אנשי המיליציה השיעית העירקית חשד א-שעבי העלו לאתר האינטרנט שלהם סרטון ובו הם נוסעים במהירות בטנדר לעבר עיירת הגבול אל-קסים, אחד המעוזים האחרונים של דאעש ששוחררו מידי הארגון במערב המדינה. הם נופפו ברובי M16 אמריקניים ובקלצ'ניקובים רוסיים, אך הפעם המשימה שלהם הייתה שונה: לבנות מחדש בית חולים בעיירה.

הסרטון הועלה ימים אחדים לפני שמפלגת פתח, הזרוע המדינית של המיליציה, הגיעה למקום השני בבחירות לפרלמנט בחודש מאי. הדבר מסמל את אחת השאלות המרכזיות לעתידה של עירק: האם חשד א-שעבי בת 120,000 האיש תמלא תפקיד בונה או הורס בעידן שאחרי דאעש? תומכיה רואים בה את מי שהצילה אותם מידי דאעש; מתנגדיה – זרוע ארוכה של אירן. החשש הכבד באמת הוא, שהסיעות השיעיות בפרלמנט יהפכו לבובות בידי המשמרות המהפכניים של אירן או חיזבאללה – מדווח פייננשל טיימס בכתבה נרחבת.

האמת נמצאת איפשהו באמצע, סבור העיתון. חשד א-שעבי אינה ארגון הומוגני אלא קואליציה של כמה עשרות קבוצות; ואירן – כמו ארה"ב – אינה רוצה שעירק תהפוך לזירה של עימות ביניהן. וזה לא שאין מקום לדאגה. כמה ממרכיבי המיליציה שיגרו חיילים לסוריה להילחם לצידו של בשאר אסד. סגן מפקד חשד א-שעבי, אבו מהדי אל-מוהנדיס, הוגדר בידי ארה"ב כטרוריסט ויועץ לקאסם סולימאני, מפקד כוחות אל-קודס של משמרות המהפכה, ובשנת 2009 הוטלו עליו עיצומים. ומצד שני: במשך שלוש שנים היו ארה"ב, חשד א-שעבי ולמעשה גם אירן שותפים במאבק נגד דאעש.

חשד א-שעבי הוקמה לאחר שהאייתוללה אלי סיסטאני, המנהיג השיעי הבכיר של עירק, קרא ביוני 2014 להצטרף למלחמה נגד דאעש, לאחר התבוסה המשפילה שנחל צבא עירק מידי הארגון. חלק מן המצטרפים היו מתנדבים; אחרים – חברי מיליציות שיעיות ששמרו בשנים הקודמות על פרופיל נמוך, כולל חברי חיזבאללה בעירק. הארגון הצליח לגייס לוחמים גם מבין הסונים, הנוצרים והיזידים וכך קיבל גוון פחות כיתתי. הוא סייע למתקפות על דאעש שביצעו צבא עירק המשוקם והקואליציה שבראשות ארה"ב.

כוחות המיליציה הפחיתו של נוכחותם ברחובות בגדד, אבל התנגדו לתוכניתו של ראש הממשלה חיידר אל-עבאדי לשלב אותם בצבא. בנובמבר 2016 אישר הפרלמנט חוק שהבטיח את עצמאותה של חשד א-שעבי, לה יש כיום תקציב של 1.6 מיליארד דולר; המיליציה כפופה ישירות למשרד ראש הממשלה, ולא למשרד הפנים או למשרד ההגנה. אך כאשר ניסה אל-עבאדי לבחון את ענייניה הכספיים של המיליציה, מפקדיה מנעו זאת. כיום היא מנהלת בעצמה את האיזורים ששחררה מידי דאעש ואף יש לה נקודות ביקורת משלה ברחבי עירק.


מומחים אמרו לפייננשל טיימס, כי יהיה זה בלתי מציאותי לצפות שרבבות אנשים חמושים פשוט יניחו את נשקם ויילכו הביתה. במדינה בעלת כמויות נשק עצומות כמו עירק, התוצאה תהיה הגברת הסיכון ולא הפחתתו. כאשר פירקה ארה"ב ב-2003 את כוחות הביטחון, התמלא החלל שנוצר בקבוצות שיעיות, סוניות וכורדיות שלחמו זו בזו. קבוצות חמושות הקשורות למפלגות פוליטיות הן בעיה כלל-עירקית וחשד א-שעבי היא הגדולה שבהן – אבל ממש לא היחידה. מקורות בעירק וכמה פרשנים מצביעים גם על התרחבות האינטרסים הכלכליים והעסקיים של חשד א-שעבי, ועל כך שחלק מן הקבוצות עוסקות בדיוק באותן הברחות לטורקיה וסוריה שביצעו אנשי דאעש – החל מכבשים וזרעים וכלה בנפט.

האתר של המיליציה מספר סיפור שונה. הוא מבליט את פעילותה במתן שירותים רפואיים, בפיוס בין שבטים ובשיקום מסגדים, כבישים, גשרים ובתי ספר באיזורים ששוחררו מידי דאעש. מנהיגיה מדברים על רצונם להקים "אוניברסיטה על שם השהידים". ניתן לראות כאן את ההשפעה המערבית ואת הרצון לדבר אל המערב בשפתו, ובמקביל – את הראייה האידיאולוגית ארוכת הטווח של חשד א-שעבי.

הרבה יהיה תלוי בממשלה הבאה. מוקטדא צדר, המנהיג השיעי שמפלגת סאיירון שבהנהגתו ניצחה בבחירות, קרא בעבר לפרק את חשד א-שעבי ולמרות היותו שיעי – יצא נגד ההתערבות האירנית בעירק. אבל צריך לזכור שיש לו מיליציה משלו, צבא המהדי. בחודש שעבר הודיעו הוא והאדי אל-אמירי, מנהיג פתח, על הקמת "חזית לאומית" שתוביל את השיחות על הקמת הממשלה החדשה. יש המאמינים, כי כל עוד הישגיה של חשד א-שעבי לא יהיו תחת איום של הממשלה המרכזית, היא תהיה כוח חיובי במישור הלאומי – גם אם יהיו לה הרבה דרישות והיא תנסה להתערב בכל נושא. "זהו הכוח החזק ביותר שיצרה אירן, למעט חיזבאללה", אומר אחד הפרשנים.