האיחוד האירופי מסוגל לתקן את עצמו רק בזמני משבר, ואין הוכחה טובה לכך מאשר הפסגה שקיים בסוף השבוע (28-29.6.18) – קובע אקונומיסט. במקור, הייתה זו הזדמנות ראשונה לקבל החלטות קשות בדבר הגמישות של האירו. בפועל, היא עסקה במשבר המיידי המונח לפתחו של האיחוד – ההגירה. וההצהרה המשותפת בסיומה של הפסגה כללה בדיוק 220 מילים.
הפסגה הייתה אכזבה לנשיא צרפת,
עמנואל מקרון, שדוחף בכל כוחו לייצוב האירו. ערב הפסגה פרסמו מקרון וקנצלר גרמניה, אנגלה מרקל, הצהרה בדבר הרפורמות הדרושות באיחוד, שהייתה שאפנית יותר ממה שהעזו פרשנים צרפתים לצפות. מבחינתו של מקרון, החלק הקריטי ביותר בה היה הקריאה ליצירת תקציב אירופי משותף בתחום ההשקעות. היה זה שינוי משמעותי בעמדה הגרמנית.
אלא שההצהרה בסיומה של הפסגה בבריסל לא כללה התייחסות ישירה לתקציב של גוש האירו, בין היתר משום שכ-10 מדינות אחרות מתנגדות לרעיון. רבים מתנגדים לעצם המחשבה שגוש האירו בכלל זקוק לתקציב. "אני שונא שדברים נעשים רק למען הסמליות. מדובר בכסף אמיתי של משלמי מיסים אמיתיים", אמר ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה. ממשלות אחרות התרעמו על מה שנראה כניסיון גרמני-צרפתי לסגור את העניינים ביניהן.
עם זאת, מציין אקונומיסט, הפסגה לא הייתה לחלוטין חסרת פירות. המנהיגים הסכימו שניתן יהיה להפעיל את מנגנון הייצוב האירופי – אשר הוקם בשנת 2012, בעיצומו של משבר האירו – ככלי נוסף בשעת הצורך, לצידה של הקרן העומד לרשותו של הבנק המרכזי האירופי. המנגנון גם יוכל לפקח בצורה הדוקה יותר על תוכניות חילוץ עתידיות. צעדים אלו נועדו להפחית את הסיכון של פאניקה בשווקים בשעת משבר, אם כי הפרטים טרם סוכמו ועוד יש צורך לדון עליהם.
הישג נוסף: לראשונה הסכימו המנהיגים לעבוד על מפת דרכים לביטוח פקדונות בנקאיים בכל גוש האירו. זהו השלב האחרון והחשוב ביותר ברפורמת הבנקאות שהחלה ב-2012. עם זאת, המדינות המלוות עודן ספקניות. בגרמניה – החשובה שבהן – תתקשה מרקל להתגבר על מתנגדיה לנוכח מעמדה ההולך ונחלש. מפת דרכים היא התקדמות, אבל לא משמעותית.
מקרון ציין לאחר הפסגה, שהמנהיגים הסכימו לדון שוב בדצמבר הקרוב בנושא האירו – בתקווה שתשומת ליבם לא תוסח שוב, למשל בסוגיית הברקזיט. בחודשים שעד הפסגה הבאה, ידונו שרי האוצר של האיחוד בקשת רחבה של נושאים, כולל התקציב, הרפורמה בבנקאות ומיחזור חובות. אבל דיבורים הם רק דיבורים, והבחירות לפרלמנט האירופי בחודש מאי הבא משמעותן שהרפורמות נכנסות להקפאה לפחות למשך שנה. ובינתיים, נותר בעינו הפער בין חוסר הסבלנות של צרפת לבין הזהירות של גרמניה ובעלות בריתה.
