חמישה מאחרוני העדים במשפט אייכמן נפגשו הערב (א', 15.4.07) לאחר 46 שנה לפני העצרת הממלכתית ליום השואה והגבורה במכון "משואה" להוראת השואה בקיבוץ תל יצחק. בעצרת נשאו דברים הרמטכ"ל גבי אשכנזי, השר לביטחון פנים אבי דיכטר, ויו"ר מכון משואה שרגא מילשטיין.
במשפט, שהתקיים בשנת 1961, העידו 110 עדים. מתוכם נשארו עמנו היום רק 10, ומחצית מהם הגיעו להדליק משואות בעצרת ב"משואה". העצרת הייתה כולה בסימן משפט אייכמן. בהתייחס לאמרתו המפורסמת של התובע גדעון האוזנר, אמר הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי: "אני עומד כאן היום, כרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. עמי עומדים עשרות אלפי חיילים ומפקדים, הרואים עצמם מגשימים את צוואתם של ששת המיליונים. נזכור תמיד את החובה המוטלת עלינו, שלעולם לא עוד. אם אנו רוצים קיום ראוי, עלינו לשמור על מורשתנו התרבותית וההיסטורית. שילוב זיכרון ואחריות הן אבני המסד של תודעתנו וקיומנו".
השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, סיפר על ילדותו בצל משפט אייכמן: "גדלתי בבית עם סממני שואה, אך הס מלהזכיר. אבי ואימי שרדו את השואה, אך איבדו את כל משפחתם. הורי הקפידו שאסיים כל ארוחה עד הפירור האחרון... ווידאו ששיער ראשי יסורק לצד הנכון, ולא לצד שהצורר היטלר נהג לסרק את שערו".
על הבאת אייכמן למשפט צדק אמר השר דיכטר: "אייכמן לא היה האיש המוביל, אבל היה האיש היעיל. את אדולף אייכמן ניתן היה לחסל בארגנטינה. מבצע פשוט יותר ומסוכן פחות. זהו סיפור של גבורה ונחישות של לוחמים בהבאת הצורר אייכמן לעמוד למשפט. הצורר, שסיים בתוך יומיים לחרוץ את גורלם של מיליוני יהודים, זכה בישראל למשפט צדק של למעלה משנה".
לפני העצרת נפגשו העדים בחדר אחד, יחד עם נציגים ממבצע הלכידה של אייכמן, ונציגים ממשפטו.
יו"ר מכון "משואה", שרגא מילשטיין, אמר בדבריו למאות הנוכחים: "חשיבותו של משפט אייכמן הייתה בכך שהביא את סיפור השואה בצורה שיטתית ומפורטת כחוויה שעברו מאות אלפים כבני אדם ומפי הקרבנות עצמם. ההד הרחב לו זכה בכלי התקשורת בארץ וברחבי העולם הפך את לכידת אייכמן ומשפטו בירושלים לאירוע מכונן בחברה הישראלית וביהדות העולם. הוא חשף לזוועות השואה דור נוסף, ולנו - ניצולי השואה - היה בו אות כי מותר להעלות בקול רם זיכרונות מן התופת שהיו עד אז חבויים עמוק בנשמה".
את משואת התקומה בעצרת הדליק השופט (בדימ.) גבריאל בך.
משואה ראשונה - הֶלָה רוּפֵאייזֵן-שִיפֶר
הֶלָה רוּפֵאייזֵן-שִיפֶר נולדה ב-1921 בקְרַקוֹב שבפולין. בתקופת המלחמה פעלה הֶלה כחברת תנועת הנוער "עקיבא", בפעילות מחתרתית כקשרית בין גטו קרקוב וגטו ורשה. פעילותה כללה הכנת תעודות מזויפות ללוחמים ביערות, השגת נשק ומסמכים, העברת מסרים ותיאום בין הקבוצות הלוחמות. ביציאתה האחרונה מוורשה היא נעצרה לחקירה, אך הצליחה לברוח ממעצר ובתוך כך נפצעה ברגלה מירי. במהלך המרד, יצאה הֶלָה מגטו ורשה ביחד עם חברים נוספים בארגון היהודי הלוחם בגטו, והתגלגלה ממקום מסתור אחד למשנהו, אך לבסוף נשלחה למחנה בֶּרְגֶן-בֶּלְזֶן, בו שרדה קרוב לשנתיים עד שחרור המחנה באפריל 1945. הֶלָה עלתה ארצה, הקימה משפחה והצטרפה לגרעין המייסד של הישוב בוסתן הגליל. במשפט אייכמן העידה הֶלה על הפעילות המחתרתית של תנועות הנוער ועל המרד בגטו ורשה.
משואה שנייה - עלה מרדכי אַנְסְבַּכֶר
מרדכי אַנְסְבַּכֶר נולד בגרמניה. היה אסיר בגטו טֶרֶזֵיינְשְטַדט, ובמחנות ההשמדה אושוויץ ודכאו בשנים 1942-1945. עם שחרורו, עלה לארץ ישראל, רכש השכלה תורנית ואוניברסיטאית, והיה ממגיני ירושלים במלחמת העצמאות. מרדכי אַנְסְבַּכֶר היה ממקימי "יד ושם" ועורך מדעי באנציקלופדיה יודאיקה. במשפט אייכמן העיד על רדיפות היהודים בגרמניה, על עבודות כפייה בגרמניה טרם הכיבוש, על גירושו לגטו ומחנה טֶרֶזֵיינְשְטַדט. בעדותו הוא עמד על התנאים הקשים והרעב בגטו, אך גם על החינוך והפעילות התרבותית במקום.
המשואה השלישית - אליהו רוזנברג ודב פְרַייבֶּרְג
אליהו רוזנברג גורש ביולי 1942 מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. אמו ואחיותיו נרצחו בו ביום, בעוד שרוזנברג הועסק בשריפת הגופות. עדותו תיארה את תהליך ההשמדה במחנה, את קבורת הגופות ושריפתן. כמו כן תיאר רוזנברג את ביקורו של ראש האס.אס. היינריך הימלר במחנה, את אנשי האס.אס. ואת משתפי הפעולה האוקראינים ששמרו על המחנה. תפקידו איפשר לו לחזות בכל שלבי ההשמדה.
דב פְרַייבֶּרְג נמנה עם קומץ הניצולים של מחנה ההשמדה סוֹבִּיבּוֹר. בפרוץ המלחמה היו פרייברג ומשפחתו בלודז', ומשם עברו לוורשה. ב-1942 ברח מהגטו והצטרף לקרובי משפחה באזור לובלין, ועד מהרה גורש עם תושבי האזור, למחנה ההשמדה סוֹבִּיבּוֹר. פְרַייבֶּרְג היה מהמעטים שלא נרצחו בתאי הגזים עם הגיעם למחנה. כאסיר עבודה נדרש לגזוז את שערן של הנשים לפני שנשלחו לתאי הגזים.
דב השתתף במרד שפרץ במחנה באוקטובר 1943 ונמנה עם 300 הבורחים, מרביתם לא ניצלו.
דב פרייברג היה בין מעפילי האוניה אקסודוס.
המשואה הרביעית - שלום חוֹלַבְסְקִי
שלום חוֹלַבְסְקִי גדל בעיירה נֶייסְוִיז' שברוסיה הלבנה. בשנת 1941 נכבשה עירו על-ידי הגרמנים ובאקציה שנערכה שם נרצחו 4,000 מיהודיה. כשהודיעו הגרמנים על אקציה נוספת, גילו יהודי העיירה התנגדות וניסו להימלט ליער הקרוב. שלום חוֹלַבְסְקִי היה ביניהם והצטרף לפלוגה של פרטיזנים יהודים שפעלה ביער.
נמנה עם מייסדי ומפקדי של יחידת הפרטיזנים היהודית ע"ש ז'וקוב והשתתף בשחרור יהודים ממחנה עבודה ובהגנה על נשים, זקנים וילדים ששהו ביער ב"מחנה המשפחות".
לאחר המלחמה, היה בין מייסדי תנועת פח"ח שהקיפה אלפי פרטיזנים וחיילים יהודים משוחררים, הקימה עשרות קיבוצי עלייה והשתתפה בארגון מבצעי הבריחה וההעפלה.
במשפט אייכמן העיד חולבסקי על הלחימה הפרטיזנית ועל השיבה, לאחר השחרור, לעיירות היהודיות שלא נותרה בהן נפש חיה.
שלום חולבסקי הוא היסטוריון וחבר קבוץ עין השופט.
המשואה החמישית - יוסף (ג'ו) קליין
יוסף (ג'ו) קליין נולד בשנת 1929 בדרום צ'כוסלובקיה, אזור שסופח לאחר הסכם מינכן להונגריה. עם כיבוש הונגריה בידי הגרמנים בשנת 1944 גורש יוסף קליין עם משפחתו לאושוויץ, שם נרצחו אמו, אחותו ואָחִיו. יוסף ואביו הועברו לעבודות פרך במחנות ריכוז, עד שחרורם על-ידי צבא ארצות הברית.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, היה יוסף קליין סטודנט בצ'כוסלובקיה. הוא התנדב לצה"ל ועלה ארצה במסגרת "גיוס-חוץ-לארץ".
משנת 1957 היה יוסף קליין מנהל תחנת אל-על בנמל התעופה בניו-יורק. במאי 1960, לקראת המבצע ללכידתו של אייכמן, נשלח לארגנטינה, שם פעל בצמוד לאיסר הראל הממונה על שרותי הביטחון, על הכנת התשתית להברחתו של אייכמן, דרך מתקני שדה התעופה של בואנוס-איירס, למטוס אל-על ולהטסתו לישראל.
משואה שישית - מנחם (מיקי) רֵש
מנחם (מיקי) רֵש נולד בשנת 1929 ברַדַאוּץ שברומניה. בשנת 1941 הוגלה עם בני משפחתו לטְרַנְסְנִיסְטְרִיָה ובמשך שלוש שנים שהו בגטו מוֹגִילֶב.
בשנת 1945 הצטרף מנחם לתנועת "הנוער הציוני" ולאחר שנת הכשרה בטְרַנְסִילְבַנִיָה עלה ארצה בספינת המעפילים "פַּאן יוּרֶק" אשר נתפסה בידי הבריטים. מנחם שהה במחנות ההסגר בקפריסין וב-1948 עלה לישראל והועבר לדגניה א' שם שהה במלחמת השחרור.
בשנת 1949 התגייס מנחם רֵש למשטרת ישראל. בשל ידיעתו את השפה הגרמנית גוייס ללשכה 06, כחבר בַּצוות שחקר את אדולף אייכמן והכין את תיק התביעה לקראת משפטו של אייכמן בירושלים.
את משואת התקומה העלה גבריאל בַּך
גבריאל בַּך נולד בשנת 1927 בגרמניה. משפחתו עזבה את גרמניה ב-1938, שבועיים לפני ליל הבדולח, ועלתה לישראל, דרך הולנד, שם שהתה עד למרץ 1940, חודש לפני הפלישה הגרמנית.
בשנת 1943 הצטרף גבריאל בך לשורות ה"הגנה". ושירת במערך המשפטי של צה"ל. בשנת 1969 הוא מונה לתפקיד פרקליט המדינה, תפקיד שמילא עד לשנת 1982. גבריאל בַּך היה פעיל במשפט אייכמן בכל הערכאות המשפטיות. במשך שנתיים השתתף בחקירה, בהכנת החומר למשפט ובהופעה כתובע בַּתִיק בשתי הערכאות. באפריל 1982 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון, וכיהן עד שנת 1997.
לפני כחודש הוזמן גבריאל בך לברלין לכנס שנערך בוִילָה וַאנְזֶה, לציון 65 שנה לוועידה הידועה לשמצה שהתקיימה במקום, בהשתתפות קצין האס.אס. אדולף אייכמן.
מנחי העצרת יהיו ששון גבאי ושרה פון-שוורצה, בליווי שירה של הזמרת קרן פלס.
