ארץ נהדרת על ספידים

את הקהל שגדש את צוותא במופע "מופע חימום" אפשר לחלק לשני סוגים: הסוג הראשון והמתלהב היה גדוד המעריצים-מעריצות, שבאו לראות את גורי אלפי, אלי פיניש ומריאנו אידלמן בגודל טבעי (ונמוך אפילו יותר מהצפוי, חייבים לציין ברשעות), ואולי גם את דוד קיגלר האלמוני יחסית, אבל המוכשר לא פחות. הסוג השני של הקהל, המתלהב לא פחות, בא לראות את הסטארים המוכשרים האלה דווקא כדי לחזות במפלה. אפשר היה ממש לשמוע את המחשבה שחולפת לכל אלה בראש: קומיקאים קומיקאים, אבל נראה אותם באימפרוביזציות, בלי טקסטים מוכנים של טובי הכותבים שיכסו עליהם.

התוצאה? מפתיע לומר, שגם המעריצים וגם הציניקנים יצאו מהערב הזה מסופקים למדי. הסיבה פשוטה. מדובר במופע מאוד לא אחיד מבחינת הרמה שלו. נקדים ונאמר שהחבורה הזו, עם או בלי עריכה טלוויזיונית, היא אוסף של מצחיקנים טבעיים, שמצליחים לשלוף הברקות מהכובע בלי מאמץ. אומנם מדובר בהופעה ספציפית, שאופייה המאולתר עלול להשתנות מערב לערב, אבל בערב הזה היתה על הבמה חגיגה גדולה של הומור משובח, נונסנס, ואפילו קמצוץ של סאטירה (כמה טוב שבניגוד ל"ארץ נהדרת", באימפרוביזציות אין צנזורה). הקהל, כמובן, שואג מרוב צחוק, ולפעמים מצליח להדביק גם את השחקנים עצמם.

אז מה לא טוב? עצוב לציין במקום הראשון את רן תלם המנחה. תלם, שבעבר הצליח לרשום לא מעט נקודות זכות כקומיקאי מעולה, מחלטר כאן בבדיחות קרש יבשושיות ובחוסר חן מוחלט, ומצליח להפיל את הערב פעם אחרי פעם, באופן די מביך.

מבין הטאלנטים שעל הבמה, דווקא דוד קיגלר הוא מאלתר מצויין. קיגלר המגושם, בעל פני הגומי שמזכירות את אלו של מיסטר בין, שולף פעם אחר פעם, מפלרטט עם בנות חסרות מזל בקהל, ובולט לטובה בציניות השנונה שלו. גם גורי אלפי, סמל סקס חנוני (שמישהו כבר יסביר איך זה קרה), ומריאנו אידלמן, כובשים בזכות החן הטבעי והנונסנס הגרוטסקי שלהם. אלי פיניש, לעומתם, דווקא מתגלה כמאלתר ממש לא מדהים. כקומיקאי עם טקסטים מוכנים הוא אומנם מוכשר להפליא, אבל בלי עזרת הטקסט הוא מתקשה לזרום, מרבה להיתקע, ובורח לשטיקים שחוקים ומניירות מוכרות (בדרך-כלל מ"ארץ נהדרת") שאמנם סוחטות את הצחוקים המתבקשים מהקהל, אבל אפשר לצפות להרבה יותר. כל הארבעה, אגב, מתגלים כמשוררים צולעים למדי בתרגיל השחוק שבו הם מתבקשים לחבר שיר על בחורה מהקהל. התוצאה בינונית ומטה.

פיניש טייס גרוזיני

אבל יש אימפרוביזציות אחרות מוצלחות הרבה יותר, כשהחבר'ה שולפים את הנשק המוכר שלהם - בניית דמויות וחיקויים מעוותים. כך למשל פיניש הופך לטייס גרוזיני שמרצה על משולש ברמודה (עם תרגום של גורי אלפי) בקטע מבריק ואנרגטי; או בקטע "משפטים שלא אומרים" בספארי ("יש לי סרטן!"), במעבורת חלל ("איפה זה אלנבי?"), או בבומבמלה ("שיט, איפה לעזאזל אני אשיג סמים עכשיו?").

אבל לא חסרות כאן אימפרוביזציות לעוסות שהתיישנו מזמן או קטעים צולעים שלא מצליחים להתרומם, ונגררים הרבה יותר מדי. בסך-הכל, מדובר בערב שהוא הימור - פעם תהיה הופעה מוצלחת, פעם הרבה פחות. אפשר לסמוך על הקומיקאים המוכשרים האלה שיספקו את הסחורה. אבל מצד שני, אפשר גם לבקש מהם לא לסמוך עד כדי כך על אהבת הקהל.