בבוקר יום ב' 5 באפריל חודשו היריות, אך בעוצמה פחותה מזאת שהייתה ביום הקודם. תחת האש הוקם בית-חולים מאולתר, בביתן המקלחת. ד״ר פ', רופא ששירת בצבא האדום, ביצע אחד-עשר ניתוחים, בסיוען של האחיות, חברות הקיבוץ, בחדר-הניתוח המאולתר. באותו יום כתבה ברלה חזן: ״אנו עומדים בשנת 1948, בחודשי האביב, בימי המבחן לישוב ולתקוות העם: המוסד (החינוכי) חי במתינות... הלימודים לא פסקו, אך הילדים משתתפים בביצורה של הנקודה ובדאגת ביטחונה. הקבוצות הקשישות נוטלות חלק בשמירה ובהגנה... דברי הקדמה אלה, שהם גם סיום לספר, הנני כותבת באחת ההפסקות של ההתקפה הזדונית הגדולה על משמר העמק. שעות רצופות ניתכה אש על המשק ועל המוסד. נפגענו קשה אך השיבונו מלחמה שערה... בהתקפה זו שכלנו קורבנות יקרים. אנו הודפים את ההתקפה הזאת. נהדוף גם את האחרות, כאן ובכל מקום אחר בארץ, עד יקום השלום, שלום של עליה, התיישבות ובניין.״¹

בצהריים ביקר בקיבוץ מח"ט גולני משה מָן ונפגש עם אנשי הביטחון של המשק. איתו באו אחדים מעוזריו, קצין המבצעים החטיבתי, נחום גולן, וקצין המודיעין של גדוד 14, אפרים בן-נתן. ״ראיתי אנשים בהלם של הפגזות תותחים,״ סיפר מָן. בן-נתן סיפר שמפקד הקיבוץ לובקה יבזורי אמר להם: ״עוד לילה שכזה לא נחזיק מעמד.״ נזקי ההפגזה לא היו חמורים, העריך בן-נתן, אבל המורל של מגיני הקיבוץ ירד לשפל. ״בקור-רוח הרגיע מָן את לובקה (יבזורי) והשניים נכנסו למטה: אנחנו נשארנו בחוץ. אריה דיאמנט סיפר לי על אירועי יום א׳ ויום ב׳ בלילה. ואמר: ׳המצב קשה, האנשים לא רגילים להפגזות׳". משה מן תידרך את יבזורי וחזר עם גולן, בן-נתן והאחרים, למפקדה בקיבוץ שריד, תחת האש.²

בדו״ח ששלח המח"ט לישראל גלילי וליגאל ידין, על יום הקרבות הראשון במשמר העמק, נאמר שהקיבוץ השתמש בכל עשרים וחמשת הפגזים 3 אינטש, ובכל התחמושת שהייתה ברשותו, וש״אין יותר רזרבות נשק שאפשר לגייס בסביבה. מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, דן לנר, שוהה בגליל המערבי, וסגנו, חיים אבינועם, מחכה לו ואינו רוצה להפעיל כוח.״ מן דרש ממפקדיו תוספת נשק ותחמושת.³ בדוח ששלח דובר ארגון ה"הגנה", כתריאל כץ, למטכ"ל, נכתב שאלף לוחמים תקפו את משמר העמק. הם התבססו בשני כפרים ערביים וחסמו את הדרכים לקיבוץ. הצבא הבריטי לא התערב.⁴

שיירת משאיות ואמבולנסים נסעה בשדות עמק-יזרעאל לכיוון משמר העמק ב-5 באפריל בבוקר. במשאיות נסעו מחלקת תגבורת מעמק יזרעאל, בפיקוד זאב אשכולות, וחמישים חיפאים עובדי ״סולל בונה״. ליד אבו-שושא נתקעה השיירה בבוץ, וכשנחלצה, לא יכלה להמשיך בדרכה, עקב היריות, וחזרה לכפר ברוך. מפקד בסיס התעופה הבריטי ברמת דוד, וקצין המחוז הערבי, הגיעו למשמר העמק, בשלוש שריוניות צבאיות, וניהלו משא-ומתן על הפסקת-אש גם עם הצרים וגם עם הנצורים. היהודים הסכימו להפסיק את האש בתנאי שפקודיו של קאוקג׳י לא יפריעו לשיירה להיכנס למשמר העמק. קאוקג׳י הסכים להתיר רק לאמבולנסים להיכנס לקיבוץ, ולפנות את הפצועים. הפסקת-אש לא הושגה, והבריטים פינו את הפצועים בשריוניות שלהם, ונסעו איתם דרך הקווים של ״צבא ההצלה״. אחדים מחברי הקיבוץ חששו לשלוח את הפצועים אל הכביש שקאוקג׳י שולט עליו ולא האמינו שהבריטים יגנו עליהם, אבל השיקול הרפואי הכריע. הפצועים הוסעו לעפולה דרך צומת מגידו, אבל הילדים לא נשלחו בדרך זו, שנחשבה למסוכנת. הם נשארו בקיבוץ המופגז.⁵

טייסי שירות האוויר, משה פלד ופרץ גרוסר, השליכו אל המוסך של משמר העמק חבילות כדורים, ששלח מיבניאל קצין המבצעים של החטיבה, נחום גולן. לפי עדותו של יבזורי נחבטו רוב הכדורים הללו בנפילתם, ולא היו ראויים לשימוש.⁶ יגאל ידין לא הסתפק בדיווחים שקיבל, ושלח את הטייס, דוד בן-אור, ב״טייגרמוט״, לסייר מעל משמר העמק, ב-5 באפריל אחרי הצהריים. ״חגתי מעל המשק, שנראה שקט, ולפי זה שיערתי שההתקפה פסקה,״ דיווח בן-אור. הוא ראה ריכוזי ערבים ליד חפירות מגידו וליד צומת יקנעם.⁷

עשרים וארבע שעות אחרי שפתח בהתקפה, כבר הבין קאוקג׳י שהוא טיפס על עץ גבוה מדי. הוא הבין שקיבוץ משמר העמק לא ייכנע ולא יובס, וחבריו לא ינטשוהו, וידע כי אם ייסוג מן המערכה בלי הישג, יהיה למפקדים הערבים האחרים בארץ ישראל יתרון עליו, בתחרות על השליטה בכוחות הצבאיים הערביים הארץ-ישראלים. למזלו לא כבש עבד אל-קאדר אל-חוסייני את הקסטל, והקרבות בסביבות ירושלים ריתקו אליהם כוחות ערביים. בזאת הייתה לו הזדמנות להוציא חלק מכוחותיו מגזרת משמר העמק ולשלוח אותם לחזית ירושלים. אבל הכוח שנשלח לירושלים היה קטן מדי ויצא לדרך מאוחר מדי, כך שקאוקג׳י החמיץ את ההזדמנות להתמנות למפקד כל ערביי ארץ-ישראל, אחרי מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.⁸

אנשי צמרת הביטחון היהודית, שסמכו על חברי משמר העמק ועל כוחות התגבור, שלחו את העתודות המעטות של לוחמים ונשק, לזירת ירושלים. בחצות הלילה שבין 5 ל-6 באפריל יצאה לירושלים ״שיירת נחשון״ הראשונה. סמוך לאותה שעה הגיעה ברגל, למשמר העמק, מכפר ברוך, המחלקה של זאב אשכולות, שלא הצליחה להגיע לשם בשיירה, חצי יום לפני כן. לוחמי המחלקה נשאו על גבם ארבעים פגזי מרגמה 3 אינטש. כשהגיעו לקיבוץ נשלחו הישר לעמדות.⁹

ביום שלישי, 6 באפריל, הטרידו הערבים את משמר העמק בצליפות וביריות, מן הבוקר ועד הערב. שלושה אנשים נפצעו, ואחד מהם, עזרא מינצר, מת מפצעיו. יעקב דרור, מהמפקדה בשריד, טלפן למשה מָן, ביבניאל, בשעה 10 בבוקר: כוח ערבי ניכר תוקף את משמר העמק ותגבורת ערבית זורמת אליו. שלח נשק אנטי-טנקי.¹⁰ אחרי רבע שעה שלח אליו מברק בהול: נודע שתהיה התקפה רבתי על משמר העמק. ואחרי עוד רבע שעה: ״ההתקפה בנשק כבד על משמר העמק. נשארנו בלי תחמושת.״¹¹

משה מָן דיבר טלפונית עם יגאל ידין בו ביום, ברבע לשתיים אחרי הצהריים, וביקש נשק, תחמושת ותגבורת. בשעה שש לפנות ערב התחילה ההפגזה. עשרים פגזי-תותחים נחתו על החצר ופגעו בבניין המוסד החינוכי ובבניינים רבים אחרים. בחצות הלילה שבין 6 ל-7 באפריל התקרבו חיילי ״צבא ההצלה״ לגדר הקיבוץ, ונסוגו עקב רימונים שנזרקו עליהם.¹² ב-9 בערב טלפן מָן לידין: ״הערב החלה התקפה חזקה על משמר העמק. כעת מודיעים שההתקפה נמשכת. האויב משתמש במרגמות ובתותחים.״¹³

הלילה שבין 6 ל-7 באפריל היה שקט. כשעלה השחר של יום ד׳, 7 באפריל, קברו חברי הקיבוץ את מתיהם מחוץ לחצר, ובשעה 7 בבוקר חודשו ההפגזות והיריות. חניכי קורס מפקדי הכיתות של ״גולני״ אבטחו את העברת הילדים, מבתי-הילדים אל מערה ביער. אחד מקטעי-הדרך היה גלוי כלפי הכפר אבו-שושא. חניכי הקורם לא ירו לכיוון כפר זה, מפני שנאמר להם כי תושביו אינם אויבים, אבל בבוקר ההוא נורו יריות מאבו-שושא על הילדים, והם עברו את קטע הדרך המסוכן תחת מטר כדורים, בריצה. אחת המטפלות נפצעה קשה. הילדים שהיו לידה היו חשופים לאש, עד שפונתה הפצועה. הרי סיפורו של אחד הילדים על אירועי היום ההוא: ״ישבנו בספריה הפדגוגית, היינו צפופים מאוד, והנה נכנס פ. ואומר: ׳אתם עולים למערת איילה׳. קצת נבהלתי. מה? נודדים מן הקיבוץ? אך לא הייתה ברירה. לקחנו שמיכות ועלינו בתעלה. נשמעו יריות וצעקות: ׳לשכב!׳ השיירה זוחלת על קרקע התעלה. היריות נפסקו מעט, אך הפקודה הייתה לרוץ למערה. רצנו בכל כוחנו. סוף-סוף הגענו למערה.״¹⁴

______________

בשבוע הבא: פינוי נפגעים; הגיע שיירה עם פועלים מחיפה לבנות ביצורים; אנשי הקיבוץ דוחים את תנאי הפסקת האש; קאוקג'י מבקש שביתת נשק; ילדי משמר העמק נשלחים לקיבוצי עמק יזרעאל; מפקדי עמק יזרעאל וחברי משמר העמק בוחרים להמשיך במערכה; הערבים מכיני התקה נוספת.

1. ברלה חזן, ב"משמר העמק במערכה, עמ' 13-12.
2. ראיונות עם משה מן ואפרים בן נתן ומכתבו הנ"ל של לובקה.
3. א"צ, מגולני לידין, נהלל, 5 באפיל 1948.
4. אזוב, שם, עמ' 108-107.
5. אלחנן אורן, "המערכה במבואות חיפה אפריל 1948"",מערכות" 252-251" אוקטובר 1976;לובקה, שם עמ' 16, יומן המערכה, שם עמ' 14; יהודה יבזורי ברב שיח; ראיון עם מאיר עמית.
6. משה פלד ברב שיח של וותיקי שירות האוויר; יהודה יבזורי ברב השיח הנ"ל.
7. א"צ, דוח טיס של דוד בן אור מ-5 באפריל 1948.
8.אזוב, עמ' 167-166.
9. ראיון עם זאב אשכולות.
10. א"צ, אל גולני. מדרור בהול, 6 באפריל 1948 שעה 10.15
11. א"צ לגולני מאת אלירז, 6 באפריל 1948, שעה 10.30.
12. א"צ, מגולני לידין 6 באפריל בשעה 13.45
13. שם, בשעה 21.
14. א"צ, עדות של אמוץ, בן מרחביה; ראיונות עם אריק נחמקין ועם אבי יערי; יומן המערכה, שם, עמ' 15 . "במבחן האש", בתוך "משמר העמק במערכה", עמ' 15.