אמת יש נביא בירושלים

איש לא מכיר אותו. חושבים אותו לצל עובר, חסר בית, נטול עבר, הווה של סתם, עלוב עתיד. עוברים על פניו כעבור אדם על פני אילן בשדרה. תמול סגדו לו. עבדו אותו. נגע בשמים. היום מעולם לא היה. לא בא לעולם. הוא עוצר עוברים ושבים העומדים רגע והוא אומר להם 'הָיִיתִי'. תמהוני. איך אומר מי שלא נראה כי היה, 'הָיִיתִי'. מה הוא אומר. איפה היה. מתי היה. לא היה. אבל הוא אומר 'הָיִיתִי'. 'הָיִיתִי' זה ייסורים. 'הָיִיתִי' זה חרטה. 'הָיִיתִי' זה געגועים. 'הָיִיתִי' זו הגות עמוקה על החוט הקושר אדם אל הזמן, והחוט נושר, והזמן הולך, והאדם עומד ואומר 'הָיִיתִי' לחבר את החוט, אבל החוט מתפורר והייתי שאדם אומר, לא קשור עוד לשום דבר. מכל הדברים שהיו - לשום דבר שהיה, ועל כן הדברים שהיו לא היו.

בוודאי לא 'הָיִיתִי מֶלֶךְ'. איזה מלך. חסר בית, אוויל, בצלו של אילן, על אם דרך עומד ועוצר אנשים ונשים האצים בדרכם ואין להם פנאי לבדיות שאינן מעלות ואינן מורידות, בוודאי לא למשוגע המתחנן כי יעצרו רגע ויעמדו והוא ישביע אותם להאמין כי הוא זה ש'הָיִיתִי מֶלֶךְ'.

ונער עוצר, הוא ונערה. כל העולם מלא שפויים, כבר לא מעניין. זה שפוי אולי אחרת מכל השפויים, והנער שואל, 'מה זה היית', והנערה - 'על מי היית, איפה היית, ספר ונדע מה היה בטרם נבא אנחנו לעולם וכבר אז היית ורק אתה יודע, ואנחנו איך נדע, כי לא היינו, ויש עוד מחר לפנינו'. הוא קושר בעיניו את הנער לנערה ואומר להם כמודה על החסד,' אֲנִי קֹהֶלֶת. הָיִיתִי מֶלֶךְ. עַל יִשְׂרָאֵל. בִּירוּשָׁלִָם'! 'מה זה מלך', שואל הנער כתוהה אם מה שהוא יודע במלך, איננו המלך שב'הָיִיתִי' של זה, והוא אומר, 'אני קהלת.

לא הייתי מלך ככל מלך. הייתי מלך של קהלת. כל מלך פורץ גדר ואין מעכבים בידו. כל מלך עושה מלחמות, ואין דורשים ממנו את השם ששפך. כל מלך יושב בדין ואין מעבירים אותו אם הוא מרשיע צדיק או מצדיק רשעים ובלבד שהוא מלך ככל מלך. אני הייתי מלך קהלת. משלתי על כל העולם כולו, לא בחרב ולא במשפט, ולא בעמודי תלייה. הבלים. בחוכמה. בחוכמה שהשפיעו עליי השמים שפע רב ובחנתי אותה משתאה. על הארץ בחנתי אותה. על-פי מה שירדה. לא על-פי מה שהייתה מעודה בשמים.

לא פיזרתי אותה. חידדתי אותה לעשות רק אחת, למשול באמת, לשמור כי תהייה רק שלי, כי איש לא ייגע בה, כי איש לא ייטול אותה לעשות אותה אמת מידה חתרנית למדוד מולה מה הוא שקר. הייתי מלך על האמת. היתר בא לי לבד. לא פרצתי גדר. כפי שהייתה גדורה - אמרתי שהיא פרוצה, והכל נתנו לי לעבור כאילו ירדה לעולם פרוצה. לא שלחתי איש למות במלחמות וכבשתי לי את כל הארצות בלי רומחים ובלי חרבות רק בשלטון ללא עוררין על האמת שאני חישלתי וחידדתי ועשיתי אותה אמת שאין זולתה, לא בשעתה ולא לא בשעתה, יחידה, כובשת, מושלת, ממוללת כל אמת שקמה לעמוד מולה לפירורי שקרים גמורים וכזבים מעולם, ואיש לא ההין לומר לי כי מפני שכל האמת שלי - שום אמת שלי לא אמת. זה מה שהייתי.

עכשיו אתה פה

הנער והנערה בוחנים זה את פניה של זו, זו פניו של זה מה הן אומרות. הן לא היו חתומות. ניכרה בהם רעדה קלה של פחד שרץ סביב שולי השפתיים. והוא שואל, גם היא שואלת, 'איך יכולת', והוא אומר, 'יכולתי כי אני קהלת הייתי מלך על ישראל, וישראל הוא כל העולם, וישראל הניחו לי, ישראל לא רצו אלא במלך שהייתי. ארמוני היה בית עבוט מפואר בו משכנו ישראל ברצון כל אמת אחרת, והניחו לכל הכזבים והשקרים לדור עמהם בשלום גדול תחת ממשלת האמת האחת שהייתה שלי, רק שלי. כך יכולתי.

'איך יכולת', נבהלים הנערה והנער, והוא אומר, 'כי זה היה בירושלים. בירת העולם. הייתי מלך על ישראל, הנה על כל העולם, כי אם בירושלים - מי יאמר לכל בירה אחרת בעולם דבר או חצי דבר על אמת של קהלת, מי יהין, מי יעז'. 'ועכשיו אתה פה', אומרת הנערה. 'ועכשיו אתה אומר 'הָיִיתִי', ואינך עוד, לא מלך, לא על ישראל לא בירושלים, בקרן רחוב, עוצר עוברים ושבים - והם לא עוצרים, אומר - והם לא שומעים, והכל גדור וסגור בפניך, אין פרצה, אתה לא עובר, אתה כאן, וכל שנותר לך לומר הוא לומר, 'הָיִיתִי', 'הָיִיתִי', 'הָיִיתִי'. איך?

ואז הוא אומר, כי הייתי מלך בירושלים. 'כבר אמרת', מפטירה הנערה, והוא, 'אמרתי בירושלים, אבל לא אמרתי כי יש נביא בירושלים'. - 'אז'? -'תמיד'! - 'הייתה מלך בירושלים ולא ידעת כי יש נביא בירושלים'? - ' ידעתי. אבל באמת עליה משלתי בירושלים לא היו נביאים, זה כך האמת עליה מושלים, יש בה מה שהיא חפצה בו. והרבה ריק'.

'מה קרה', שואלים גם הנער גם הנערה, 'מה קרה'? - 'דבר לא קרה'. - ' קם עליך נביא'? - ' לא קם. קם עליי הריק, והריק היה מלא נביא. ונבהלתי. ונסתי על נפשי. ואיש לא עצר בעדי. ואיש לא קרא לי עמוד. ונעלו בפניי שערים. ואין מלך בירושלים. לא אני, לא אחר. לא אמת שלי. לא אמת אחרת. אבל יש שם נביא. תמיד יהיה שם נביא. ואני עומד פה, אני שהייתי, ואיש לא רוצה לדעת, ואיש לא רוצה לשמוע, ואיש לא מעלה על הדעת מה יהיה אתו כשהנביא ההוא יעלך מן הריק וירדוף אותו, אם מלך אם הלך, והוא ינוס ויעמוד כמוני בעיר ויאמר גם הוא 'הָיִיתִי', וחלילה לא יהיה לו לא ננערה ולא נער שיעמדו עמו רגע לשמוע. ועכשיו שעמדתם, נערה ונער, ועכשיו ששמעתם יחדיו אנא לכו, כי יש תקווה, יש תקווה'.

הלכו. להם עוד פתוחות הדרכים. והוא עומד עוד שם ובלכתם לדרכם הם שומעים אותו אומר לעוברים על פניו שאינם עומדים ושומעים, 'הָיִיתִי', 'הָיִיתִי', 'הָיִיתִי'.