מעבודתי המקצועית במשך שנים רבות וממעורבותי במערכות בחירות רבות אני מכיר את התופעה לפיה הימים האחרונים שלפני "יום הבוחר" מתאפיינים בפרסומים רבים של סקרים, משאלים ותחזיות לגבי התוצאות העתידיות. הניסיון לנבא את התנהגות הבוחר ואת התוצאות הפך, בשנים האחרונות, מכלי עבודה לשעשוע. הקשר בין תוצאות האמת לתחזיות הסקרים/משאלים הפך ליותר ויותר מקרי. סיבות רבות לכך, הנובעות, גם מהשינוי הגדול של אמצעי התקשורת האנושיים (פג תוקפו של הטלפון הנייח), מהיעדר שיתוף פעולה של אוכלוסיות רבות ומהקושי לבנות מדגמים מייצגים.
למרות הפער הגדול בין התחזיות לתוצאות הפכה התשובה לשאלה "מה היית מצביע אילו הבחירות היו מתקיימות היום" למוקד השיח העיקרי של המועמדים, פעילי הבחירות וגם העיתונות שבלי דרמה הרייטינג ירד ואתו ההכנסות.
לאותן תחזיות יש גם השפעה מוראלית על המעורבים שבטוחים שכל בעל זכות בחירה קובע עמדתו לפי הסקר האחרון ורק בעטיו. מיד לאחר פרסום כל סקר כזה בין אם בכלי תקשורת גדול ובין אם במקומון זניח פורצת אופוריה בחלק מהמטות ודפרסיה באחרים.
אגב, לתקשורת ולסוקרים יש תמיד תשובה מוכנה לפער בין התחזית שפרסמו לתוצאה בקלפי והיא "חל שינוי דרמטי ב-24 השעות האחרונות". האמת, עם תרוץ כזה קשה להתמודד.
בבחירות ישנן שתי תופעות הפוכות שקשה לצפות אותן מראש: תופעת ה-BAND WAGON "קפיצה על העגלה" שמשמעותה הצטרפות למחנה המנצח ותופעת ה-UNDERDOG "האיש שידו על התחתונה" שמשמעותה היחלצות לסייע דווקא למועמד החלש.
רוב המועמדים מאמינים רק בתופעת ההצטרפות למנצח ושכנעו עצמם, בלי שום בסיס, כי תוצאה טובה בסקר מביאה לתוצאה טובה בבחירות. כאילו פרחה מזיכרונם שרק לפני ארבע שנים העובדה שיתרונו בסקרים שלפני הבחירות של
המחנה הציוני והרצוג הוסיפה קולות דווקא לליכוד . נראה שתחושת תומכי נתניהו כי הוא עומד להפסיד הוציאה אותם מהחורים. אבל למה לבלבל למועמדים את הראש עם עובדות. יכול להיות, במאמר ציני כלשהו, כי נחמד להתבשם מאוויר פסגות ומניצחון בסקרים כאשר העתיד (תוצאות האמת) לוט בערפל.
הצביעו לי
הבחירות לרשויות המקומיות אינן חורגות מתופעה זו. ראשית, בכל ישוב וישוב, כל מטה, כל מועמד, כל מאכר וכל מקומון מפרסם, כולל בעצם ימים אלו, תחזיות לגבי תוצאות הבחירות. כל עין מבחינה בהבדלים הגדולים בין תחזיות מכוני המחקר השונים, שנראים כאילו כל אחד בדק עיר אחרת, כאשר בפועל מדובר באותה עיר. גם כאן יש תירוץ מוכן לשלב הפרסום הראשוני - הפערים הם בתוך טעות הדגימה.
המועמדים השונים "קונים", כל אחד, את הסקר הנוח לו שתוצאותיו מתפרסמות מיד (לעיתים באופן חלקי ולעתים בעיוות כזה או אחר) ברשתות החברתיות עם הצעקה "הצביעו לי כי לאחרים אין סיכוי". אין ספק כי המועמד משוכנע שאין תושב בעירו שלא ראה את התוצאות ומיד החליט להתייצב לצד המנצח. ואולי ההפך הוא הנכון?
כמובן גם מועמדים שחוו על בשרם את הפער בין ניצחון בסקר והפסד בבחירות אינם מחשבים מסלול מחדש וממשיכים להלעיט את הציבור ב"הסקר מראה שאני המנצח". אז ראשית הסקר לא מנבא כלום (אתה המועמד חשת בזאת) וגם הכנסת מוטיבציה למתנגדיך לצאת להצביע ולשנות את רוע הגזירה.
במערכת הבחירות הנוכחית, אני מעורב, במידה כזו או אחרת, בסיוע לאחד המועמדים לראשות העיר רמת גן. אגב, בעיר זו פורסמו בסמוך לבחירות שלפני 5 שנים סקרים שהציגו ניצחון ברור לאחד המועמדים אבל על כיסא ראש העיר יושב היריב מאז בחירות 2013. בשבועיים האחרונים נחשפתי לשורת פרסומים של סקרים שהפערים ביניהם גדולים מאוד. במערכות בחירות סקרים הם כלי עבודה.
אפשר וצריך ללמוד מה הנושאים על סדר יומו של הבוחר ולהיערך בהתאם. השאלה מה מידת שביעות רצונו מראש העיר המכהן (ברמת גן למשל, בה אני מעורב, כאמור, בסיוע לאחד המועמדים מסתמן חוסר שביעות רצון אצל מרבית התושבים - מראש העיר ואגב גם מאחד מיריביו המרכזיים) הופך לכלי עבודה בעל ערך כמו גם השאלה החשובה מכל האם תצא להצביע. מניסיוני באין ספור מערכות בחירות במישור המקומי מי שלא אומר שיצא ב-100% להצביע נשאר בבית. כל ה"כמעט בטוח שאצביע" "אולי אצביע" אינו משלשל פתק לקלפי.
אז, מניסיון רב בשנים במערכות בחירות עצה אחת לי למועמדים: רוצים לנצח, דברו עם התושבים, ככה בשיטות הפרימיטיביות של פעם. מדלת לדלת. כי אין תחליף למגע אישי בבחירות אישיות ואת המשחק בשעשועי תחזיות תשאירו לימים שתהיו יותר פנויים.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
