על-פי מה אמורים לשפוט בתי המשפט? בראש ובראשונה על-פי חוק, ובהעדר חוק מפורש, על-פי תקדימי ערכאות גבוהות מהם או במקרה של בית המשפט העליון על-פי הלכותיו. מדינת ישראל היונקת את יסודותיה משורשים היסטוריים עמוקים ונבונים, אף הוסיפה בחוק יסודות המשפט את מקורותיה העשירים כבסיס להחלטות שיפוטיות בהעדר כל אסמכתא עדכנית אחרת.
בישראל, עקרון השיפוט על-פי חוק מרחף בחלל
ומה קורה בעשורים האחרונים? העיקרון הבסיסי של שיפוט על-פי חוק מתנדף ומתחלף בכללי שיפוט על-פי סבירות. זה התחיל בדין המנהלי, בתי המשפט החלו לשקול מה סביר מה לא סביר, מה סביר קיצונית ומה לא סביר קיצונית, ראש מערכת המשפט טען תחילה כי השוקל את הסבירות הוא האדם הנאור, ואז הוא הבין שהמושג הזה, "נאור" מציג את טובעיו באור מאוד שלילי ומתנשא, והחליף את האדרת של אותה גברת מתנשאת, וקרא לאדם הנאור בשם אדם "סביר", אך כאמור היה זה רק שינוי מן הפה ולחוץ, Search & Replace מבלי להטמיע כלל את ההרס שהמושגים האלה זורעים במערכת המשפט ובחברה הישראלית כולה.
ה-spinoff המתבקש מאסכולת הסבירות הקלוקלת והמזיקה, היו החלטות שיפוטיות ברמות הגבוהות ביותר שהפכו סמכויות שברשות לסמכויות שבחובה, החוק קבע שראש הממשלה רשאי לפטר שר בתנאים מסוימים, ואז בית המשפט קבע שאם הוא רשאי ואינו עושה כך הרי שפעולתו היא בלתי סבירה בעליל, ועל כן חובה עליו לפטר את השר, על-אף שלא כך קבע המחוקק, ועל אף שלא הייתה זו כוונת המחוקק.
וכך מתנתקת מערכת המשפט מן החוק, ומרחפת לה בחלל הריק, מזינה עצמה בתקדימים ותקדימי תקדימים שאינם קשורים כלל בחוק ובכוונת המחוקק, וה-D9 שככל שמישהו נוהג בו, אלה ראשי מערכת המשפט ויקיריה, מאבד את הצפון, מאבד כל שליטה על עצמו, מסכן את עתיד מערכת המשפט בישראל ועמו יחדיו הוא מסכן את כלל היציבות של המשטר (לא לדאוג אנחנו מתעוררים ונתעורר לפני הקטסטרופה, אם כי המחיר שאנו משלמים, הוא ענק).
'מבחן בג"ץ' זורע שמות במשפט בישראל
ואז הופיע משפט חדש, 'מבחן בג"ץ' שזרע שמות במשפט הישראלי, והשחית דור עצום של פרקליטים. היועצים המשפטיים בכל המערכת, אלפים רבים של עורכי דין, עשרות אלפים, מחויבים כמובן לתעדף הליכים לפי סיכויי ההצלחה בהם, תוך שהם מנסים להבין מראש מהם סיכויי ההצלחה, מאחר שהחוק אינו קריטריון, עיקר הוודאות המשפטית הולך לאיבוד, וההחלטות החשובות והמרכזיות בחיינו החלו ליפול על בסיס רולטה רוסית, מה יהיה סביר בעיני השופט שדן ומה לא יהיה סביר בעיניו, וזה מתחיל ב'מבחן בג"ץ. ברמה העליונה ביותר ומחלחל לכל הרמות, מתחיל בדין המנהלי, וחודר עמוקות לכל היבטי הדין האזרחי (כולל ולא רק דיני משפחה ועבודה) ולטעמי אף לדין הפלילי.
שוליית הקוסם גרוע פי כמה מהקוסם עצמו
וחשוב לציין שיוצרי השיטה החולה אנושות הזו, עוד הצליחו לרסן את נזקי תורתם, הם הבינו היטב מה הם עושים, הם הבינו את המגבלות, זקני הדור שהתנגדו לשיטה הזו נחרצות, היו עוד בחיים ומתחו ביקורת קשה, ולכן הממציאים היו גם במידה רבה שקולים, בעלי אינטרס (ציבורי) צר ופסול, אך עם שיקול דעת, אשר התנדף כליל אצל יורשיהם, אשר עיקרם לא הטמיע כלל את הסיכון הרב והעצום שבכוח הרב שהופקד בידם, פרצו כל גבול אפשרי, והרעילו כליל את המערכת.
כולנו מכירים את סיפורו של שוליית הקוסם, אשר כישף מתוך חוסר ניסיון את המטאטא, כאשר כל מטרתו הייתה מילוי אמבטיה במים, אך הוא גרם להצפה מסוכנת, וכאשר ניסה לעצור אותה הוא שבר את מטאטא הקסם לחלקים, ואז, במקום שייעצר זרם השיטפון, הוא דווקא גבר, כי כל אחד מהשברים הפך למקור מים לגמרי לא אכזב, ממש במו שברי הדין המרובים של מערכת המשפט בישראל.
תנו לאיילת שקד צ'אנס – היא בכיוון הנכון
הפרופסור פרידמן, כשר משפטים בממשלת אולמרט ניסה לצמצם נזקים, אך הוא העלה חרס בידיו, על השרה
ציפי לבני שקיבלה את תיק המשפטים לידיה חבל להשחית זמן, ואז נכנסה
איילת שקד למשרד, נראה שבכובד ראש, תוך הקרבה עצמית מאוד גדולה (עקב יחסים עכורים קודמים עם ראש הממשלה ורעייתו), ובכוונת מכוון, נשכבה השרה איילת שקד על הגדרות, רגע לפני שמאוחר מידי, על-מנת להציל את מערכת המשפט מפני עצמה. על-מנת לרפא ולשקם את מערכת המשפט, על-מנת להחזיר את עטרת מערכת המשפט ליושנה.
אני משוכנע שגם במערכת המשפט מבינים כבר את עומקו של הנזק, ואם לא מבינים אז מידת האמון המידרדרת במערכת המשפט טופחת על פניהם, השרה שקד זוכה לשיתוף פעולה בצמרת מערכת המשפט, זוכה לאהדה ענקית בציבור (בלי קשר לעמדותיה המדיניות) כן, נותרו העיתונות החמוצה, והאופוזיציה הכבושה המעקמים פרצוף, אז שיעקמו, זה סך הכל הפרצוף שלהם שמתעקם, ואם זה מתאים להם, זה ודאי מתאים גם לציבור.
