החודשים האחרונים בעוטף עזה מתאפיינים בשריפות מהולות במטחי רקטות ופצצות מרגמה הגורמים לא רק לנזק פיזי לשדות, ליערות, למוקדי נוי וטבע, לבתי גידול לבעלי-חיים ולשכונות מגורים, אלא גם לתחושת הביטחון של תושבי העוטף. והנה, לאחר חודשים ארוכים שבהם לא טרחו קברניטי המדינה, ובעיקר ראש הממשלה ושר הביטחון שלו, אפילו לבקר באזורים הפגועים, יצאו השניים באמירות נבובות על עוצמה וחוכמה ועל כך שישראל לא תסבול שגרה של שריפות ורקטות מבלי שלמעשה הם עושים משהו לחיסול התופעות האלה ולפתרון המצוקות הנובעות מהן.

ואכן, ממשלת ביבי וליברמן לא רק שאינה מגלה עוצמה, היא גם לא מגלה ולו אפילו טיפה של חוכמה.

כנגד זאת, ביבי, ליברמן, בנט וגלנט בחוכמתם כי רבה, מנפחים חזה ואומרים כי הם יכניסו להם, לחמאס, יכתשו אותו ויחסלו אותו. הם אומרים זאת כבר שנים - ליברמן אפילו התחייב שיהרוג את הנייה תוך 48 שעות מכניסתו למשרד הביטחון, וכמובן, דבר לא קורה. זה לא קורה כי הם לא יכולים לעשות את מה שהם טוענים שהם יעשו. לא רק בגלל התנגדות של העולם וגם לא רק בשל התנגדות מרבית הישראלים, אלא פשוט משום שזה לא אפשרי.

ומצד שני, גם לא אפשרי להשיב את הרצועה לשליטת הרשות של אבו-מאזן. אבו מאזן והרשות לא רוצים, העזתים לא רוצים ולמעשה, אין לכך כל התכנות שהיא. מבחינת הרשות - היא רוצה להיות "כאילו" בעלת-הבית, כך שתוכל לקבל את הכספים המיועדים לעזה ולשיקומה ולהחזיק את הכספים הללו בתירוצים שונים ולהשתמש בהם כדי להעשיר את בכיריה.

והנה, במציאות הזאת שבה עזה מתנהגת כמדינה, אולי מרושעת, אולי אלימה, אולי לא נחמדה; אבל מדינה! - כאשר המצרים מדברים (בשמנו) עם ראשי החמאס, נציג האו"ם מדבר עם החמאס ובכלל, כל העולם מדבר, לרבות ישראל, עם החמאס, ממשיכה ישראל של ביבי וליברמן לדבוק במאנטרה של "לא מדברים עם החמאס לפני שהחמאס משחרר את השבויים ומחיר את גופות החללים". בעצם האמירה הזאת, כמו גם בהטלת האחריות על חמאס לכל המתרחש בעזה, מכירה ישראל למעשה בחמאס כריבון ובמשטרו כמשטר לגיטימי (והאמת - להבדיל ממשטרו של אבו-מאזן שלא קיים בחירות מזמן ואשר הלגיטימיות של משטרו מוטלת בספק או אף לא קיימת כלל.

הכרה ממשית

אלא שלמרות ההכרה דה-פקטו (ולמעשה בעצם גם דה-יורה) של מדינת ישראל בשלטון החמאס ובהיותה של עזה יישות מדינית עצמאית ואמיתית, מתעקשת ישראל להציג את ה"צ'ילבה" - את מי שכאילו לא מדברת עם עזה ועם החמאס והיא חושבת שכולם כמוה לא מאמינים שיש דבר כזה עזה בשליטת החמאס. אבל מה משמעות ההסכמים החוזרים ונשנים על הפסקת אש? על הפסקת בלוני תבערה? על סגירת המעברים? זו הינה הכרה ממשית בחמאס ובשלטונו. אז אולי הגיע הזמן להתייחס לעזה כאל יישות מדינית של ממש ואז להגיע איתה להסכמות שעיקרן פירוז תמורת הרכה מלאה בריבונות העזתית?

מומחים כמו גיורא איילנד, ראש המל"ל לשעבר או אפרים הלוי, ראש מל"ל נוסף ולשעבר גם ראש המוסד, אומרים בפירוש כי יש לדון עם החמאס. נכון שבשלב של טרם מו"מ מציב החמאס דרישות מופרזות של שחרור סיטונאי של אסירים, מה שביבי לימד אותו כי הוא אפשרי. אבל גם מדינת ישראל מציבה דרישות מקדמיות - של שחרור שבויים והחזרת גופות נעדרים. הפתרון הוא פשוט - מו"מ שיתחיל ללא כל תנאי מוקדם ואשר יהיו בו על השולחן כל הנושאים שעל הפרק: החזרת שבויים וגופות נעדרים; שחרור אסירים פלשתינים; הכרה בינלאומית בשלטון החמאס בעזה; פתיחת עזה, כמדינה, לעולם באמצעות נמל ואולי גם נמל תעופה כנגד פירוז מלא, ועוד ועוד.

הפחדנים - למשל ביבי וליברמן, בנט וארדן, גלנט ורגב - שואלים: ומי לידנו יתקע שהחמאס לא ינצל זאת להתעצמות נוספת ולסיבוב אלימות נוסף? על כך משיב להם גנרל שאיש לא יחשוד בו ברפיסות: עמירם לוין שהיה לא רק אלוף פיקוד ומפקד סיירת מטכ"ל, אלא גם משנה לראש המוסד. לשיטתו, וגם לשיטת אחרים, במקררה כזה יופצץ הנמל והפעם יהיה זה בגיבוי בינלאומי. או אז תדע עזה שיש לה מה להפסיד, לא כמו היום כאשר לעזה ולתושביה אין מה להפסיד כי לא נותר להם ולא כלום. אבל פחדני הממשלה של ביבי וליברמן פשוט מפחדים שמהלך כזה יצליח ושבעקבותיו יתבעו מהם להגיע להסדר מקביל גם עם הגדה המערבית, מה שייחייב את סיום הכיבוש ויציג את עליבות הימין הקיצוני של ביבי, בנט וליברמן במערומיו.

ביטוי נוסף לעליבותם של ביבי וחבר מרעיו, שגם הוא בעיקר עסוק בדרדור מעמדה של ישראל בעולם וריסוק שרידי הדמוקרטיה הישראלית, אפשר לראות בחוק הלאום. יותר מכל, יש בו ביטוי לחוסר הביטחון המאפיין את שלטון הימין בהנהגת ביבי, ליברמן ובנט הנתמך בידי קיצונים תמהוניים כמו יריב לוין או אבי דיכטר, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ'. מעמדה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מעולם לא היה בספק עד אשר ביבי וחבר מרעיו הטילו בכך ספק עם חוק הלאום שלהם. הכרזת העצמאות קבעה זאת עוד ביום הקמתה של מדינת ישראל והעולם הכיר בכך. היותה של השפה הערבית שפה רשמית לא פגע בכך וגם לא שוויונם של כל המיעוטים החיים במדינה היהודית שהכרזת העצמאות שלה הבטיחה שמדינת ישראל תקיים שוויון גמור ללא הבדל בין גזע ומין, דת ואמונה.

הגדרה עצמית

מעבר לכך שהקביעה ההזוייה של חוק הלאום שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ושלפיו כל מי שאינו יהודי הוא אזרח מדרגה מופחתת, הצליחו כל שונאי הבג"ץ שהמציאו את חוק הלאום בין השאר כדי לנסות להתגבר עליו דווקא לחזק את הבג"ץ השנוא עליהם. הרי עתה יהיה עליו להגדיר מה הוא "יהודי". נכון שממציאי החוק התכוונו לסוג של הגדרה דתית אבל אפילו הגדרה כזאת איננה מוסכמת על הכל, אפילו לא על מי שרואה עצמו דתי. יתרה מכך, אפילו היו מסייגים הגדרה כזאת ואומרים בפירוש שהגדרת היהודיות היא זו שמכתיבה ההלכה הרי שגם על כך אין הסכמה אפילו בקרב מי שרואה עצמו כדבק בהלכה.

ואם יהודיותה של המדינה היא בהיותה מדינת לאום הרי שהגדרת הלאום מעצם טבעה שוללת כל הגדרה דתית שכן הגדרת הלאום בנוייה על בסיס ההגדרה העצמית ולא על-פי הגדרה מטעם, כזאת הנובעת מהחלטה של ארגון דתי, יהא אשר יהיה. ואגב, לידיעתו של ביבי שרצה לייצר דרמה בסגנון שלסגירת מעגל של "מבנימין (זאב הרצל) עד בנימין (נתניהו): הרצל עצמו הבהיר באופן ברור ומפורש שלשיטתו הלאום היהודי איננו זהה לדת היהודית ושיש להפריד את הדת מן המדינה ומן הלאום. ועם זה הסכימו גם החרדים שתקפו אות על כך שהוא מקדם את הלאום הבנוי על ההגדרה העצמית וגם מנהיגי המזרחי - אימו-הורתו של הבית הלאומי של בנט וסמוטריץ' - שהבהירו שהם מצטרפים לתנועה הציונית רק כדי להיבנות ממנה ולמרות שאין בינם ובין הרצל והציונות הסכמה על המהות.

וכל זה עוד לפני שאמרנו דבר על מה שעולל החוק הזה לדרוזים, שלהבדיל החרדים משרתים בצבא מכוח חוק הכופה זאת עליהם.