מאז נכנס לתפקידו, מתעקש דונלד טראמפ להתעלם מכל ההוכחות והקביעות בדבר התערבותה של רוסיה למענו בבחירות לנשיאות. טום פרידמן טוען בניו-יורק טיימס (16.7.18), בעקבות הפסגה בהלסינקי, שההתנהגות הזאת כל כך מסולפת, עד שיש רק שתי אפשרויות: או שטראמפ הוא נכס של הביון הרוסי או שהוא נהנה לשחק תפקיד טלוויזיוני של נכס שכזה. מה שקרה בהלסינקי רק חיזק את חששותיו של פרידמן.

"לראשונה בתולדותינו יש כמות עצומה של הוכחות לכך שהנשיא שלנו – בכוונה או מתוך רשלנות עצומה או בשל אישיותו המעוותת – מעורב בפעילות בוגדנית, המפרה את שבועתו להגן על החוקה", כותב פרידמן. טראמפ הפר את השבועה בדבריו בהלסינקי, וכעת צריך כל רפובליקני להישאל במסע הבחירות שלו: אתה עם טראמפ ופוטין, או שאתה עם ה-CIA וה-FBI וסוכנות הביטחון הלאומית?

זה החל בציוץ המדהים שעות אחדות לפני הפסגה, בו הטיל טראמפ על ארה"ב את מלוא האחריות להתדרדרות היחסים עם רוסיה. חשבון הטוויטר של משרד החוץ הרוסי מיהר לסמן like ולאחר מכן הגיב: "אנחנו מסכימים". זה החמיר כאשר במסיבת העיתונאים עם פוטין נשאל טראמפ למי הוא מאמין – לזרועות המודיעין של ארצו או לנשיא רוסיה. נשיא ארה"ב זרק לכלבים את כל הממסד המודיעיני שלו ואפילו אמר: "אני לא רואה סיבה שרוסיה תעשה את זה". לפני כן הוא אף טען, שחקירה הפרשה גורמת לנזקים ביחסים בין ארה"ב לרוסיה.

"קיבלתי בחילה נוראה", כותב פרידמן. הוא מאמץ לחלוטין את דבריו של ראש ה-CIA לשעבר, ג'ון ברנן, שצייץ לאחר מסיבת העיתונאים: "הופעתו של טראמפ במסיבת העיתונאים בהלסינקי חרגה הרבה מעבר ל'פשע חמור והתנהגות פסולה' [עילות להדחת נשיא]. זה היה לא פחות מאשר בגידה. דבריו של טראמפ היו לא רק מטופשים, אלא הוא מונח כולו בכיסו של פוטין. רפובליקנים פטריוטים – היכן אתם???".

חובתו של טראמפ היא להבטיח שרוסיה תיענש על התערבותה בבחירות ולהרתיע אותה מלעשות זאת שוב בעתיד. במקום זה, הוא נשמע כאילו פרנקלין רוזוולט היה אומר אחרי פרל הרבור: "היי, שני הצדדים אשמים. ספינות המלחמה שלנו בהאוויי היו פרובוקציה מבחינת יפן. ודרך אגב, לי אין שום קשר עם מה שגרם להם לתקוף אותנו, אז תירגעו".

פרידמן טוען, כי טראמפ היה צריך להעביר לפוטין מסר אחד ויחיד בפגישתם: "תקפת את הדמוקרטיה שלנו, כמו גם שני עמודי יסוד שהבטיחו את השלום והשגשוג אחרי מלחמת העולם השנייה – האיחוד האירופי ונאטו. אין לנו שום עניין בהכחשות-פני-הפוקר שלך. שיהיה לך ברור, שאם תמשיך לעשות את זה, הדבר ייחשב לפעולה מלחמתית, ולא רק שנטיל עליך עיצומים שעוד לא ראית – אלא שאתה תרגיש את נחת זרועו של כל כלי נשק סייברי שיש לנו. כמה מהסודות האינטימיים ביותר שלך יופיעו בעמודי השער של כל עיתון בעולם. יש משהו שלא הבנת? אז אנחנו נפקח עליך עין מעכשיו ועד בחירות אמצע הקדנציה שלנו".

טראמפ היה צריך להוסיף: "אני בטוח שאתה יודע מתי זה. אם תתנהג כמו שצריך, נדבר שוב בדצמבר 2018 על כל מה שתרצה – אוקראינה, סוריה, קרים או הפיקוח על הנשק. עד אז, ה-CIA וסוכנות הביטחון הלאומית יושבים עליך ועל פעילות הסייבר שלך. ואגב, ולאד, כפי שאולי שמת לב מכתב האישום שהוגש נגד 12 מהסוכנים שלך – אתם לא טובים כמו שאתם חושבים".

כך היה פועל נשיא אמריקני אמיתי, שנשבע להגן על החוקה. הוא היה מבין, שעל סדר היום של הפסגה יש נושא אחד בלבד – והוא איננו "לפתח יחסים מצוינים" אלא הרתעה: להרתיע את רוסיה, שהפכה להיות מאוד פזיזה ומערערת יציבות.

פרידמן תוהה, מה עשה פוטין בשנים האחרונות שיזכה אותו בכך שנשיא ארה"ב ירצה "לפתח יחסים מצוינים איתו". הוא סיפח את קרים, פלש לאוקראינה, סיפק את הטילים שהפילו מטוס נוספים מלזי בשמי המדינה, הניס רבבות פליטים מסוריה לאירופה, ערער את היציבות באירופה, גרם למותה של אישה בריטית שנחשפה לאותו גז בו הורעל מרגל רוסי לשעבר וניהל מסע של דיסאינפורמציה שהוביל ליציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. והחמור מכל: הוא ניהל מתקפת סייבר נגד תהליך הבחירות בארה"ב – עם או בלי קנוניה עם טראמפ – וזרע פירוד בקרב אזרחי ארה"ב.

"אני לא חובב תיאוריות קונספירציה" – מסיים פרידמן – "אבל אני לא יכול שלא לתהות האם הדבר הראשון שאמר טראמפ לפוטין כאשר ישבו בארבע עיניים היה: ולדימיר, הכל בסדר בינינו, נכון? ופוטין ענה: דונלד, אין לך ממה לחשוש. רק תמשיך להיות עצמך. הכל בסדר בינינו".