|   15:07:40
דלג
  אהוד ברק  
ראש הממשלה לשעבר
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

על המצב - 2018

נאום ראש הממשלה לשעבר בקתדרה [ה' באב תשע"ח, 17.07.2018]
17/07/2018  |   אהוד ברק   |   נאומים   |   תגובות
ברק. שקיעתה של ישראל [צילום: פלאש 90]

איום פנימי
האיום הקיומי היחידי על ישראל בעת הזאת הוא פנימי. גם על זאת יסכימו איתי רוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון שלנו בעבר. האיום הקיומי הזה מקופל בטבעו של החזון של נתניהו והקיצוניים וביעדיו

חלש, לחוץ ולחיץ
קומץ זעיר מתמרן מנהיג חלש, לחוץ ולחיץ, שמאחוריו מפלגה פופוליסטית, על מתווה מסוכן מאין כמוהו הנוגד את האינטרס הלאומי ואת עמדות רוב הציבור

שועטת אל השקיעה
ההנהגה הנוכחית על נתיב אחר. שועטת אל השקיעה לתוך ׳מדינה אחת, יהודית-משיחית׳, וממשיכה, לדאבון לב, להרוס, יום אחר יום, את הישגי הציונות והמדינה הציונית-דמוקרטית: את מדינת הרווחה, את אתוס השוויון, ואת הסולידריות והצדק של הכרזת העצמאות. הממשלה מפקירה את האזרחים, ונגררת אחרי קיצונים דתיים-משיחיים, ושוב ושוב מתרכזת ׳בהם׳ ולא ׳בנו׳. לא במה שהאזרחים צריכים, רוצים, ומגיע להם

בכוונתי לשאת דברים במשך כחצי שעה, ולענות על שאלות בחצי השעה השנייה. תוכלו לשאול על מה שתרצו, כולל מעבר למה שהצגתי. ואני אנסה לענות.

חרף אירועי האקטואליה המיידיים, אני רוצה לנסות היום להתרומם, מעבר להתייחסות מיידית ונקודתית, אל מלוא הרוחב של התמונה הכוללת: לאן אנחנו הולכים? לאן ישראל צריכה ללכת?

הציונות, וכינונה ופריחתה של ישראל, הם הפרויקט הלאומי המוצלח ביותר של המאה ה 20. 120 שנה לאחר ׳אם תרצו אין זו אגדה׳ ו-75 שנה לאחר שכבו המשרפות, ישראל, שקמה מאפרן - הייתה למעצמה אזורית מובילה. חרף שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות, ואין ספור מבצעים ביניהן, האוכלוסייה גדלה פי 12 והתל"ג פי 60. אנחנו אומת סטארט-אפ, מעצמת טכנולוגיות חדשניות, חברים ב-OECD, מתכבדים בחתני פרסי נובל במדעים - וחשוב מכל - ישראל היא, מכוח ההישגים הללו, המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון: צבאית, אסטרטגית, טכנולוגית, וככל שנשמר את תמיכת ארה"ב - גם דיפלומטית. ההישגים המדהימים האלה מאפשרים לישראל לפעול מעמדת כוח וביטחון עצמי ע"מ להבטיח את בטחונה, עתידה ושגשוגה.

הפרויקט הציוני החל כמהפכה חובקת כל, ובמוקדה: מרד כנגד הוויית הגלות, לקיחת גורלנו בידינו. ביוזמה, העזה ואומץ. לא עוד הציפייה הפסיבית, עמוסת הפחדים מ׳הגויים׳, אלא חזון מעשי וסוחף, שעיקרו: ליהודים יש הכרח ויכולת להקים בית לאומי במדינה חזקה, מודרנית, פתוחה, שהווייתה מממשת את חזון השוויון, החרות והצדק של נביאי ישראל, בחברה שתדאג לאזרחיה וליהודים בעולם, ותקיים שוויון זכויות גמור לכל אזרח, ללא הבדל דת, מין או גזע. החלום הזה, אכן הצית את דמיונם של מיליונים, ונסך בהם עוצמה ואמונה, שתרמו רבות להתקבצותם אל המולדת, לנכונותם להקרבה, ולרתימת כשרונם ומסירותם לכינון הבית הזה ולבניין עצמתו. העוצמה הזאת היא העומדת לרשותנו היום.

‫(‬בניגוד למה שסוברים בממשלה) העוצמה הזאת וההישגים שחוללו אותה הם של העם, של האזרחים, של התפרצות הכישרון, היזמות, אפילו הגאונות, של ישראלים מכל קצווי החברה. והעם, מיליוני האזרחים, הם אלה שזכותם הטבעית ליהנות מפירות הישגיהם (ועוד אחזור לכך).‬‬‬‬‬‬‬

לדאבון הלב, בשנים האחרונות, תחת שלטון נתניהו וגורמים קיצוניים, חל שיבוש עמוק בחזון. במקום להתמקד בעצמנו, בגיבוש אחדותנו הפנימית וכוחנו ובדחף היצירה של האזרחים (כפי שעשינו לכל אורך מימוש החזון הציוני), מצמיחים שלטון נתניהו והקיצונים חזון אחר, שבמוקדו: ׳הם׳, ולא ׳אנחנו׳. החרדה ממה ש׳הם׳ יעשו, במקום ההכרעה מה ׳אנחנו׳ עושים. פחד עמוק מ׳זרים׳, ׳גויים׳ ו׳עמלקים׳ מבחוץ, ומ׳בוגדים׳ ו׳משתפי פעולה׳ עם אויבינו מבפנים. שיסוי והסתה של ישראלים זה בזה וזריעת שנאת זרים, מוחלשים וקבוצות מיעוט. שנאת אחים ופרימת הרקמה החברתית, לקול תשואותיו של ה׳בייס׳ המיתולוגי.

את הגאווה הלאומית הבריאה של נושאי הציונות, זו הלאומיות הבריאה שגאה במורשתנו ובוטחת ב׳כוחנו ובצדקתנו׳ (כמאמר בן-גוריון), ולכן גם בעתידנו. גאווה על הישגי המדינה ועל כוחה, על ערכי היהדות ומוסר הנביאים המגולמים בהכרזת העצמאות, ועל תפקידה של מורשת הנביאים בעיצוב ערכי העולם החופשי כולו; כל אלה לצד ביטחון פנימי שקט בכוחנו לקבל כל הכרעה שתידרש, ולעמוד מלוכדים מול כל אויב, כפי שעמדנו בעבר, מתוך אמונה בדרכנו, צדקתה וטעמה.

את כל אלה מחליף לנגד עינינו, גל של לאומנות אפלה, שטופת פחדים, חרדות ושנאה לכל מי או מה שלא נענה לגחמותיה. לאומנות אפילה, שאיננה מסוגלת להפיק מהתבוננות פנימה את תחושת הערך העצמי הדרושה לכל יחיד או חברה; תחושה שרכיביה הם: זהות, שייכות, כיוון, והעיקר - משמעות. הלאומנות האפלה בוחרת להשעין את הערך העצמי על ה׳אחר׳. על הפחד הקמאי מ׳חיות הטרף׳, מ׳הזרים׳, מה׳מיעוטים׳, מה׳להט"בים׳, מה׳בוגדים׳, מה׳סמולנים׳, מה׳ליברלים׳, מה׳אינטלקטואלים'.

נשמע מוכר? נכון. אין פה חידוש היסטורי, אלו קווי זהות משותפים, לכל התנועות והמשטרים האולטרה-לאומניים ב 250 השנים האחרונות. גם לכל החברות והתנועות הפוליטיות, שסגדו בגרסאות שונות לקסמו האפל של הצירוף: ׳גזע, דם ואדמה׳. ספרי ההיסטוריה מספרים לנו גם את סיפור כישלונן וחורבנן. חשוב לא לשכוח זאת.

ולא מקרה הוא בעיני שממשלת הלאומנות האפלה המובילה אותנו היום איננה חוברת אל צרפת או בריטניה, גרמניה, הולנד והסקנדינביות - המדינות המובילות את ערכי החרות, הקדמה והשוויון ביבשת השכנה; אלא חוברת אל מוקדי הלאומנות האפלה של אירופה: הלא הם הונגריה, צ׳כיה, סלובקיה, וכמובן פולין. בעבור האחרונה מוכן היה ראש הממשלה, למרק את עוונות העבר, גם במחיר בגידה בזכר הנספים, ועלבון לניצולים - ובלבד שיגמלו לו לעת צרה בהצבעות בבריסל. וכמאמר התלמוד, הריהם כ׳זונות המפרכסות זו את זו׳ ( הפרטים בגמרא, מסכת שבת ל"ד א, למעוניינים). הקרבה הזאת טבעית. אלו הן מדינות אירופה המאמינות בדמוקרטיה-לא ליברלית. גם שם מצויים במתקפה: בתי המשפט, התקשורת החופשית, וארגוני זכויות אדם. גם שם משוכתבת ההיסטוריה, על-רקע פוליטי, במערכות החינוך והחקיקה. גם בהן פשתה שחיתות עמוקה. וגם בהן מככבות שנאת ׳זרים׳, מהגרים, להט"בים, ליברלים, ׳אינטלקטואלים׳; ואיך לא? גם שנאת יהודים. כן, אנטישמיות. נכון. רק יהודים, לא ישראלים. לפחות לא בשלב הזה. ישראל הלאומנית האפלה - מוחרגת. היא 'משלנו׳. וכבר נאמר: ׳אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה׳. והרינו שוב בסיפור על הזונות בירושלים (דאז, אולי בלשון ימינו – על הזנאים).

ישראל פועלת ב׳שכונה׳ הקשה ביותר בעולם. וישראל אכן מוקפת איומים רבים, הם מתגברים לעיתים, ותמיד משתנים ומתחדשים. ׳וילה בג׳ונגל׳ קראתי לזה כשהייתי הרמטכ"ל. זהו נתון. אדם איננו בוחר את הוריו ועם איננו בוחר את שכניו. הם מי שהם. עוצמתנו הצבאית והאסטרטגית היא תנאי הכרחי לקיומנו. ׳קיר הברזל׳ שהגה ז׳בוטינסקי ובנו בן-גוריון ויורשיו: דיין, רבין, דדו, גם אנוכי ביניהם, יחד עם רבים-רבים אחרים - הוא הערובה לקיומנו. הוא גם נקודת המשען למנוף שיביאנו בעתיד אל השלום. גם אם יתעכב.

הישגי מדינת ישראל, הם הישגי העם: לוחמים ומפקדים, יזמים ואנשי משק וכלכלה, מחנכים ועובדי שדה, סדנה ושירותים - כולם כאחד; ההישגים האלה הפכו את ישראל למדינה החזקה ביותר באזור, מבנגזי שבלוב ועד טהרן. והיא תישאר כזאת בכל טווח נראה לעין. לרגע אל תשכחו זאת, כשאנחנו בוחנים את דרכי הפעולה הפתוחות בפנינו. ישראל היא המדינה החזקה ביותר גם צבאית קונבנציונלית, גם ביכולות אסטרטגיות ייחודיות, גם בפער טכנולוגי ענק, גם בגיבוי של ארצות-הברית, הן דיפלומטי והן כלכלי; וגם במחויבות ארצות-הברית לשמירת ׳היתרון הצבאי האיכותי׳ של צה"ל. ואף על-פי כן, לעולם לא ננוח על זרי הדפנה של שביעות רצון עצמית. לעולם לא נזלזל בשום יריב ובאף איום. פעמים רבות, לאורך כל השנים, נחשף הציבור מעת לעת לחלק מהפעילות הנדרשת להתמודדות עם הסיכונים, תוך כדי לקיחת סיכון. צה"ל מתמודד גם כיום, עם סדרת איומים הן בדרום והן בצפון.

צה"ל יידרש תמיד, והוא בנוי לדרישה הזאת, להיות ערוך ודרוך להכריע כל אויב או צירוף של אויבים שינסה לתקוף את ישראל. זה לא תמיד פשוט. לא הכל שלם וחף מבעיות. בעיקר במה שנוגע להיבטים מסוימים של הגנת העורף. אבל אני קובע באחריות, כעמדה מקצועית של מי ששרת, לחם ופיקד בצה"ל לאורך 36 שנה, ושותפים לעמדתי גם כל הרמטכ"לים החיים עמנו, ורוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון לדורותיהם, כי אף אחד מהאיומים האלה איננו, ואני חוזר ומדגיש - איננו, בעת הזאת ולשנים קדימה, איום קיומי על מדינת ישראל. האיום הגרעיני האירני, שהוא היחידי שעלול, בטווח ארוך, להפוך לכזה, נעצר זמנית. ואכן עלינו להיערך, בתיאום עם ארצות-הברית, על-מנת להבטיח שהוא לא יבשיל לכזה בשום טווח זמן. האמת היא, ולא אכנס לכך כעת, שישראל החמיצה הזדמנות פז לתיאום וחיזוק פיזי של יכולותיה, על-רקע שגיאות התנהלות קשות מול ממשל אובמה בצמוד לחתימת ההסכם עם אירן.

יריבינו, כולל כלל גורמי הטרור, יכולים תמיד להטריד את ישראל, ובעימות רחב גם לגבות מישראל מחיר של קורבנות, לגרום נזק כלכלי, ולשבש קשות, למספר שבועות, את אורח החיים הנורמלי במדינה. זה יכאב, לעתים מאוד. אך זהו איננו איום קיומי על ישראל.


האיום הקיומי היחידי על ישראל בעת הזאת הוא פנימי. גם על זאת יסכימו איתי רוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון שלנו בעבר. האיום הקיומי הזה מקופל בטבעו של החזון של נתניהו והקיצוניים וביעדיו.

היעד העיקרי של נתניהו וקיצוני הימין, חרף נסיונות נתניהו לעמעם אותו ולתעתע בציבור, הוא ׳מדינה אחת מהים עד הירדן׳ וסיכול של כל אופציה לגירושין מן הפלשתינאים - גירושין, שהם הצעד היחיד שבכוחו להבטיח רוב יהודי בתוך מדינת ישראל. אינני בוחן כליות ולב; אך לעניינינו, אין חשיבות לשאלה האם מקור העמדה הזאת הוא אידיאולוגיה, כניעה ללחצי הקיצוניים, חולשת אופי, רוחות הרחוב או הבית, קרב הישרדות מול התקדמות החקירות, או פשוט כל מה שנמנה לעיל גם יחד. התנהלותם הנגלית של נתניהו והקיצוניים - היא הקובעת. והיא מצביעה על היעד הזה.

תוצאתו ההכרחית של היעד הזה היא אחת: שקיעת ישראל אל מדינה שיש בה רוב מוסלמי, התנגשות פנימית אלימה וקבועה, והיא איננה יהודית, איננה ציונית ואיננה דמוקרטית. זהו שינוי כיוון דרמטי ומסוכן במתווה הציוני כולו. השגת היעד הזה חייבת להיעצר בכל דרך אפשרית, משום שמימושו הוא סיכון קיומי לפרויקט הציוני ולקיומה של ישראל ציונית-דמוקרטית.

אם נתעלם לרגע, לצורך בהירות הטיעון, מקיצוני הליכוד המכורים בעיקר לסיכוייהם ב׳פריימריז׳ - נתניהו והקיצוניים, שמובילים אותו באפו, הם קבוצה המייצגת חלק זעיר מהציבור, אבל מתמרנת את הממשלה, בחינת ׳זנב המכשכש בכלב׳, בשליחות של חזון הזוי ומסוכן עם נגיעה משיחית חזקה. אלה הם בנט ושקד, מאחוריהם יוגב וסמוטריץ׳, מהם אל הרבנים סדן ולווינשטיין, ומאחרי אלה זוהרות (ומזהירות) אלינו דמויותיהם של הרב ליאור, פטרונו של הרוצח ברוך גולדשטיין, שפסקיו ותורתו נחשדו כמקור ההשראה של רוצח רבין. כן, חברים, זהו אותו הרב שלפני שנים אחדות זכה בתואר ׳הסיירת של עם ישראל׳ מפי נתניהו. ומי לא יראה שם את הרב גינזבורג, מאבות ׳תורת המלך׳, ספר שכותרת המשנה שלו היא ׳הלכות הריגת גויים׳. זהו האיש שתורת הנקמה שלו נחשדה כמקור השראתם של בריוני ׳תג מחיר׳ ושורפי משפחת דוואבשה בדומא. וכמובן, גם אותו טרח נתניהו לברך ולשבח, באותו זמן לערך, בקלטת וידאו ממוסקבה.

אני חוזר ומזהיר: קומץ זעיר מתמרן מנהיג חלש, לחוץ ולחיץ, שמאחוריו מפלגה פופוליסטית, על מתווה מסוכן מאין כמוהו הנוגד את האינטרס הלאומי ואת עמדות רוב הציבור ( שני שלישים לפחות להערכתי). רוב מוחלט של הציבור בישראל רוצה להבטיח רוב יהודי ואופי ציוני-דמוקרטי לישראל, ולכן מעדיף (גם בהיעדר אפשרות מיידית להסדר עם הפלשתינאים) גירושין מן הפלשתינאים. ׳אנחנו כאן והם שם׳, תוך הבטחת המשך השליטה הביטחונית בכל השטח לכל טווח זמן שיידרש. אני קורא לאזרחי המדינה: זה הזמן להתעורר. המדינה על כוחה והשגיה היא שלכם, שלנו. לא של חבורת ההזויים בשוליים.

בקרבת 'החור השחור׳ של לאומנות אפלה, משיחית, פועלים כוחות המעקמים את המרחב-זמן ואת המסלול של הפרויקט הציוני כולו. החתירה למדינה אחת, יהודית-משיחית ועם רוב מוסלמי של אזרחים ונתינים, מחייבת - אני חוזר, מחייבת - את ריסוק היסודות והמוסדות של המדינה הציונית-דמוקרטית. חמור ככל שיישמע, זה: ׳או זו - או האחרת׳. השתיים האלה לא יכולות להתקיים יחדיו.

חברה ציונית-דמוקרטית, בריאה ובוטחת בעצמה, לא תיתן לחזון ה׳מדינה היהודית-משיחית׳ להרוס את ההישגים של כולנו, את העתיד של כולנו ואת החלום של כולנו. היא תילחם. ואם היא תתעורר ותילחם — היא גם תנצח. הם מבינים את זה היטב. וזאת הסיבה להסתערות של נתניהו והקיצוניים, על עצמאות ביהמ"ש העליון וסמכויותיו. מכאן הצורך לזרוע פחד, ולבצע רצח אופי לארגוני זכויות אדם. לכן דרוש לסתום פיות, לקרנף או ׳לשמן׳ את אמצעי התקשורת החופשית ודבריה. וזאת סיבת המאמץ השיטתי לקעקע את הקוד האתי, את ערכי צה"ל ואת אמון הציבור באינטגריטי של הפיקוד העליון. באווירת ההפקרות הנורמטיבית הזאת פורחת גם, תחת ׳דוגמה אישית׳ מבחילה מהצמרת, שחיתות רחבת מידות; ולצידה העזת פנים שלא נודעה כמותה במחוזותינו אל מול רשויות החוק. בחינת ׳אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר׳.


אווירת ׳הכל הולך׳ ושכרון הכוח הנלווה אליה על מכלול ביטוייו מולידים רפיסות והססנות בלתי מוסברים אצל חלק מהמופקדים על שלטון החוק ועל השוויון בפני החוק. זאת לצד כישלון מתמשך בעצירת חקיקה דורסנית, שעיקרה סירוס בית המשפט העליון, דרך ׳פסקת התגברות׳ מרחיקת לכת, וחקיקה ביזארית נרחבת, שחלקה נועד להעניק בסיס חוקי ליותר הזויות שבדרישות הקיצוניים: למשל חוק ההסדרה (׳הגזל׳ בפי בני בגין), או ׳חוק הלאום׳. בעוד חלקה האחר נועד לבנות ׳נתיב מילוט׳ לנתניהו ו׳סולם ירידה מהעץ׳ לתביעה, על-מנת לשחרר את נתניהו מאימת הדין על-רקע עברותיו.

נדרש תיקון עמוק. יש לבצע אתחול. לחזור אל השורש. אל המהפכה הציונית. ׳ציונות 2.0׳, שבה שוב ההתמקדות היא ׳בנו׳, ולא ב׳הם׳; שבה אנחנו לוקחים שוב את גורלנו בידינו. ביוזמה, בהעזה, באומץ. לא מה ה׳גויים׳ ו׳חיות הטרף׳ זוממים, אלא מה ׳אנחנו׳ רוצים? מה ׳אנחנו׳ עושים? איך מטפלים בשורשי הבעיה, בעזה? בצפון? איך משתחררים מאחיזת העיניים והתעתוע שמוביל השלטון ומחזירים את הכוח לאזרחים? איך נגיע לממשלה שתכיר בכך שהיא, והישגיה, הם שלנו, ולא אנחנו שלה. ממשלה שתסגור את הפערים שמרסקים את החברה, תיתן לנו את מה שמגיע לנו, ותאפשר לנו להשפיע ישירות על הכיוון. לא רוצים יותר להיות פראיירים של היחצנות והכסת"ח של חברי הממשלה.

לנו יש ארבעה עיקרים שסביבם יכולים להתכנס שלושה רבעים מהציבור: ראשית - ביטחון, לפני ומעבר לכל שיקול אחר; שנית - שלמות העם קודמת לשלמות הארץ; שלישית - הכרזת העצמאות היא החוקה דה-פקטו של ישראל; רביעית - הישגי המדינה וכוחה הם מהאזרחים. ולכן, גם הפירות וגם היכולת להשפיע הם שלהם.

אתנחתה לסיפור אישי. את פריצת מלחמת יום כיפור קיבלתי בקריאת השכמה בטלפון מניו-יורק סביב 4 בבוקר. הייתי סטודנט לתואר שני בסטנפורד, קליפורניה. לא ידענו עדיין כלום. מוטה למשל, הנספח הצבאי בוושינגטון אז, אמר לי בטלפון ׳אני לא חושב שאנחנו מפסידים מלחמה רצינית׳ (עדיין בשעה הראשונה למלחמה). עניתי מה שעניתי (אפשר למצוא בספר שלי שיצא לאחרונה), ואז, חיבוק לרעיה ולבת הקטנה, בת ה-3, ואני בדרך לשדה התעופה. כשנחתתי לפנות ערב בניו-יורק ומיהרתי אל תחנת ׳אל-על׳, היה כבר ברור שהמלחמה ׳רצינית׳. מאוד. ׳אהוד, צדקת׳ אומר לי בטלפון מוטה, ׳הטנקים הסוריים על הגדרות של נפח׳. בשדה - מהומת אלוהים. קרוב לאלף צעירים, שנתקבצו מכל קצות היבשת, נאבקים על זכותם לעלות למטוס הקרוב, שבו כ-170 מקומות.

מישהו בוושינגטון כבר טרח להורות לשמור לי מקום (בכל זאת, מפקד סיירת מטכ"ל עד לפני 3 חודשים). אבל כשאני מזהה את עצמי, מופלת עלי מייד המטלה לקבוע ולתעדף מי יעלה על המטוס. ׳אין לנו מושג איך לעשות את זה׳ אומרים לי אנשי התחנה. וכך אני מוצא את עצמי, עובר על הרשימות, מזהה לא מעט שמות מוכרים, מטיל על שלושה מהצעירים לקחת כמה דפי נייר, ולעבור ולתעד מכולם: מי קצין? איפה שרת בסדיר ומתי השתחרר? ומתחיל לתעדף בראשי: צוותי אוויר, אחר כך מ"פים וקציני שריון, חי"ר וצנחנים, שהשתחררו בשנתיים האחרונות, וכן הלאה והלאה. יש באולם, מסתבר, מאות קצינים צעירים - ומיד (ישראלים, אתם יודעים), מגיע גם זרם הערעורים. גמר הכנת המטוס להמראה, מאיץ ומסיים את התהליך. המטוס - כמעט כולו קצינים - ממריא. השאר היסטוריה.

שלושה חודשים מאוחר יותר, אחרי המלחמה הכבדה ביותר מאז תש"ח, אני חוזר לקליפורניה, להחזיר הביתה את המשפחה. במטוס בדרך, אוחזת בי המחשבה, שחוזרת מאז פעם ועוד פעם. עשרות רבות מנוסעי המטוס שבחרתי - לא חזרו. נכון יותר, חזרו בארונות. לעיתים, גם זה לא. אני זה שבחרתי אותם. אחד אחד. ייתכן שרובם היו מגיעים במטוסים נוספים בימים הבאים. אבל מי יודע? אולי אז היו חוזרים. אני- קצין בקבע, בליבת מסלול הפיקוד. אבל רוב האחרים הם אזרחים, שכבר סיימו את חובתם. הם סטודנטים, מטיילים, יזמים, מבקרים משפחה, או עובדים בכיבוי שריפות ביערות קנדה (פעם היה מקצוע כזה); איש לא העיר אותם לעדכן שיש מלחמה. גם לא הגיע אליהם, בטח לא עד שפגשתי בהם, שום ׳צו קריאה׳. קול פנימי קרא להם. והם הלכו - כי קרא הקול. נאבקו להכנס לרשימה, כדי שהם יגיעו בזמן להטיל את עצמם על הכף. פעם אחר פעם תהיתי: מהו סוד הרוח הזאת, שהביאה אותם ללכת בעקבות הקול, כענין המובן מאליו? האין אלו פירותיה של רוח השותפות והשוויון, שהייתה אז רוחה של ישראל? של ההרגשה שכולנו, אכן, משפחה אחת גדולה, שיש לנו בית. לא רק קורת גג מעל הראש, אלא בית, במובנו הרגשי, האנושי והממשי. מקום שבתוכו אתה יודע, שגם בעת הקשות שבמחלוקות, גם אם ניוותר חלוקים, אנחנו עדיין שם אחד בשביל השני, ובעת הקשים בקרבות - אנו שם, אחד בשביל השני - עד מוות. שהרי ׳אנשים אחים אנחנו׳. האם מקור כוחנו הוא באתוס השוויוניות הזה, במצב בו ה׳טלר׳ הוא מ"פ טנקים ומנהל סניף הבנק - התותחן בטנק שלו. במצב בו הסטודנט מפקד על סוללת ארטילריה והפרופסור קצין הקשר שלו? האם כל אלו יכלו להתקיים אלמלא חיינו כולנו באותה תחושה חזקה של בית, של משפחה גדולה אחת? אין לי ספק. הרוח הגדולה הזאת, שרק בנו תלוי אם תמשיך ותתקיים. ואם חלילה לא תתקיים - גם קיומנו שלנו נתון בסכנה כבדה; הרוח הזאת היא תמצית ההישג של החזון הציוני-דמוקרטי; והיא העוגן לביטחון, לתקווה, ולעתיד. את הרוח הזאת - פתוחה וחופשית ובה בעת חמה וקשובה, מחייבת ומחבקת - עלינו לשמור מכל משמר, ובכל מחיר.

אך ההנהגה הנוכחית של ישראל איננה שם. היא על נתיב אחר. שועטת אל השקיעה לתוך ׳מדינה אחת, יהודית-משיחית׳, וממשיכה, לדאבון לב, להרוס, יום אחר יום, את הישגי הציונות והמדינה הציונית-דמוקרטית: את מדינת הרווחה, את אתוס השוויון, ואת הסולידריות והצדק של הכרזת העצמאות. הממשלה מפקירה את האזרחים, ונגררת אחרי קיצונים דתיים-משיחיים, ושוב ושוב מתרכזת ׳בהם׳ ולא ׳בנו׳. לא במה שהאזרחים צריכים, רוצים, ומגיע להם.

תחת מסך העשן וההפחדה מה׳עמלקים׳ ומה׳בוגדים׳, מתקיים תעתוע שמאיים להסתיר מהעם ומאזרחים את כוחם והישגיהם, ולתלות את הכל ב׳מנהיג׳ במרכאות, שאין בלתו. אין דבר הבל גדול מזה. שקר ואחיזת עיניים. הישגי 8200 והמוסד, הסייבר והסטארט-אפים, החקלאות המודרנית ומוסדות המחקר, עדה יונת ודן שכטמן, הכלכלה והיצוא, ׳כיפת ברזל׳, ׳מובילאיי׳ ו׳ישקר׳ - כל אלה אינם בזכות נתניהו, אינם בזכות בנט, אינם בזכות לפיד, וגם לא בזכותי. הם בזכות רבבות-רבבות אנשים ונשים, ביניהם גאונים יצירתיים בתחומם. אלו הישגים של האזרחים והעם. וכיוון שההישגים, והכוח שנובע מהם, הם של האזרחים והעם, ההנהגה איננה רשאית מבחינה מוסרית ליטול מן העם את פירות הישגיו - ולהעבירם בחסות תעתועים, מסכי עשן ו׳הפחדות׳ לקיצוניים ביותר.

במקום התעתוע הזה יש לחזור אל המתווה המקורי, אבל מעודכן, אל ׳ציונות 2.0׳. לדבר ולהצטלם הרבה פחות, ולהתחיל לעשות. להחזיר כוח והשפעה על כיווני הפעולה - לעם, לאזרחים, למי שממנו צמח הכוח הזה. לכונן ישראל שהיא אכן בית, עם התחושה המעצימה הזאת של ׳ביחד׳. בית שיבטיח לכל אחד ואחד הזדמנות. ויצפה מכל אחד ואחד לאחריות. ממשלה שתתחיל לדאוג לעם, לא לסרטוני הפרסומת של השרים. שתדאג לאזרחים: לדירות במחיר סביר לצעירים, ולחיים של כבוד למבוגרים. לתנופה אחרת לסגירת פערים: הלא אנחנו יודעים- ישראל, שהייתה במקום הראשון בעולם בשוויוניות, רק לפני 40 שנה, גלשה בשנים האחרונות, אוי לבושה, אל המקום הראשון בפערים בין כל המדינות המפותחות. הממשלה ממשיכה להפקיר ולהתעלם מהאזרחים שפירות כשרונם ועקשנותם - הם שבנו את עוצמת ישראל. ממשלת ׳ציונות 2.0׳ תפעל לסגירת הפערים. להשוואת הזדמנויות בחינוך. כך שלילד בן 10, בנה של אם חד-הורית מיוצאי אתיופיה בנצרת עילית, תהיינה הזדמנויות להגשים את חלומותיו, הזדמנויות דומות לאלו שיש לנכדים שלי ברמת השרון. כי הממשלה תתערב ותשקיע הרבה יותר פר תלמיד בפריפריה, ותגשר בכך על הפער העצום שיוצר ׳קו ההתחלה׳ הכלכלי הכל כך שונה. זהו מרכיב יסוד בחובתנו, בניגוד למצב הנוכחי, לחזור ולחתור אל 'חברת המופת' ואל צמצום הפערים. במעשים, לא בדיבורים.

זה אפשרי. במיוחד היום, בגלל הכוח והמשאבים שנצברו בישראל - בזכות האזרחים והעם. וגם מכוח תנאים אזוריים ועולמיים נוחים מאוד. ואז, העם והאזרחים יקבלו ממשלה שדואגת להם, יקבלו את זכויותיהם, תהיינה להם דירות טובות במחיר סביר, הוריהם יוכלו לקבל שרות רפואי איכותי, ולחיות חיים של כבוד. ילדיהם לא יקופחו מול ילדי עשירים מהמרכז. תחוזק ׳רשת הביטחון׳ של הרווחה. כך תשוב ישראל אל הנתיב המוביל ל׳חברת מופת׳ מתקדמת ומאירת פנים. ולא מרחב מתסכל, בו מה שמגיע לך נחטף ממך, ומועבר לגורמים קיצוניים שאוחזים את ההנהגה במקומות רגישים.

בצומת הזה הכרחי לבחור בין שתי דרכים, שונות במהותן ויעדיהן. מצד אחד, דרכה של ממשלת נתניהו והקיצוניים. שעיקרה המשך שקיעה לתוך חזון המדינה האחת: יהודית-משיחית ועם רוב מוסלמי, שתהפוך בעל כורחה ללא יהודית, לא ציונית ולא דמוקרטית, אך טובלת עד צוואר באלימות. זהו חזון שסופו היעלמות ב׳חור השחור׳ של קיצוניות, לצד שחיתות רחבה (בחינת ׳שרייך סוררים וחברי גנבים׳), והפקרת והזנחת האזרחים והעם;

מהצד השני, אל מול החזון הלאומני-משיחי הקודר הזה, ניצב חזון של עתיד ותקווה. חזרה אל יעדי המקור של הציונות וישראל - הוא כולל התעשתות חדה ויציאה מהמיצר, שינוי כיוון והתחדשות. עוז לתמורה בטרם פורענות. המראה מחדש של החזון הציוני-דמוקרטי, אל העתיד הפתוח. כשאנו אוחזים בארבעת העיקרים: ביטחון תחילה, שלמות העם, הכרזת העצמאות כ׳חוקה׳ דה פקטו. ואחרון חביב: הכוח - מהאזרחים, פירות ההישג וההכרעות -לאזרחים.

אם יימצאו בתוכנו: הבנת הכורח והדחיפות, לצד הבנת הצורך לשלב ידיים, קיימת אפשרות היסטורית, מעשית מאוד, לכינון הנהגה אחרת. חזקה ומלוכדת, מפוכחת ונטולת פחדים, שתביא איתה חזון, תקווה, וכושר מעשה. אומץ לקבל החלטות וכוח לבצע אותן. הנהגה שתיתן לעם את פירות הישגיו, ותשתף אותו ישירות בהכרעות, ב׳בית אחד׳, הבית שלנו, במדינה ציונית-דמוקרטית, חזקה, בוטחת ופורחת, היא מדינת ישראל.

אני, כאזרח מודאג, אפעל לכך בכל כוחי. תודה.

תאריך:  17/07/2018   |   עודכן:  17/07/2018
אהוד ברק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
על המצב - 2018
תגובות  [ 14 ] מוצגות   [ 14 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אלטע קאקער
17/07/18 20:19
2
חשדנית
17/07/18 20:23
3
באום
17/07/18 20:45
4
אריה קרישק
17/07/18 20:54
5
יאני
17/07/18 20:56
6
קאטו הזקן
17/07/18 21:27
7
yust
17/07/18 21:51
8
יהודי אחד
17/07/18 22:41
9
יאני
17/07/18 22:42
10
יש רופא בקהל?
17/07/18 23:41
11
דן ה
18/07/18 04:03
12
קורןנאוה טבריה
18/07/18 06:07
13
מדמוני אסף
18/07/18 06:45
14
יעקב יעקב
18/07/18 08:13
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חברי הכנסת,
02/07/2018  |  יולי אדלשטיין  |   נאומים
אוסף מכתבים מצהיבים מלפני מאה שנים קשורים בסרט ומסודרים בקופסת פח; נשיאת בית המשפט העליון; היועץ המשפטי לממשלה; הספרייה הלאומית.
07/06/2018  |  אביחי מנדלבליט  |   נאומים
אני מבקש תחילה להודות ללשכת עורכי הדין על ארגון הכנס ולעומד בראשה, עו"ד אפי נוה, על ההזמנה.
28/05/2018  |  יגאל מרזל  |   נאומים
בשנת 2017 השלימה הפרקליטות מהלך אסטרטגי, קבענו ותיקפנו יעדי העל של פרקליטות המדינה וגיבשנו תוכנית אסטרטגית למימוש יעדי העל ביניהם המאבק בשחיתות השלטונית, פגיעה בפשיעה המאורגנת ובפירותיה ובארגוני הטרור, ועוד. אחד מחמשת יעדי העל של הפרקליטות, לאורם אנו פועלים, היא השמירה על זכויות האדם, אשר אינו פחות מכל יעד אחר שהפרקליטות מציבה לעצמה.
28/05/2018  |  שי ניצן  |   נאומים
יותר מדי שנים שהשיח בישראל ביחס לחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו מתנהל מתוך כדור פורח.
28/05/2018  |  איילת שקד  |   נאומים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il