בדיון ברדיו על חוק הלאום, קצין בכיר דרוזי וראש סניף הליכוד באזור מגוריו כינה את ביבי, בנט וחבר מרעיהם - למן דיכטר ועבור דרך אמסלם וכלה באוחנה, סמוטריץ' ואחרון חברי הכנסת של הליכוד והבית הלאומי - ככנופיה שכל מעייניה בפריימריז ובמקום ברשימות לכנסת והם לא רק גזענים המפחדים משוויון. הוא ורבים מאחיו לעדה, צריך לציין, נלחמו ואף מסרו נפשם על קוממיות ישראל, להבדיל מחלק ניכר מהחרדים, למשל (ולמעשה גם מחלק מהאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית) שמעולם לא חשבו שהגנה על מדינת הלאום היהודית היא משהו שהם חייבים בו. נאמני ישראל הדרוזים, הגששים הבדווים, ערבים מוסלמים המשרתים במשטרה ומשמר הגבול, ואף בצבא, כל אלה ורבים אחרים יוצאים בכאב נגד מעשה הנבלה של ממשלת ביבי ובנט שגרם למדינת ישראל להיכנס לעולם המצורעים עם חוק גזעני ומפלה.
אבל אלו לא רק הדרוזים, או הערבים. אלו גם כל אותם יוצאי ברית-המועצות וחבר העמים שאינם מוגדרים כיהודים אך נקראים לשירות צבאי ולעיתים נהרגים במהלך שירותם. וזה כל אותם לא יהודים שנישאו ליהודים ואשר אימצו לעצמם את הלאום היהודי אבל לא את הדת היהודית. וזה כל אותם יהודים המסרבים להיות שייכים לארגון הדתי היהודי אך גאים בלאומיותם היהודית. את כל אלה הדירה הממשלה הגזענית והפחדנית של ביבי ושותפיו והפכה לאזרחים מדרגה שנייה או שלישית כאשר היא מוסרת את המדינה הלאומית לידיה של הדת האורתודוקסית הממוסדת שהיא, לפחות מבחינת הלאום היהודי, מיעוט קטן בעם היהודי.
דודי אמסלם, היו"ר הנמרץ של הקואליציה המתנהג כעבד נרצע של ביבי ללא שמץ חשיבה עצמאית טוען, כך בראיון ל
אריה גולן ברדיו, שזה פשוט היעדר הבנת הנקרא מצד כל מבקרי החוק. ומבחינתו, זה שהחוק נמנע מהשם המפורש "שוויון" הוא רק עניין שולי שכן זה נרמז וכתוב בחוקים אחרים. הוא שוכח לומר שגם השמטת המילה "שוויון" נובעת מפחד מבית המשפט העליון, שמא יפרש אותה באמת כשוויון ואז, כמו שאומרת גאון הדור
מירי רגב - מה זה שווה אם אנחנו לא שולטים בזה...
הטענה של אבירי חוק הלאום כי כל מטרתו היא חיזוק הזהות היהודית של המדינה אינה מחזיקה מים. לפני ומעבר לכל דבר אחר, הזהות היהודית הינה משהו שכל אחד, יהודי ושאינו יהודי, מגדיר אחרת. ואין, אפילו בקואליציה, הסכמה על משמעות המושג זהות יהודית. אפילו בין הגדרות הזהות היהודית של
יהדות התורה ושל אגודת ישראל אין זהות ואולי אפילו דמיון. שלא לדבר על אי-ההסכמה בין אנשי
הבית היהודי ובין החרדים אולי, למעט, זה שעבור שתי הקבוצות ביהדות לאום ודת חד-הם, גם אם אין ביניהן הסכמה על מה בדיוק היא משמעות הדת. וכמובן אין כל הסכמה על הגדרת הלאום בין אלה וגם אלה ובין חייליו של ליברמן, או חילוני הליכוד, למשל: החבר אוחנה שמבחינה דתית דינו בכלל סקילה.
האבות המייסדים של המדינה - נציגי
כל המפלגות התגברו על הבעיה הזאת באופן מזהיר. הם שילבו את היותה של ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי עם משפט העמים: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל". מחיאות כפיים סוערות. ולא סתם. מי שמקשיב להקלטה המקורית שב ומתרגש מחדש. משום, וזה האנשים שהיו שם הבינו היטב, שזו פיסקת ההקמה, זה ליבה של הכרזת העצמאות.
למנהיגי הדרוזים, ויש להניח כי זה המצב גם עם לא-יהודים אחרים ולמעשה, לעולם כולו, אין כלל בעיה כלשהי עם יהודיותה של המדינה, עם היותה הבית הלאומי של העם היהודי. כולם מקבלים ללא קושי את הכרזת העצמאות שקובעת זאת כהנחת היסוד והמושכל הראשון של מדינת ישראל. ולפיכך אין לאיש גם בעיה עם חוק השבות המאפשר לבני העם היהודי לממשל את זיקתם לביתו הלאומי של העם אליו הם משתייכים. וזו, אגב, הסיבה, שהיהודיות לפי חוק השבות איננה נגזרת מהגדרה דתית כלשהי. הסיבה לכך שכל העולם, לרבות המיעוטים החיים בארץ, שהם מקבלים את הכרזת העצמאות ללא עוררין היא שבהכרזה מצוין בפירוש כי היא מדינה המקיימת שוויון גמור ומשחקת ביושר את המשחק לפי חוקי מה שידוע בשם "משפט העמים" או החוק הבינלאומי:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל,
תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". בפסוק זה נעשה ניסיון ברור ומוצלח מאין כמוהו לישב את הסתירה האפשרית בין המדינה הלאומית והמדינה האזרחית. זה לא עיניין קל או נטול בעיה. יש בעיה עם הגדרות הלאום היהודי והעברי והישראלי. על-פי המנדט של הקמתה, וכך גם נאמר במפורש בהכרזה - ישראל היא מדינה יהודית. מכאן גם נובע חוק השבות, שהוא חוק לאומי. אבל המדינה אינה מוקמת רק על-ידי ובכוחות העם היהודי; יש חלק נכבד למעשיו ומאמציו של הישוב העברי של א"י. אבל בהיותנו מדינה המוקמת על יסוד משפט העמים, ובהיותנו מדינה בה דרים לא רק יהודים או אנשים הנמנים על החלק ה"עברי" של היישוב, מקימיה של המדינה הזאת מקבלים עליהם גם מחוּיָבויּוֹת אזרחיות. ופסוק זה בהכרזת העצמאות מיישב את הסתירות האפשריות שבין האזרחי והלאומיץ: ישראל היא מדינה לאומית, של הלאום היהודי, המאפשרת לבני הלאום גישה חופשית אליה; אך משעה שהגיעו, משעה שהפכו לאזרחיה, אנחנו משחקים את המשחק האזרחי - שהוא המשחק של השוויון המשפטי בזכויות וחובות ללא הבדל דת, גזע ומין.
אז למה לנסות לתקן מה שאיננו מקולקל? התוצאה של מעשיהם של ביבי, בנט ושותפיהם למעשה הנבלה של חוק הלאום, היא חיסול התוקף המוסרי והקבלה הכוללת, בישראל ובעולם, של מה שהכרזת העצמאות ייצרה בהקמת ישראל כמדינת הלאום היהודי שהינה דמוקרטית והמקיימת שוויון גמור לכל אזרחיה כפי הקובל גם במשפט הבינלאומי.
