רחוב בובליק בצפון תל אביב

בסמוך לרחובות יהודה המכבי, שלומציון המלכה, שטריקר שוכן רחוב גדליה בובליק. בעוד אלה מוכרים פחות או יותר, רחוב בובליק "נבלע" בניהם ולא ידוע ולא מוכר גם לתושבים רבים הגרים בסביבה.

רחוב בובליק הוא רחוב קטן יחסית. אורכו כ-250 מטרים לערך, הוא משתרע מדרום לצפון. מתחיל ברחוב יהודה המכבי ומסתיים ברחוב שלומציון המלכה. רחוב שקט, דל יחסית בתנועת כלי רכב. רוב בנייניו הם בני 2-3 קומות. בצדו הצפוני של הרחוב בסמוך למפגש שלו עם רחוב שלומציון המלכה, מול בית ספר הממ"ד מירון מצוי חניון ציבורי רחב ידיים - "חניון בובליק".

גדליהו בובליק

גדליה בובליק שעל שמו נקרא הרחוב, היה עיתונאי, סופר והוגה דעות, ממנהיגי וראשי "המזרחי" באמריקה. מעיון מעמיק בתולדות חייו למד אני כי מדובר באישיות בעלת שיעור קומה מוערכת מאוד על-ידי מכריו, שנשכח עם הזמן.

גדליה בובליק (יש מקומות בהם הוא נקרא גדליהו) נולד בשנת 1875 בעיירה גרודנו (גרונדה) באימפריה הרוסית לאהרון ולדבורה בובליק, גדל והתחנך בביאליסטוק. בהמשך למד בישיבות לומז'ה. ובישיבת מיר שבליטא בשנת 1900, בהיותו בגיל 25 לערך יצא עם קבוצת משפחות מביאליסטוק למושבות פיק"א (יק"א) של הברון הירש בארגנטינה, שם לימד עברית את תושבי המושבות. וכן סייע לקבוצות משפחות מביאליסטוק להשיג אשרות כניסה לארגנטינה באמצעות ארגון יק"א של הברון הירש.

בשנת 1904 היגר לארצות הברית והיה פעיל בחיים הציבוריים בקהילה היהודית. הוא כתב בקביעות מאמרים וכתבות בעיתון האידי "יידישעס טאגעבלאט". בהמשך הפך לאחד מעורכיו. מאוחר יותר היה מעורכי העיתון הניו-יורקי "מורגן זשורנאל" ושימש כפובליציסט הראשי של עיתון זה. הוא נחשב לעיתונאי ופובליציסט מוכשר חד וחריף ומוביל דעה בקהילה היהודית בארצות הברית ורבים מקרב יהודי ארצות הברית ואף מחוצה לה קראו בצמא ובשקיקה את כתבותיו ומאמריו. בובליק פרסם מאמרים גם בעיתונים "הדואר", "העברי", "הצפה" ועוד. בצעירותו, כך מספרים, נמשך בובליק לתנועת ההשכלה. אולם לא מצא בה תשובות הולמות והפך לתומך נלהב של היהדות האורתודוקסית. והיה מגדולי המתנגדים לתנועות היהדות המתקדמת והיהדות הקונסרבטיבית.

רבים מכתביו-מאמריו עוסקים בפילוסופיה דתית ובהגשמת הציונות הדתית על יסודות התורה וכן עוסקים במצבה של יהדות אמריקה ובקשיים בפניהם ניצבת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. בספרו "מן המיצר" הוא חזה התבוללות ונישואי תערובת בקרב יהדות התפוצות ובעיקר בארצות הברית.

מראשי "המזרחי" בארצות הברית

בובליק היה בין מייסדי תנועת המזרחי בארה"ב, היה חבר ההנהלה הציונית. בשנים 1928-1932 כיהן כנשיא תנועת המזרחי בארצות הברית, ובהמשך שימש כנשיא כבוד של "המזרחי בארצות הברית". בין השנים 1919-1926 היה בובליק חבר בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית וכיהן כחבר ההנהלה הציונית והשתתף כציר-נציג במספר קונגרסים ציוניים בבאזל.

במסיבה השנתית של "המזרחי" באמריקה, שנערכה באפריל 1938, חגגו את יובל הששים של גדליה בובליק. הנואמים ציינו את חתן היובל כחלוץ ולוחם היהדות הדתית באמריקה שהן בתור עיתונאי חריף העט והן בתור עסקן ציבורי סייע לביצורה של היהדות הדתית. בין הבאים לאירוע ד"ר סטפאן ווייז, נשיא התנועה הציונית באמריקה, שציין בנאומו, כי הבדלים "קטנים" קיימים בינו לבין חתן היובל, ואילו את שניהם מאחדת האידיאות הגדולות של האומה. ווייז הודה, שבובליק היה צודק בהרבה שאלות ולכן בא לכבד את "הסופר והלוחם הדתי האמיץ".

גדליה בובליק, הודה למברכיו והעלה זיכרונות שונים משנות עבודתו הראשונות למען היהדות הדתית. את נאומו סיים באמונה, "שהיהדות תנצח את כל שונאיה מבחוץ ושאנשי הכחש מבפנים יכירו את יסוד יסודה של האומה: תורה ומצוות".

ביקוריו בארץ

בובליק ביקר לעיתים קרובות בארץ ישראל. ביקורו הראשון בארץ ישראל היה ב-1920 בהמשך ביקר בה לפחות 10 פעמים. ב-1925 נכח בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים.

באפריל 1947 השתתף אסיפה שנערכה ולכבוד מנהיגי המזרחי באמריקה מטעם סניף המזרחי בתל אביב בבית הכנסת "בילו" בתל אביב. באירוע השתתפו דוד צבי פנקס מראשי סניף "המזרחי" בתל אביב ולימים שר בממשלת ישראל, הרב דר מ.נורוק, הרב מ.קירשבלום ונכבדים נוספים. בדברים שנשא באירוע אמר גדליה בובליק: "היסטוריית עמנו בשנות גלותו מספרת על התרחשויות ומעשים שהעמים עשו איתנו. כאן בארץ ישראל הראה העם היהודי, בניסיונותיו ומפעלי הבניין הנשגבים את כוחו לעשות היסטוריה. רק בארץ ישראל יכול עם ישראל לעשות היסטוריה.

באפריל 1947 היה גדליה בובליק אורח של התאחדות עיתונאי ירושלים שערכה לו מסיבה וקבלת פנים במלון פלאטין.

מותו והנצחתו

במרץ 1948 (במקומות שונים מופיע יום מותו ב-21 במרץ במקומות אחרים ב-17 במרץ) בשעה שש בערב בעת שנשא דברים לפני רבנים ומנהיגי המזרחי בכינוס ב"משרד אגודת הרבנים" בארצות הברית לקה פתע בובליק באירוע לב ומת. כינוס זה של הרבנים ומנהיגי "המזרחי" התכנס כדי "לקבוע סדרי תפילה וצום בערב ראש חודש ניסן, בקשר עם המצב בארץ ישראל". עם היודע דבר מותו, ירד אבל כבד על מכריו הרבים ועל הקוראים הרבים של מאמריו. קהל רב השתתף בהלוויתו שיצא מבית כנסת ישראל הצעיר. בעיתונות אז דווח כי יקבר באופן זמני בארצות הברית וכי יועבר בהמשך לקבורה בירושלים. לא ידוע לי אם הועבר לקבורה בירושלים. ייתכן שכן.

במאמר הספד לזכרו שמתפרסם בעיתון הצפה (16.4.48) כותב אריה ליב גלמאן מראשי "המזרחי" בארצות הברית דברי הספד על מותו של גדליה בובליק, "קשה האבדה שבהסתלקותו לא בלבד לנו, ידידיו וחבריו שאתם עמד בעבודה ובמערכה שנים רבות, אלא אף לתנועה הציונית כולה ולעם היהודי כולו. כי כמה וכמה בובליק יש ברחוב היהודי? בין היחידים הספורים נמנה, בין יחידי סגולה, שבמרכז מחשבתם התנוסס נס אחד — עם ישראל וארץ... גדליה בובליק היה לוחם אביר, לוחם מגן, על מסורת ישראל, על רוח ישראל, על מורשת ישראל. תורה, עם וארץ היו אצלו שם נרדף לדבר אחד. בלתי מתפלג".

במלאת שבעה למותו של בובליק ערכה תנועת המזרחי אסיפת אזכרה לזכרו של בובליק שנערכה ביום שיני 29.3.48 באולם בית הכנסת של בית ספר ביל"ו בתל אביב. האוניברסיטה העברית בירושלים העניקה החל ב-1949 פרס לזכרו של גדליה בובליק שנקרא "פרס בובליק". בשנה הראשונה לפרס זכה בו דוד בן-גוריון (כך לפחות על-פי הדיווח בעיתונות) על "פעילותו הרבה למען תקומת ישראל. שנה לאחר מכן ב-1950 זכה בפרס בובליק הארכיאולוג פרופ' ליפא אליעזר סוקניק אביו של יגאל ידין על פיענוח "המגילות הגנוזות". אגב, שווי הפרס היה 600 לירות.

קק"ל נטעה יער על שם גדליה בובליק בשער הגיא בואכה ירושלים. רחובות על שמו נקראו כאמור בתל אביב, בירושלים ועוד.