מאחורי הנתונים של הלמ"ס על ההיי-טק הישראלי

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה (יום ג', 4.9.18), לקראת ראש השנה, את הדוח השנתי שלה על אוכלוסיית ישראל, קצב הגידול שלה, העולים וכדומה. במבט על, אי-אפשר שלא להסכים לכך שבסך-הכל, מצבנו טוב בשנה זו, לפחות כמו בשנה שעברה. אבל בתוך הסקירה הזו יש תתי סעיפים שפחות נחשפים לציבור ושמאפשרים לקבל תמונה על מעמדה של החדשנות בישראל - הן בהיי-טק והן לגבי שילובה בתעשיה המסורתית. עם זאת, מי שבקיאים בתחומים האלה לא יופתעו מהנתונים. בסעיף על מדע וטכנולוגיה אנחנו יכולים להתגאות שב-2017 ישראל השקיעה במו"פ אזרחי 57.8 מיליארד שקלים, המהווים 4.5% מהתמ"ג שלה - השיעור הגבוה ביותר מבין כל מדינות ה-OCED.

למרות הנתון היפה, המו"פ הממשלתי מצוי בנחיתות בולטת לעומת המו"פ העסקי, שמגיע ל-81.6% מהסכום. המו"פ האזרחי מצוי במאבק תמידי לקבל תקציבים יותר גדולים, אבל למרבה הצער, מקבלי ההחלטות בממשלה, ובעיקר במשרד האוצר, לא מודעים לחשיבותו. הם לא שמים מספיק את תשומת הלב על העובדה שיותר תקציבים למו"פ האזרחי משמעם עידוד המחקר והפיתוח באקדמיה, מה שיאפשר ליותר מדענים לחזור לישראל.

ההיי-טק - הענף הדומיננטי במשק

הנתונים על ענף ההיי-טק בדוח הלמ"ס מלמדים על הדומיננטיות של הענף בכלל המשק. במספרים מוחלטים, זהו לא הענף הגדול ביותר. הוא מעסיק בסך-הכל פחות מ-9% מכלל השכירים, אבל הוא מהווה כמעט 20% מהתוצר של המגזר העסקי. זאת ועוד, ענף ה-ICT מציע תוצר של 76 מיליארד שקלים - 10% מכלל התוצר במגזר העסקי, והיצוא שלו מהווה חמישית מיצוא הסחורות והשירותים.

בחלק אחר של הדוח מופיעה השוואה בשעת עלות עבודה בין ההיי-טק לתעשיה המסורתית. על-פי הנתונים, עלות שעת עבודה בהיי-טק גבוהה ב-51% מהממוצע, ואילו בתעשיה היא נמוכה ב-32% מהממוצע. נתונים אלה מספרים חלק בולט בסיפורו של המשק הישראלי בכלל ובסיפורה של החדשנות הישראלית בפרט בערבה של תשע"ט: עדיין, מתוך 363 אלף המשרות בענפי התעשיה, שליש מגיעים מזו המסורתית, או, במילים פחות מכובסות - מענפים ומפעלים שעדיין עובדים בטכנולוגיה של אתמול ואפילו שלשום. רק 17.3% עובדים בתעשיות שיש בהן חדשנות והיי-טק. היתר מוגדרים כטכנולוגיה משולבת, כלומר: עדיין בשלבי אימוץ של חדשנות.

התוצאה של נתונים אלה היא פריון נמוך ביותר של ענפי התעשיה בארץ - בהשוואה לפוטנציאל שלהם ולמדינות אחרות בעולם המערבי.

מי איבד את הצפון?

שר הכלכלה, אלי כהן, השתתף אתמול בוועידת התעשיינים שנערכה בצפון ומצא לנכון לומר ש"הממשלה איבדה את הצפון". אם באזור המרכז, בעיותיה של התעשיה המסורתית מתמקדות במידת הנכונות להשקיע במשאבים, הרי שבצפון המצב מסובך הרבה יותר. מלבד כמה ערים חזקות, רוב ערי הצפון לא משופעות בתעשיה, וודאי שלא בהיי-טק. שלא לדבר על האזורים הערביים.

כהן חזר על המנטרה שההיי-טק לא צריך להיות רק בגוש-דן ובשרון, אבל הוא "שכח" להסביר מה עשתה הממשלה שהוא מכהן בה בשנים האחרונות כדי שהמציאות הזו תשתנה. בכל מה שקשור להשקעות בפריפריה, יש במגירות של משרדי הממשלה תוכניות למכביר עם תקציבים גדולים, אבל הבעיה היא במימושן. היום הבטיח השר כהן יותר מ-900 מיליון שקלים לקידום התעשיה בכלל וההיי-טק בפרט בצפון. האם הפעם התוכנית תצא אל הפועל? נותר רק לחכות ולראות.

הוצאתם אל הפועל של דבריו של השר כהן ומתן סכום הכסף הנכבד הזה הם דברים חשובים, אבל לא מספיקים. לא זו הבעיה של התעשיה בצפון ובכלל. עדיף שחלק מהכסף הזה יושקע במערכת החינוך, בכבישים, בתחבורה ובתשתיות באופן כללי. זאת, כדי שמי שירצה לעבור לצפון, או הצעירים שגרים שם, ידעו שמובטחת להם ולמשפחותיהם איכות חיים סבירה.

השורה התחתונה: ישראל של ערב תשע"ט מונה קרוב לתשעה מיליון אזרחים. 89% מתושביה העידו שהם מרוצים, אבל תחושת שביעות רצון אינה תחליף לצורך בהגברת המשאבים והמודעות להשקעה בעתיד. והעתיד עובר דרך המסכים, דרך החדשנות, דרך שלל כלים ופתרונות שהם חלק בלתי נפרד מהחיים פה. ההיי-טק כבר מזמן הפסיק להיות הילד החכם שיושב בצד. השפעתו הולכת וגוברת בכל תחום, וכך צריכים להיות גם תשומת הלב והמשאבים הניתנים לו.