עברו חודשים לא מעטים מאז דברי ההסתה נגד רבין תורגמו לאקדח שירה, אבל רק שבועיים עברו מאז נשמעה הקריאה המתלהמת של נשים שונאות גברים לסתום את הפה לכל יצור ממין זכר, לא לשמוע אותם, לנדות אותם ולנתק אותם מילדיהם, עד שקמה דמות - מישהי (או מישהו) ונטלה את האקדח.
זה היה בסוף השבוע שעבר. אותה דמות חדרה לאתר של ארגון אבות הפועל למען משמורת משותפת ולמען קידום הצעת החוק של ח"כ חמי דורון לביטול חזקת הגיל הרך, מחקה את כל תכניו, והחליפה אותו בדברי נאצה, איומים, ולסיום - הבטחה לפרוץ לאתר שוב ולהרוס אותו בכל פעם שהאבות האלו, שכל חטאם הינו אהבתם לילדיהם ואשר נאבקים, כנגד כל הסיכויים, לקיים קשר עם ילדיהם, יופיעו בטלוויזיה.
זה התחיל בקריאה של עורכת הדין יונה מרקוביץ מעל דפי "הארץ" לדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על סגירת האתר הקורא לפעול למען טובת הילד.
אחר כך, חנה בית הלחמי, אישה, ששינאת האב והגבר מעבירים אותה על שפתה ועל נימוסיה ומביאים לטענה הגסה כי מטרת האבות המנותקים אינה אלא רק "להיכנס נמוך ומרושע יותר בגרושותיהם". כך, במילים נוטפות ארס, בכדורי דומים ותחמושת לאקדח שיירה בכל קול המדגיש את חשיבותה של האבהות בחיי הילדים.
זה המשיך במאמר שכולו הסתה ודימיון חולני של אסתר הרצוג ב"מעריב" וקריאה לסתימת פיות לארגוני הגברים - הכוונת הטלסקופית הורכבה על האקדח.
ואז קואליציה של ארגוני נשים בקונצרט מתוזמן קראה לכל נושא תפקיד, מייצג ציבור, חבר כנסת, או עובד ציבור, להתעלם מאבות שמנותקים מילדיהם, מנשים הסובלות לצידם, מסבים או סבתות שאינם רואים את נכדיהם, וכמובן מכל ארגון של גברים באשר הם גברים - המחסנית הטעונה הוכנסה, קול הדריכה נשמע.
ניסיון ההשתקה הזה לא צלח. הכאב הזה הוא אמיתי, קשה, נורא, עמוק. זעקת האבות המנותקים, אבות שכולים לילדם חיים, יוצאת מעומק הלב.
הבכי הזה מפוצץ את הלבבות של המחוקקים הקשוחים ביותר ושל המראיינים המנוסים ביותר. מי יוכל להפנות ראשו לגבר בעמיו, שאינו יכול לעצור את דמעותיו הפורצות בכל פעם שהוא חושב על ילדיו שלא ראה אותם שנים? איך אפשר להתעלם מסבתא, אלמנת צה"ל, כשהיא מתייפחת כשהיא מספרת כיצד נגזל ממנה נכדה היחיד רק משום שנולד לבנה יחידה? המלחמה לקחה לבנה את אביו, חזקת הגיל הרך תיקח לבנה את נכדה.
ערוץ 10 חשף במהדורה המרכזית של יום שישי את המצוקה הזו. הכתבה סיפרה מה קרה לאבות שהיו מספיק טובים בזמן הנישואין לקחת את בנם מהגן, ללכת לאסיפת הורים בכל פעם שצריך, לקרוא סיפור, לרחוץ, להלביש, לסרק, להאכיל, לקנח את האף ולמחות דמעה, לנחם, לאהוב. הצופים הבינו שפתאום, כשההורים נפרדים, מנותקים הילדים מהאבות שכל כך אוהבים אותם ודואגים להם.
זה היה כנראה יותר מדי עבור הנשים ששינאת האב גדולה בליבן מאהבת הילד. הניצרה שוחררה, חלפו רק מספר שעות מאז השידור, ובאנג באנג, האקדח ירה!
