נשיא במבחן
נכון שזה מאוד טרנדי, עסיסי, רייטינגי וּמוֹכר ספרים ועיתונים, לכתוב נגד טראמפ - הנשיא האמריקני שכולם כל כך אוהבים לשנוא (הגירסה האמריקנית של ביבי?). וּמה שיותר צהוב, מציצני וּרכילותי, הרי זה משובח. ספרו של וולף "אש וזעם" ללא ספק עומד היטב בקריטריונים מפוקפקים אלה. אז מה הפלא שהוא מככב בראש רשימת רבי המכר באמריקה?
אולם טראמפ, יהיו מניעיו אשר יהיו, בסופו של דבר כנגד כל התחזיות, הציפיות והסטיגמות - וּלמורת רוחם של המוני יריביו ושונאיו (וּבכללם וולף) - מתגלה בשוּרה התחתונה, בניגוד לקודמו אובמה, כנשיא פרקטי, נחוּש ואמיץ, מעצָמָה של איש אחד, שמבטיח וגם יודע לקיים.
רק כך, בזכות אומץ ליבו, עשה טראמפ היסטוריה כפולה, כשעמד מול העולם, ללא חת וּמורא, וּביטל את ההסכם עִם אירן, כמו גם העביר את השגרירות האמריקנית בישראל לבירתה ירושלים. וּבכך, ביריית פתיחה זו, סלל את הדרך לשגרירויות נוספות אוהדות עַמנו לעשות צעד דומה. יש לזכור שההיסטוריה תשפוט אותו במעשיו ולא במדורי הרכילות הצהובים. כל הכבוד!
הרחבת הביוש
אי-אפשר להגיד שבתי הדין הרבניים אינם פועלים נגד סרבני הגט. הם משתמשים בין היתר בנשק הנידוי והחרמות נגד הסרבנים, וּבגירסה מודרנית השיימינג (הבּיוּש). אלא שבעידן הרשתות החברתיות כלי הנשק הזה עלול לאבד מיעילותו ולפעול כבומרנג נגד הנשים העגונות מסורבות הגט. תשאלו את ירון אטיאס.
האיש, שהוטל עליו הביוּש, השתמש ברשתות החברתיות בפרט, וּבכל כלי תקשורת אפשרי בכלל, כמכשיר אנטי שיימינג עצמי וּלמטרת הכפשת אשתו ועורכי דינה. זאת תוך סילוף העוּבדות, כשהוא מציג את עצמו כקורבן וזוכה ליחסי ציבור חינם אין כסף, תוך שהוא הופך לכוכב ראיונות וּלגיבור תקשורת. לכן יש להרחיב את החרם, ולכלול בו גם את איסור הראיונות בכלי התקשורת והשימוש ברשתות החברתיות כדי להתבטא בנושא. הפרת האיסור תיחשב לעבירה פלילית הכרוכה בעונש. וּבא לעגונות גואל.
הג'וק כמשל
העיתונאית לונדון-דקל תיארה בדרך חיננית, הומוריסטית ומשעשעת את העלילות מארץ הג'וקים. אך דומה שהן טומנות גם מסרים מרתקים לחיים, במיוחד מההיבט התרבותי והמגדרי.
אז מה לומדים מהג'וק על-פי הטור? בראש ובראשונה שהכל תלוי בראש. עובדה, התרבות המערבית, והיהודית בפרט, סולדת, בצדק, מהיצור המזהם, בעוד במזרח (ראֵה תאיילנד) הוא הפך למעדן קולינארי. יתר על כן, התפקידים המסורתיים בין המינים, למרות הקידמה הפמיניסטית, לא השתנו מאז ומתמיד. האישה לפַּחד, והגבר לחיסול הג'וקים.
אולם יש לי חדשות בשבילֵך: למרות התדמית המצ'ואיסטית, הגבר הוא פחדן, לא פחות מהאישה (ואולי יותר) - באופן פרדוכסלי, מול החרקים הקטנים חסרי האונים, דוגמת הג'וק, במלחמת הישרדותם מול המין האנושי, גם אם בסופו של דבר הגבר הוא שנזעק לחסלם.
לפני מספר שנים, מעל במה זו, עמיתֵך
רענן שקד הביא לידיעת הציבור עד כמה הוא מצטמרר כן, מ... ג'וק. אז מי אמר שהגברים הם המין החזק? אולי הם מתחזים כגיבורים על חלשים, בדמות חיסול הג'וקים. האם אין הם מזכירים אותו 'גיבור' עממי, שהכריז בכיכרות כי הרג שבעה במכה אחת, אך אם עוד לא ניחשתם, היו אלה זבובים, לא יותר.
הג'וק כמשל כבר אמרנו?
