"אל תאמינו לעיניכם ולאוזניכם. האמינו לי". זה היה המסר של דונלד טראמפ בשנתיים האחרונות, בתוספת הקביעה: העיתונות היא האויב, החדשות הן זיוף. יחד עם מראייניו בפוקס ניוז, קייליאן קונוויי, רודי ג'וליאני ושרה האקבי-סנדרס הכשיר טראמפ את הקרקע לרגע כמו יום שלישי השבוע (22.8.18) – כותבת מרגרט סאליבן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט.

הרשעתו של פול מנפורט והודאתו של מייקל כהן הזכירו רגעי מפתח בפרשת ווטרגייט, זמן לא רב לפני שריצ'רד ניקסון נאלץ להתפטר. אבל במדינה מפולגת ובלתי-מאמינה כל כך, אבל האם זה באמת יהיה רגע אֶפּי כפי שנדמה? או שמא המסע הבלתי-פוסק של טראמפ לחתור תחת התקשורת – ותחת האמת – ישתלם לו כעת? ככלות הכל, הסאגה המכוערת הזאת תוכרע בדעת הקהל – בבחירות אמצע הקדנציה ולאחר מכן בקונגרס.

טראמפ מבין זאת היטב, יותר טוב מכל אדם אחר. במהלך הקמפיין אמר טראמפ, כי תומכיו יצביעו בעדו גם אם יירה במישהו בשדרה החמישית במנהטן. הוא שרד הרבה יותר מכל מועמד או נשיא: קלטת בה התגאה בתקיפות מיניות, לעג לעיתונאי נכה, הזלזול במשפחתו של גיבור מלחמה, הביטול בו התייחס ל"מדינות מחורבנות", ממשלו מלא השערוריות, אלפי הכזבים המתועדים שלו. בכל אלו, וברבים אחרים, הוא האשים את השליח: התקשורת.

אין ספק שהמסר של טראמפ נגד התקשורת נכנס לתודעה, כותבת סאליבן. סקר מהסתיו שעבר העלה, כי קרוב למחצית מהאמריקנים מאמינים שעיתונאים ממציאים סיפורים נגד טראמפ. סקר עדכני יותר מראה, כי 40% מהרפובליקנים היו רוצים לסגור ארגון חדשות שאינו מסכימים איתו. אז מדוע שיאמינו עכשיו? ואם יאמינו – מדוע שיקחו את זה ברצינות? הם פשוט צריכים ללכת לעבודה, להכין ארוחת ערב, לפתוח פחית בירה ולצפות בטלוויזיה.

למרבה הצער – מאשימה סאליבן – התקשורת החבולה היא שותפתו רבת הערך של טראמפ בהסחת הדעת הזאת. היא הופכת לנורמלית את ההתנהגות הביזארית ביותר, היא מריעה לספינים, היא אינה מבצעת מעקב תקיף אחרי סיפורים (קוריאה הצפונית, זוכרים?), היא נותנת זמן אוויר יקר לשקרנים מוכחים.

גם עיתונות טובה פורחת. הדיווחים של וול סטריט ז'ורנל על תשלומי ההשתקה שביצע כהן הם דוגמה אחת בלבד להעמקה יקרת ערך. בימים הקרובים חייבת התקשורת לצעוד אל מעבר להתרגשות הרגעית. היא חייבת להסביר ולהבהיר, להעביר את חשיבות הרגע, להתנגד לנסיונות להסיט אותה ולהפעיל עליה מניפולציות. להמשיך לדווח.

עיתונאים אינם יכולים לשנות את דעתם של אנשי ליבת מחנה טראמפ, אלו שהחליטו להאמין רק לא. זו מטרה אבודה, ובכל מקרה – לא המשימה של התקשורת, סבורה סאליבן. אבל הם יכולים למנוע את הפיכתם לכלים במסע האכזרי והמוצלח של טראמפ לחתירה תחת האמת. והם צריכים לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.