כשהתארגן "צבא ההצלה" בסוריה לקראת פלישתו לארץ ישראל, הושלכו כרוזים ממטוס צבאי סורי על הר הדרוזים: "היהודים רוצחים את הדרוזים בארץ ישראל, אונסים את בנותיהם ושודדים את רכושם. התגייסו לצבא ההצלה! הצילו את אחיכם!" התועמלנים שביקרו בהר הדרוזים לא הצליחו לעשות נפשות רבות. משפחת אל אטרש הסתייגה. ממשלת סוריה ודרוזים ארץ ישראלים הכחישו אח סיפורי התעמולה. לעומת זאת נענתה לקריאה תנועת "א-ריאה א שעביה", שמנהיגיה היו יריבי משפחת אל אטרש. במאבק על נפשות בני העדה ניצחו תומכי אל אטרש, אבל לא היה ביכולתם להתנגד בגלוי לגיוס למלחמת המצווה. הגיוס היה בלתי רשמי, ולגדוד הדרוזי לא ניתן השם "גדוד ג׳בל דרוז", כהצעת מפקדו, אלא "גדוד ג׳בל אל ערב" (הר הערבים). איסמעיל קבלאן וארבעה-עשר קצינים דרוזים אחרים גייסו מתנדבים ואימנו אותם בסואידה, בירת הר הדרוזים. לדברי קבלאן התנדבו שמונה מאות וחמישים דרוזים. על-פי מחקר מטעם חיל המודיעין של צה"ל (שהושלם ב-1 באוגוסט 1948) התחיל הגיוס ב-15בינואר, ומספר המתגייסים היה כחמש מאות. המגויסים הביאו איתם את רוביהם הפרטיים. למשרתים ב"צבא ההצלה" הובטח שכר – שישים לירות סוריות בחודש, אך הם קיבלו רק שלושים.

הממונה על גיוס הגדוד הדרוזי, ומפקדו, היה שכיב והאב. הסורים הלבישו עליו משגיח פוליטי: סגן אלוף רעיף חמד עזאם, דרוזי גם הוא. לפני כן ברח שכיב והאב מהרי השוף, לאחר שנחשד ברצח אחד מבני משפחת ג'ונבלאט. הוא השתתף במרד הדרוזי, שירת בצבא העבר ירדני, שהיה בפיקוד בריטי ובצבא הסורי, ונמנה עם האופוזיציה למשפחת אל אטרש. באחת מפקודות היום שלו לפקודיו נכתב: לגדודנו אין יעוד דרוזי; אנו שכירים המקבלים משכורת וחייבים למלא את כל המוטל עלינו. אין אנו אנשי כנופיות אלא צבא סדיר, שנועד להצלת ארץ ישראל, וכפופים למרות צבאית."¹

כשפרצה מלחמת העצמאות היה משה דיין קצין לענייני ערבים וביטחון שוטף, באגף המבצעים של ה"הגנה". "תפקידי... היה גיוס סוכנים שיסַפקו ידיעות על הנעשה בכנופיות הערביות." כתב דיין. "נעזרתי בגיורא זייד ובעודד ינאי, שהיו להם קשרים טובים עם בדווים דרוזים בחיפה ובצפון."²

ג׳דען אמעשה היה אחת ההצלחות של זייד ודיין. כשנסתיימה תקופת "כנופיות השלום", שירת אמעשה במודיעין הבריטי, בצבא ובמשטרה, הבריח נשק מסוריה לארץ ישראל למען ה"הגנה", והיה ידידם של סולטן אל אטרש בהר הדרוזים, ושל שייח׳ לביב אבו רוקון ואבא חושי בארץ ישראל.

"׳גיורא פגש אותי בבית חרושת נשר והזמין אותי לפגישה עם משה דיין, האחראי על האזור." סיפר אמעשה. "הבאתי לפגישה את בן דודי מוחמד. דיין אמר שנפעל לטובת היהודים והדרוזים בסביבה". גיורא זייד הציע לאמעשה להשתדל להתמנות לנהג האישי של מפקד חיפה הערבית. במאה ועשרים לירות שקיבל מדיין קנה זייד לאמעשה מכונית שברולט ירוקה, ואחרי ימים אחרים דיווחו מודיעים של הש"י כי מפקד חיפה הערבית נוסע בשברולט ירוקה שמספרה 127, עם הנהג ג׳דען אמעשה מעספיא. ׳הנהג האישי' קיבל מזייד יוני דואר לשליחת מידע, לעת אשר לא יוכל להגיע למפגש בבית החרושת נשר. זייד סיפר: "ג'דען חלק כבוד למפקד הערבי כאילו היה גנרל גדול, ואסף ידיעות מהשכנים וממלחכי הפנכה, שהתייחסו לנהג בכבוד, כאילו היה המפקד עצמו". עמאשה דיווח לשולחיו בפברואר 1948 על מכונית התופת שהוכנה לפיגוע במוסך אבו שעם, וזמן מה אחרי כן דיווח על תוכנית לפוצץ את טחנות הקמח שבחיפה תחתית, שהיו בידי היהודים, ושמהם הייתה תצפית על השכונות הערביות. קרון רכבת עמוס חומר נפץ התקרב אל הטחנה, ושומרי הטחנה דחפו אותו עד בית החרושת "מצה זאת", והסתתרו תחת מחסה. הקרון התפוצץ, ונזק גדול נגרם. אך לא לטחנות הקמח.

זמן׳ מה לפני קרב רמת יוחנן הודיע עמאשה שמוסטפה ארשיד, מי שהיה קצין בחיל-הספר העבר-ירדני, מגייס דרוזים בכפרי הכרמל וזומם להתנכל לתחבורה היהודית, בין קיבוץ בית אורן לשכונת נשר. זייד וארבעה לוחמים נשלחו לפגוע במגייס. "לבשנו בגדי ערבים. נסענו במכונית מוריס לעיקול הכביש, לפני הכפר אום אל זינת שעל הכרמל, וחיכינו למוסטפה ארשיד." סיפר זייד. "הוא אכל ארוחת צהריים בבית משפחת מנצורה בעספיא. חיכינו לו שעתיים. פלאחים חזרו הביתה מהשדה. וכדי שלא ידווחו עלינו תפסנו כל פלאח ׳שהגיע אלינו וקשרנו אותו בכפיה שלו. עשרה פלאחים שכבו לידנו, כפותים, בין השיחים. כנראה הרגיש מישהו בחסרונם והזהיר את ארשיד, והוא נסע לדליית אל כרמל, לקח שם סוסי רכיבה ודהר עם אנשיו לג'נין דרך ההרים. מג׳נין חזר במכונית שכורה למפקדתו, שבכפר איגזים."³

פרשת ארשיד הביאה לרשת של דיין-זייד את חליל קונטאר, אף הוא תושב הר הדרוזים לשעבר, ששירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והתיידד עם אבא חושי. בני משפחת קונטאר עזבו את הר הדרוזים בתחילת 1948, עקב סכסוכים משפחתיים, והשתקעו בעספיא. קונטאר סיפר לימים על תוכן המסרים שהוא העביד מחושי לאל אטרש ובחזרה. "אבא חושי שואל לשלומו של סולטן אל אטרש ומודיע לו שהוא הנו פחה, לא רק של הדרוזים אלא גם של היהודים. " "בחור צעיר, מסור דרישת שלום חמה מסולטן אל אטרש לאבא חושי".

כשברח מוסטפה ארשיד מעספיא, שלח לביב אבו רוקון את קונטאר לכפר איגזים כדי להביא משם ידיעות. קונטאר הלך לאיגזים ברגל. ופלחיות שעדרו בשדות ראו דרוזי וזרקו עליו אבנים. קונטאר אמר לתושבי איגזים שהוא שליחם של עשרים לוחמים המעוניינים להצטרף ליחידתו של ארשיד ושחבריו מחכים לו מחוץ לכפר, כדי שידווח להם על תוצאות שליחותו. הם לא האמינו לסיפורו. הפשיטו אותו עירום והובילוהו לראווה בסמטאות הכפר, זרקו עליו אבנים וירקו בפניו. לפנות ערב החזירו לו את בגדיו והודיעו לו שכל דרוזי שייכנס לאיגזים ייהרג. חמישה גברים חמושים נלוו אליו, והוא הבין שהם מתכוונים לירות בו כשיגיעו להרים. על כן נשא אה רגליו וברח. החמישה ירו אחריו ולא פגעו. את כל עשרת הקילומטרים עד עספיא עשה בריצה מהירה, והחלטתו לשתף פעולה עם היהודים קיבלה משנה תוקף. אמעשה הביא אותו אל גיורא זייד."' ⁴

הגדוד הדרוזי של "צבא ההצלה" היה אמור לחזק את כוחותיו של קאוקג'י, אך היה כפוף ישירות למפקדה בדמשק. אחרי שנהרג מפקד חיפה הערבית, מחמוד אל חונטי, במארב ב-17 במארס, מונה שכיב והאב, שעדיין שהה בסוריה, למפקד מחוז חיפה, ונאמר לו שהוא כפוף לא לקאוקג'י, אלא לוועדה הצבאית של הליגה הערבית. הגדוד הגיע ארצה ב-28 במארס, ואחרי יומיים הגיע לשפרעם. שליחי גדוד זה אספו מידע בכפרים ובעיירות, וקראו לתושביהם — דרוזים, מוסלמים ונוצרים — להתגייס ל"צבא ההצלה". ב-7 באפריל דיווח שכיב והאב לוועדה הצבאית של הליגה הערבית: "לאחר שעמדתי על המצב בארץ ישראל ועל רוח התושבים, צר לי להודיע לכם שמצאתי דעות מפולגות וחרדה רבה בנפשות." הוא התלונן על מחסור בציוד צבאי, לעומת "שפע התחמושת וטיב הביצורים של מושבות היהודים", דרש נשק וציוד: שישה תותחי הרים; עשרים וחמש מרגמות; שני תותחים נגד שריון, ותחמושת לתותחים ולמרגמות, וכן דלק; רופא; אמבולנס; ציוד רפואי וכסף, לרכישת תחמושת וכלי רכב, למימון מודיעים, ולתשלומים לחיילים שעדיין לא קיבלו את משכורתם מחודש מארס. הוא הבטיח: "מיד אחרי שנקבל את הציוד המבוקש נתחיל בהתקפה ממושכת על ביצורי האויב וננחית עליו מכוח מכריעות."⁵

ב"גדוד הירמוך השני", בפיקודו של אדיב שישאקלי, שירתה פלוגה דרוזית, בפיקודו של סולטן אבו צאלח, ממג'דל שאמס שברמת הגולן. אחת ממחלקותיה של פלוגה זאת חנתה בכפר הדרוזי ירכא שבגליל העליון המערבי, ומנהיג הכפר, שייח ג׳בר מועדי, סייע לה לפגוע בתחבורה היהודית.⁶ אבל רוב הדרוזים הארץ ישראלים העדיפו להיות ניטרליים, כל עוד לא היה ידוע מי ינצח. אמנון ינאי, גיורא זייד ומרדכי שכביץ, יעצו לשייח׳ לביב אבו רוקון ולשייח׳ צאלח חנפס להסתיר אח ידידותם עם היהודים, למען ביטחונם האישי.⁷

רק דרוזים ארץ ישראלים מעטים התגייסו לכנופיות האנטי יהודיות. ושכיב והאב למד לדעת עד מהרה שיחסי הדרוזים והיהודים תקינים, ושיהיה לו קשה לגייסם למלחמה. בני משפחת אל אטרש מהר הדרוזים נענו לבקשת השייחים, חנפס ואבו רוקון, ושלחו אל והאב שליחים, שלא ליזום פעולות נגד יהודים. אבו רוקון נסע לשפרעם בראש משלחת נכבדים מעספיא. לוחמי ה"הגנה" ירו על מכוניתם שזהות נוסעיה לא הייתה ידועה להם. בשפרעם קידמו אנשי עספיא את פני שכיב והאב בברכת "ברוך הבא", ובהזדמנות חילופי הברכות הסביר שייח לביב לקצינים דרוזים אחדים, בעדינות מרבית, את עמדתו. צאלח חנפס אירח את שכיב ודאב ואח קציניו בביתו, וטפטף באזניהם דרך אגב מידע על הידידות היהודית-דרוזית.

בדו׳׳ח' ששלח צאלח חנפס לאמנון ינאי נכתב ששכיב והאב הביע באוזניו את רצונו "לכבוש ישוב יהודי. כדי להוכיח שהוא גבר, ושהוא, חנפס, מיתן את שאפתנותו. ואמנם, בשבועיים הראשונים שעשו בארץ ישראל, לא פעלו פקודיו של והאב נגד יהודים.⁸
____________________

בשבוע הבא: מפקדי צבא ההצלה שיושבים בדמשק, באים לביקור בשפרעם ומבקשים ממפקד הגדוד הדרוזי לסייע למערכת משמר העמק שבה הסתבך קאוקג'י ולחסום את הכביש לחיפה עבור תחבורה יהודית; לש"י נודעו הפרטים; כל היישובים היהודיים בסביבות רמת יוחנן נכנסו לכוננות; חילופי אש בין דרוזים ליהודים ב-12 באפריל; תגבורות של ארגון "ההגנה" זורמות לרמת יוחנן.

1. א"צ, מחקר על צבא ההצלה; ראיונות עם איסמעין קבלאן, ג'דען אמעשה, ואמנון ינאי.
2. משה דיין, אבני דרך, עמ' 57.
3. ראיונות עם גיורא זייד וג'דען אמעשה. איג'זים היה כפר ערבי בחוף הכרמל' כ-17 קילומטר דרומית לחיפה. במהלך "מבצע שוטר" במלחמת העצמאות נכבש הכפר ותושביו עזבוהו. על אדמות הכפר הוקם המושב כרם מהר"ל.(ויקיפדיה).
4. ראיונות עם גיורא זייד ועם חליל קונטר.
5. א"צ, מסמכי צבא ההצלה; אברהם סלע, הדרוזים מחליפים צד, אתר רגעים היסטוריים.
6. ראיונות עם אסמעין קבלאן ועם ג'בר מועדי.
7. ראיונות עם אמנון ינאי, גיורא זייד ומרדכי שכביץ.
8. א"צ, מסמכי צבא ההצלה, ראיונות עם שייח לביב אבו רוקון, שייח צלאח חנפס, אמנון ינאי, יהשוע פלמון.