יאיר לפיד וילקוט הכזבים

לאחר כמה שנים של הצלחה לא מבוטלת בביצה הפוליטית המקומית, מתחיל-האוויר לצאת מהמפלגה המכונה "יש עתיד". מתברר שגם העומד בראשה חוזר אט אט לממדיו הטבעיים שאינם מרשימים במיוחד.

לפני כמה שנים החליט ריקא לפיד לנסות את הפוליטיקה. ליהק סביבו כמה שמות, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, וכשבלוריתו הפוטוגנית מכסה על סיסמאות ריקות הציף את האקרנים פילס לו דרך אל הקלפי ומשם לכנסת.

ביוהרה לא מבוטלת הכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה ואף הגיע בכוח הפוליטי שצבר לתפקידים משמעותיים ברשות המבצעת. אלא שככל שהזמן עובר עומד הציבור על טיבו ונראה שבריחת הקולות שכבר החלה להסתמן תלך ותצבור תאוצה.

מתנגדיו הפוליטיים השכילו בעת האחרונה להציגו בפני הציבור במערומיו וככלי ריק (מאז ומעולם שינוקא לפיד זוכה אצלי לכינוי ריקא...). תחקירנים מוכשרים "התלבשו" עליו ובעזרת חיטוט בארכיונים מצאו שהלז משנה דעתו במהירויות שיא (בדרך כלל לפי טרנד פוליטי אד הוק), מגלה טפח ומסתיר טפחיים (על-פי אותה החוקיות) ובאופן כללי - מתגלה כמי שיעשה ויאמר כל מה שהציבור רוצה לשמוע בכל רגע נתון, ובלבד שימצא חן ויצבור קולות.

כך הוא מתועד מתבטא בעד הסכם הגרעין עם אירן - ולימים נגדו. כך הוא בעד הסכם הפיוס עם ארדואן ותשלום הפיצויים ("אינטרס ביטחוני מדיני" לדבריו) ולימים מתנגד. איך אמרנו ונמשיך לומר- ריקא. היה מי שאמר "יאיר לפיד פגש את מקבילו בממשל הפלשתיני - בלון הליום".

הוסיפו לאלה את "אי הדיוקים" בקשר ליחסיו עם ארנון מילצ'ן, את שינויי הגרסאות באשר לשירותו הצבאי והורדת הפרופיל וכזבים נוספים. מדהים כיצד אדם אחד יכול בהפרש של כמה שנים לומר את שני המשפטים דלקמן: "אני חושב ששר האוצר צריך להיות כלכלן" ואחר כך -"שר האוצר הוא לא אדם שצריך להיות כלכלן". כאמור, בולטת נטייתו לומר את מה שהקהל הנוכח רוצה לשמוע. בכנס של מקור ראשון אמר שאיננו חושב שיש הדתה בבתי הספר ובראיון בערוץ 2 קבע שיש הדתה וצריך להילחם בה. כך גם יצא בנאום בכנסת נגד חזרת אריה דרעי לתפקיד ציבורי (בשל עברו העברייני) אך כשהתראיין באתר חרדי ענה בתשובה לשאלה אם דרעי יוכל לכהן בממשלתו - "כן, אין שום בעיה".

יחס אישי

אלא שמשהו השתבש. הציבור כבר לא הולך שולל אחר הסחורה הממוחזרת, נחשף יותר ויותר לאמת שמאחורי האמירות הריקות, תוהה על מה שיש בקנקן ולא הולך שבי אחר הבלורית. מה לעשות, החיים קשים.

לבועה המתרוקנת תורמים אירועים נוספים. לפיד התראיין כשלידו מפגין הנחזה לחרדי. לימים התברר כי מדובר בחבר מפלגתו שהתחפש. גם מסכת השקרים של יעקב פרי לא הוסיפה בריאות. ראש עיר החבר ב"יש עתיד" נחשד בפלילים (שוחד) ונעצר. לפיד השעה אותו מהמפלגה אלא שקשה להימלט מן הרושם שבכך רצה לשלם את המס למולך (הציבור) ובלבד שהמנדטים לא יברחו.

המעיין בדירוג הנוכחות של חברי הכנסת במשכן ייווכח לדעת שריקא מככב ברשימת הנעדרים ומרבה להיעדר מישיבות ועדות הכנסת בהן הוא חבר... כשעומת עם הנתון טען שמדובר בידיעות שקריות וממוחזרות מלשכת נתניהו אלא שעיון במסמכי הכנסת חושף את השקר.

לפיד מנסה לאחוז את כל המקלות בכל הקצוות. אם אין ברירה הוא אפילו יאמר שהוא מוכן לפרגן לנתניהו. על-פי רוב ייצמד לקו מדיני/ביטחוני ימינה מהמרכז שכן שם ממוקם רוב הציבור. בענייני דת ומדינה יפגין לעולם יחס אישי ומתרפק כלפי היהדות אלא שכל פעולותיו הציבוריות הן לדחיקתה מנוף חיינו ולצמצום השפעתה על הפרהסיה הציבורית ועל מאפייניה היהודים של המדינה.

לריקא אין שום בעיה לאמץ מנטרות של אחרים וכך החל לאחרונה לאחוז בנשק ה"פייק ניוז". אם זה הצליח לטרמפ מדוע לא יצליח לו? אלא שלפיד אינו טראמפ וזעקותיו הן כשל הקוזק הנגזל, סר חנו והוא מאבד מהשפעתו ומכוחו.

מבחינות מסוימות הוא מעורר רחמים, בדומה לציפי לבני הדהויה המשמיעה מעת לעת קולות שנועדו להזכיר שהיא עדיין בסביבה. אלא שלפיד מוביל עגלה ריקה. וכך, במה שמצטייר אולי כתחילת סופו הפוליטי, מזגזגת לה העגלה בעקבותיו במורד השביל בו ילך עד אשר ינחת במקום הראוי לו, אולי באחד מאולפני הטמבלביזיה, בוודאי לא בהנהגת המדינה.