מותר להניח שבידי המדינה ראיות משמעותיות נגד השר לשעבר גונן שגב, וזאת בשל שילוב של מספר עובדות. הראשונה: לא בקלות מוגש כתב אישום על העבירות החמורות ביותר שבחוק העונשין, כולל עבירה שהעונש המירבי עליה הוא מוות (סיוע לאויב במלחמתו בישראל). השנייה: קל וחומר כאשר מדובר בנבחר ציבור. השלישית: קל וחומר בן-בנו של קל וחומר כאשר מדובר בשר לשעבר.
הרביעית: ניסוח הודעת המשטרה והשב"כ מרמז שבידיהם ראיות פיזיות. "שגב אף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת המסרים בינו לבין מפעיליו", נאמר בה. וכנראה יש גם עדויות תומכות: "שגב קיים קשרים עם אזרחים ישראלים... תוך שהוא מנסה לשטות בהם ולהציג את הגורמים האירניים כגורמים עסקיים תמימים".
החמישית: "בשלב ראשוני זה ניתן לומר, כי הפרסום שהותר משווה לדברים חומרה יתרה, על-אף שמתוך כתב האישום, שפרטיו המלאים נותרו כאמור חסויים, מצטיירת תמונה שונה". כך אומרים סניגוריו. מה הם לא אמרו? את הפזמון הקבוע בדבר בטחונם בחפותו של מרשם, או לפחות בדבר בטחונו-שלו בחפותו. מה שאומרים עוה"ד
אלי זהר ומשה מזור הוא, שכאשר קוראים את כתב האישום כולו - הוא נראה פחות חמור מאשר הודעת המשטרה והשב"כ. או בלשון עממית: הוא לא מנוול בדרגה עשר אלא רק בדרגה שש או שבע.
ובכל זאת, אם אפשר להמר - וזה עלול להיות מעשה טיפשי, לאור המעט שאנו יודעים - התסריט הסביר ביותר הוא הסדר טיעון עם שגב. בהנחה שלמדינה יש ראיות ממשיות, מוצקות ואולי אף מכריעות - די ברור מה יש לשגב להרוויח מהסדר כזה: כל עונש של פחות ממאסר עולם ועוד כמה עשרות שנות מאסר, שמשמעותו שהאיש בן ה-62 ימות בכלא, יהיה רווח נקי מבחינתו. אבל מדוע שהמדינה תעשה איתו הסדר? הנה שלוש סיבות אפשריות.
1. ניהול משפט שכזה, ואפילו בדלתיים סגורות, יהיה עסק מביך מאוד. להודות ששר לשעבר הצליח במשך מספר שנים לקיים קשר ריגול משמעותי עם האויבת מספר אחת של ישראל - זה מאוד מאוד לא נעים. להודות שאירן הצליחה להגיע להישג כזה, שנחשף אחרי המבצע המדהים של גניבת הארכיון הגרעיני שלה - זה מאוד מאוד לא נעים. מותר להניח שבשירותי הביטחון יש ברגע זה לא מעט אנשים שהיו מעדיפים להיות במקום אחר.
2. לא בטוח שכל הראיות נגד שגב הן קבילות במשפט פלילי. השב"כ פועל כדי להגן על המדינה, לא כדי לאסוף ראיות משפטיות. נניח שחלק מהחומר הגיע מהאזנות סתר שבוצעו ללא צו שיפוטי או מפריצה ללא צו חיפוש; במשפט פלילי אין חוכמות: הראיות הללו פסולות. שלא לדבר על האפשרות שישנם מקורות מודיעיניים שאי-אפשר להביא לבית המשפט - בין אם משום שהם (נניח) אירניים ובין אם משום שפשוט אי-אפשר לחשוף אותם, גם לא לקהל מצומצם ביותר בדלתיים סגורות.
3. הסדר טיעון עשוי לאפשר למדינה לקבל משגב פירוט של המידע שמסר למפעיליו - מידע ראשון במעלה, המאפשר לדעת מה האויב יודע ולסגור פרצות שנפערו בשל בגידתו של שגב. זה לא אומר שצריך לשלם מחיר מופקע כמו לאלחנן טננבאום, שלא הועמד כלל לדין על עבירות הסמים שהביאו לחטיפתו ללבנון, אבל זה מצדיק תשלום של מחיר כלשהו. לנימוק הזה צריך להוסיף כוכבית: ייתכן שהמדינה כבר יודעת הכל, אם ממקורותיה שלה ואם ממה ששגב מסר בחקירתו.
סביר להניח שבתוך זמן קצר נדע לאן מועדות פני הצדדים. כתב האישום הוגש לפני חודש ואין סיבה שהתיק הזה ייסחב שנים ואפילו חודשים; גם למדינה וגם לשגב יש מניע לסיים אותו כמה שיותר מהר.
