אברהם גרוניך, תושב מודיעין עלית, המתין במספר הזדמנויות לאוטובוסים של חברת סופרבוס בע"מ ואלה בוששו מלהגיע. באחת הפעמים, בחודש יולי אשתקד, המתין 40 דקות לקו 320 ממודיעין עלית לירושלים והאוטובוס לא הגיע. גרוניך, שחשש לאחר לפגישה, נסע במונית "ספיישל" ושילם 100 שקל. בחודש נובמבר אשתקד תבע את חברת סופרבוס בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 7,000 שקל. הוא ביקש החזר נסיעה במונית (בניכוי דמי נסיעה בסך 8.25 שקל) וסך של 6,908.25 שקל בגין עוגמת נפש. לדבריו, על חברה ציבורית לדאוג לאוטובוסים רזרביים במקרה של תקלה.
בכתב ההגנה טענה החברה שהאיחור בחודש יולי ארע עקב תקלה ויתר האיחורים לא היו תלויים בה: בחג סוכות השתנו מועדי האוטובוסים, מסלול שונה עקב טקס הכנסת ספר תורה שבעטיו נסגר רחוב ראשי לתנועה, שיבושי תנועה חמורים שנגרמו עקב הפגנה במודיעין. "התובע לא עשה דבר להקטנת נזקו והיה יכול להתקשר, בשיחת חינם, למוקד שירות לקוחות ולקבל מידע על התקלות והעיכובים במסלולי הנסיעה". החברה ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את גרוניך בהוצאות משפט צרפה דוחות של חברת איתורן לגיבוי טענותיה.
בפסק דין שניתן בחודש פברואר קבע שופט בית המשפט לתביעות קטנות, זכריה ימיני, שיש להבדיל ביו האיחור בחודש יולי ליתר האיחורים. "על הנתבעת כחברת אוטובוסים בעלת זיכיון להסעת נוסעים לדאוג שברשותה יהיו אוטובוסים רזרביים באופן שאם אירעה תקלה באוטובוס מסוים יעמוד הכן אוטובוס אחר במקומו. הנתבעת לא עמדה במטלה של העמדת אוטובוס רזרבי ועל כך זכאי התובע לפיצוי".
השופט הוסיף שבחג סוכות, גרוניך הסתמך על נתונים שגויים והאיחורים האחרים לא היו בשליטת החברה. "לעניין עוגמת הנפש סבור אני שהסכום שתבע התובע מוגזם ומנופח ללא אחיזה במציאות". בסופו של דבר חברת סופרבוס חויבה בפסק דין לשלם לגרוניך 200 שקל, שכללו עלות מונית ועוגמת נפש. השופט שכח לציין שלתובעים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
ת.ק: 2020/06.
