפס בכל צדדיהם.
הסצנות המרכזיות הנראות על לוחות הבטון הניצבים הן סיפור יונה הנביא המושלך לים מראה אחוזת בית, והעברת ארזי הלבנון בידי שלמה מנמל יפו אל בית המקדש הראשון. בצידו האחורי של הלוח המרכזי מופיע הכיתוב "אחוזת בית, עוד אבנך ונבנית".
על המעגל החיצוני שמסביב למזרקה נראות סצינות שונות מתולדותיהן של יפו ותל אביב, המופיעות עם כיוון השעון בסדר כרונולוגי: סיפור אנדרומדה ופרסאוס, מצביאים שונים שכבשו את יפו דוגמת תחותמס השלישי, הצלבנים ונפוליאון, וביקוריהם של משה מונטיפיורי ובנימין זאב הרצל בעיר. עוד נראים עולים מגיעים לנמל יפו, מראה אחוזת בית ושכונות נווה צדק ונווה שלום, בתי הקפה בתל אביב בימי המנדט הבריטי וטקס הכרזת העצמאות בהיכל העצמאות".
לאחר 32 שנים מועבר פסל גוטמן לרוטשילד
בחודשים הראשונים לאחר חנוכתה משכה המזרקה קהל רב יחסית שבא למקום, בעיקר בשעות הערב, כדי לראות את הפלא החדש. הבריכה גודרה בגדר מטעמי בטיחות למניעת כניסת מבקרים לתוך הבריכה ובמיוחד כניסת ילדים וכדי להגן על אבני הפסיפס היקרים שבה. הכיכר סביב המזרקה רוצפה ונעשו בה עבודות שיפוצים, אולם בגדול המקום לא "התרומם" ולא הפך ליעד מבקרים אטרקטיבי. בשנת 1978 נסגרה המזרקה לשיפוץ וניקוי יסודי לאחר שהתברר כי הרכב המים פוגע באבני הפסיפס. מי שחשב שכאן נסתיימו תלאותיה של מזרקה פסיפס גוטמן טעה. בעירייה התגבשה החלטה להעביר את יצירתו של גוטמן ממקומה בכיכר בית העירייה הישן ברחוב למקום אחר. הסיבה להעברה, כפי שדווח, לוחות הפסל גוטמן הגבוהות מסתירים את חזית בית העירייה הישן ופוגעים בצביוני המקורי של הבניין והמתחם. יש הטוענים כי אין לשלול כי היו סיבות נוספות להחלטת העירייה להעביר את המזרקה מביאליק למקום כמו למשל עלות אחזקה ושמירה ועוד סיבות כהנה וכהנה. לא אכנס לנושא זה ברשותכם. ב-2008 נוסרה יצירתו של גוטמן בהסכמת המשפחה לאחר ששכנה במקום למעלה משלושה עשורים והועברה לאיפסון באחד ממחסני העירייה. הועלו כמה הצעות למקומות המתאימים להצבתה ובניהן ברחבת כיכר סוזאן דלל בנוה צדק, אולם לבסוף הוחלט להציבה בהסכמת משפחת נחום גוטמן ברחבת בניין משרדים גדול ברוטשילד 1 בתל אביב. במשך למעלה משנתיים שכבה יצירתו של גוטמן בה הושקעו כספים ועמל רב, כאבן שאין לה הופכין, באחד ממחסני העירייה ורק ב-2011 הוצבה במקומה החדש ברחבת מגדל משרדים ברוטשילד 1.
ביקרתי לא מכבר במקומה החדש של פסיפס גוטמן ברוטשילד 1. לא חותם שזה המקום האידיאלי ליצירת זו, אבל חייבים לומר שהמקום מטופח ומצוחצח ואם אני לא טועה ב-2012 בוצעו ביצירה עבודות שיפוצים על-ידי אמני פסיפס. אגב המקום לא מגודר כפי שהיה מגודר בביאליק. שמעתי תלונות כי אין הגנה על אבני הפסיפס היקרות, בניגוד למה שהיה בכיכר ביאליק, והן נופלות בחלקן וכי קיימת תופעה שאנשים יושבים או עומדים על שולי הבריכה ופוגעים בצורה זו באבני הפסיפס. אינני יודע עד כמה לתלונות אלה יש בסיס אבל ראוי לבדוק אותן לעומק.
