משפחת רבין, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה
אין איש בוגר בארץ שאינו זוכר היכן היה ומה עשה בליל הרצח. כולנו קפאנו אז על עומדנו, המומים, לשמע בשורת האיוב - מסרבים תחילה להאמין שפשע כזה יכול להתרחש אצלנו.
וכאיוב - גם אנחנו היינו רוצים ש"הלילה ההוא יקחהו אופל", אלא שאין לנו הזכות לכך. אדרבא, את הלילה ההוא חובה לזכור. חייבים לזכור לאן עלולים להוביל השנאה, הקנאות וחוסר הסובלנות.
החברה הישראלית, על אף ההישגים האדירים שהשיגה בחמישים ושמונה שנות קיומה - היא עדין חברה בהתהוות. אין קיצורי דרך בתהליך התבגרותה של חברה, שבחלקה הגדול היא חברת הגירה.
הדמוקרטיה הישראלית היא מקור מוצדק לגאווה - ועדיין עליה להתמודד עם איומים הנובעים מן התהליך הנמשך של מיזוג תרבויות, עדות, פלגים ומגזרים - על מסורותיהם השונות.
"הדמוקרטיה" - כתב עמוס עוז - "כרוכה בהכרח בזכותם של בני אדם להיות שונים זה מזה. השוני בין בני האדם אינו רעה חולפת, אלא מקור ברכה - אנחנו שונים זה מזה לא מפני שאחדים מאיתנו עדיין אינם רואים את האור, אלא מפני שיש בעולם אורות, ולא אור: אמונות ודעות, ולא אמונה ודעה".
המסורת היהודית ידעה מאז ומתמיד להעריך את השונות. בסוכות אין אדם יוצא ידי חובתו עד שיהיו כל ארבעת המינים בידו כאגודה אחת. בארבעת המינים כל אחד שונה - והמצווה היא לאגד את כולם יחד, לא על אף שונותם, אלא בגלל שונותם. בגלל ההפריה ההדדית שהשונות יוצרת ובגלל שרק ביחד יש ייצוג מלא של כל חלקי העם.
למרות הגיוון הרב הגלום בה, עמדה החברה הישראלית בהצלחה, בשנה האחרונה, באחד המבחנים החשובים והקשים בתולדותיה. כאשר גורמים שונים ניסו לערער על סמכותם של מוסדותינו הנבחרים - הממשלה והכנסת - להחליט החלטות ולהוציאן אל הפועל. ניסיונות אלו לא צלחו.
הנבואות האפוקליפטיות על מלחמת אחים, שתגבה קורבנות בנפש - הופרכו כולן. וגם הסרבנות - אותו נגע שחתר תחת יסודות הדמוקרטיה וסיכן את לכידותנו - התגלתה, בסופו של דבר, כתופעה שולית.
אלא שכמו בכל מערכה, ההישג של אתמול, אינו מבטיח את הנצחון של מחר - והדרך לחברה בוגרת המלבנת את המחלוקות בתוכה בדרכים דמוקרטיות עודנה ארוכה ומאתגרת.
אני נוהג לצטט דברים שאמר יצחק רבין בשנת 1993 על הדרך להגיע לכך, ואני מצטט: "גם אם אין רואים כולם עין בעין, גם אם יש חילוקי דעות ... גם אם יש הבדלים וניואנסים, טוב וחשוב להתווכח - אבל גם לחרוק שיניים, לנשוך שפתיים ולהמשיך יחד, כדי להגיע למטרה המשותפת כאשר טובתה של המדינה קודמת לכל חשבון אישי ומפלגתי".
הרצח הנורא של יצחק רבין משמש תמרור אזהרה לכולנו מה עלול לקרות אם נעדיף את המחלק והמפלג על פני המאחד והמשותף. מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים, מעבר לתפיסות השונות בחברה הישראלית, מעבר להבדלי המסורת ולמגוון הדעות - הרוב המכריע בעם בישראל מאוחד באהבתו את הארץ, בנאמנותו למדינה.
לכן, אני בטוח כי כל מרכיבי החברה הישראלית ידעו לראות את המטרה, המשותפת לכולנו, מעל לים המחלוקות ופסיפס החלקים המרכיבים אותנו.
תודה רבה לכם.
