פעילים פוליטיים ופרשנים תמיד מבהירים ש"הבחירות הקרובות הן החשובות ביותר אי-פעם"; ולקראת הבחירות היום (יום ג', 6.11.18) שתי המפלגות כבר ממהרות להכריז על ניצחון. קפרי קפארו, פעילה דמוקרטית ופרשנית, כותבת באתר פוקס ניוז שהיא אינה רואה את "הגל הכחול" הדמוקרטי הסוחף את ארה"ב. זו לא 2006, בה היה לדמוקרטים קמפיין מתואם של השבת האמון בקונגרס; היום יש להם דגל אחד ויחיד: אנטי טראמפ.

במחוזות הדמוקרטיים בהם ניצח דונלד טראמפ לפני שנתיים, המועמדים הדמוקרטיים חייבים להיזהר שלא לגרום לעוינות מצד מי שאז תמכו בו. ואילו במחוזות רפובליקניים בהם ניצחה הילרי קלינטון, הרפובליקנים מקדמים את טראמפ בזרועות פתוחות. שתי המפלגות אינן יכולות להרשות לעצמן לנהל השנה קמפיין ארצי מתואם: שתיהן פגיעות מדי ושתיהן זזות מבחינה אידיאולוגית, סבורה קפארו.

המירוצים לתפקיד המושל

ההתמודדות על הקונגרס מקבלת את מירב תשומת הלב, אבל 36 מתוך 50 המדינות גם בוחרות היום מושלים – ולבחירות אלו תהיה השפעה רבה על מיפקד האוכלוסין שיתקיים בעוד שנתיים ויקבע למשך עשור את חלוקת המושבים בקונגרס ובחבר האלקטורים בבחירות לנשיאות. ב-11 מן המדינות המרוץ צמוד, ובהן אוהיו, ויסקונסין, פלורידה ונבאדה – שהיו מדינות מתנדנדות לפני שנתיים; קלינטון זכתה בנבאדה, וטראמפ בשלוש האחרות. בוויסקונסין יש מושל רפובליקני המתמודד שוב, בנבאדה יש שלושה מועמדים ואילו בפלורידה ובאוהיו המושלים הנוכחיים מסיימים את כהונתם.

טראמפ השקיע מאמצים רבים במירוצים באוהיו ובפלורידה. חבר הקונגרס לשעבר רון דה-סנטיס הוא חסיד של טראמפ ונתפס כנציגו הישיר במאבק בפלורידה מול אנדרו גילום, ראש עיריית טלהסי ואיש האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית בראשותו של ברני סנדרס. באוהיו מתמודדים התובע הכללי, מייק דה-וויין הרפובליקני, ומי שעמד בראש הרשות הפיננסית להגנת הצרכן, ריצ'רד קורדריי; אוהיו נוטה למרכז-ימין ולכן נראה שהיתרון הוא לצידו של דה-וויין. במקביל יש לזכור, כי דה-וויין מזוהה עם המושל היוצא, ג'ון קאסיץ', מתנגד בולט של טראמפ; הרפובליקנים באוהיו חצויים בין שני המחנות, ולא בטוח שאנשי טראמפ ימהרו להצביע בעד דה-וויין.

ג'ורג'יה מרכזת תשומת לב רבה, במרוץ שבין סטייסי אברמס הדמוקרטית האפרו-אמריקנית לבין בריאן קמפ, מזכיר המדינה; בסקרים האחרונים צמצמה אברמס משמעותית את הפער בינה לבין קמפ. תשומת הלב נוגעת לשאלת זכויות הבוחרים. קמפ סירב לפסול את עצמו מעיסוק בנושא, וכעסם של הבוחרים על עובדה זו והחשש שהוא ניצל לרעה את תפקידו הנוכחי, צפויים למלא תפקיד משמעותי במיוחד מצד האפרו-אמריקנים.

בתי המחוקקים במדינות

הרפובליקנים שולטים כיום ב-65 מבין 99 בתי המחוקקים המדינתיים, אך בחודשים האחרונים ניצחו הדמוקרטים בכמה בחירות מיוחדות שנועדו לאייש מושבים שהתפנו. מאז נכנס טראמפ לתפקידו, הצליחו הדמוקרטים להעביר לצידם 43 מושבים והם מקווים לנצל היום את התנופה שצברו. ההערכה היא שהמירוצים צמודים לסנאט של מדינות קולורדו, מיין, קונטיקס, ניו המפשייר וניו-יורק, ולבית הנבחרים של ניו המפשייר. הדמוקרטים לא יהפכו את הקערה על פיה בבת אחת, אך הם מחוללים מהפך לאט ובטוח. כך תהיה להם יותר השפעה על שרטוט מפת המחוזות לקראת 2022.

בית הנבחרים

לרפובליקנים יש 240 צירים, לדמוקרטים יש 195 ושבעה מושבים לא מאוישים. מספר המושבים הרפובליקניים במחוזות צמודים גבוה ממספר המושבים הדמוקרטיים. פלורידה ופנסילבניה הן שתיים מהמדינות החשובות ביותר במאבק על השליטה בבית הנבחרים, צופה קפארו: השילוב של צירים רפובליקנים שפרשו ומחוזות רפובליקניים בהם ניצחה קלינטון, מהווים נקודת פתיחה טובה מבחינת הדמוקרטים. התחזית של קפארו: הדמוקרטים ינצחו ברוב קטן.

הסנאט

תמונת המצב כיום: 51 רפובליקנים, 47 דמוקרטים ושני עצמאים המצביעים עם הדמוקרטים. עומדים לבחירה: 26 מושבים שבידי הרפובליקנים ותשעה שבידי הדמוקרטים. אין ספק שהשלכות המאבק על מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון ישפיעו על המרוץ לסנאט. הדמוקרטים ספגו ביקורת על התנהגותם, בעוד הרפובליקנים זכו לזריקת עידוד חזקה במיוחד. ג'ו מנחין, הדמוקרט היחיד שהצביע בעד קוואנו, צפוי להיבחר שוב. התחזית של קפארו: הרפובליקנים ישמרו על רוב קטן.

מה הלאה

מפלגתו של הנשיא בדרך כלל מאבדת מכוחה בבחירות האמצע. עם זאת, בחירות 2016 לימדו שמגמות העבר לא בהכרח נמשכות כאשר ציבור הבוחרים משתנה. זה יכול לעבוד לשני הכיוונים: הדמוקרטים סובלים בדרך כלל משיעור הצבעה נמוך בבחירות האמצע, וכרגע נראה שהפעם הם מאורגנים טוב יותר מאשר בשנים קודמות.

ביום רביעי בבוקר כנראה יתעוררו האמריקנים למציאות שלא תהיה שונה בהרבה מזו של יום שלישי בלילה, מעריכה קפארו. הרוב בשני בתי הקונגרס יהיה קטן, כאשר נראה שהדמוקרטים ישלטו בבית הנבחרים והרפובליקנים בסנאט. התוצאה תהיה מחסומים גדולים עוד יותר מאשר כיום. הסנאט ימשיך להיות עמוס במתחים סביב מינויים נשיאותיים וצולע בשל כללי עבודתו. הממשל הפדרלי יעשה מעט וישיג עוד פחות, בלי קשר לשאלה איזו מפלגה תנצח בבחירות.