בעיית הבגידה ביחסים בין בני זוג הפכה למורכבת יותר בעולמנו הדיגיטלי. לפני עידן המדיה החברתית, בגידה נחשבה לרוב ככזו הכוללת פעילות מינית; פלרטוט היה בלתי מוסרי, אבל לא נחשב לבגידה – והוא היה כרוך בסיכון לא קטן. כעת – כותב בן שפירו בניוזוויק – הפלרטוט נמצא במרחק מקלדת, והוא הפך למה שמכנה הסוציולוג טי טשירו ל"מיני-בגידה".
טשירו מגדיר "מיני-בגידה" כ"פעולה קטנה יחסית של חוסר נאמנות רגשית כלפי מישהו שמחוץ למערכת היחסים המחויבת", לרוב באמצעות מדיה חברתית. לדבריו, פעולות כאלו עלולות לגבות מחיר כבד ממערכות יחסים, שכן הן שקולות למעילה באמון. "כאשר אחד בוגר באמונו של האחר, תמיד יש לכך תוצאות רגשיות לרווחתו של האחר וליורשתם של היחסים", הוא מסביר.
ככלל, מציין שפירו, בני האדם סולדים מסיכונים. יותר מדי סיכונים עלולים להיות קטלניים. הוא הדין בנטילת סיכונים במערכות יחסים: הם עלולים להרוס את הסיכוי לאושר מאריך ימים. אבל הזמינות של קשרים חברתיים באמצעות האינטרנט מקטינה בצורה חדה את הסיכון. סקר אמריקני העלה, כי 45% מהגברים ו-35% מהנשים הודו שניהלו "רומן רגשי". 60% מהרומנים הללו מתחילים במקומות העבודה. 56% מהנשים סבורות, כי קשר רגשי מהווה בגידה – לעומת 38% בלבד מהגברים הסבורים כך.
הקשר און-ליין מכביד יותר מאשר הקשר הישיר. יום עבודה מסתיים; פייסבוק נמצא תמיד, וכנ"ל מסרונים וציוצים. רבים לא מרגישים שיש עם זה בעיה; אחרי הכל, חבר מהעבודה אינו מאהב מהעבודה. אבל טשטוש הגבולות בין העבודה לבין פעילות הפנאי מרחיבה את האפשרויות למיני-בגידה.
יתרה מזאת: אנחנו חיים בחברת פוסט-נישואין. יחסי מין לפני נישואין הם הנורמה, גיל הנישואין עולה, שני שלישים מהזוגות בארה"ב חיים יחדיו לפני הנישואין לפחות שנתיים. נישואין מהווים התחייבות, בעוד חיים משותפים לא מספקים ערבויות כלשהן. העובדה שהדלת נותרה פתוחה, לפחות באופן חלקי, יחד עם האפשרות הטכנולוגית להישאר בקשר עם בני זוג קודמים – מעלים גם את הסיכון למיני-בגידה.
לדעת שפירו, המשמעות של כל אלו היא שיש כיום צורך ביותר שליטה עצמית כדי להימנע מההשלכות השליליות של מיני-בגידה. אבל בפועל, החברה המודרנית מעדיפה מעט מאוד שליטה עצמית – אם בכלל. כאשר
מייק פנס אומר שלא יסעד עם מי שאיננה אשתו, הוא סופג קיתונות של לעג. החברה שלנו כל כך בזה לעקרונות, עד שאנחנו סבורים ששליטה עצמית זהה לניסיון להגביל את תשוקותיהם של אחרים.
זהו אבסורד, קובע שפירו. כולנו זקוקים למגבלות – ובחברה חופשית אנחנו מציבים אותן. זה אומר: לא לקבל בני זוג מן התיכון כחברים בפייסבוק. זה אומר: להציב במחשבים חסימות בפני פורנוגרפיה. זה אומר: לסרב להתכתב עם עמיתים-לעבודה מושכים מחוץ למסגרת העבודה. זה אולי אומר אפילו: להתחתן כדי להזכיר לעצמנו את מחירה של מיני-בגידה. המדיה החברתית מציבה אתגרים רבים, ואם נדע להתמודד איתם – נהפוך לבני אדם טובים יותר, מסיים שפירו.
