דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היא משפטנית ותיקה, הרואה את תפקידה אך ורק דרך העדשות האישיות שלה, כפי שהיא מבינה את הדמוקרטיה מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית, כאילו היא המציאה את הפרשנות המשפטית הנכונה היחידה, ואינה זוכרת כי משפטנים רבים אינם חושבים כמוה או לפחות חושבים ההפך ממנה.
הפעם, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת, נכנסה זילבר לעימות שלא התכוונה אליו, עם שרת המשפטים
איילת שקד, כאשר הופיעה והשמיעה את דעתה על "חוק הנאמנות בתרבות" של השרה
מירי רגב. פרט לחוות דעת משפטית על מהותו של החוק וכשליו הפוטנציאלים, טענה זילבר כי "אם יש מי שנאמן אז יש מי שבוגד, גיס חמישי". חוות הדעת האישית-פוליטית הזו של זילבר עוררה את חמתה של השרה איילת שקד שהודיעה כי זילבר פסולה באורח מידי מלייצג את משרד המשפטים ואת הממשלה, בכל פורום. שקד הבהירה זאת בהקשר למה שדינה זילבר הגדירה כיעוץ משפטי: "לא אתן שבתקופתי יהיה ייעוץ משפטי פוליטי. לא בממשלה ולא בכנסת".
מי שמכיר את עמדותיה של זילבר יודע כי היא תמיד התנהגה כמו פיל בחנות חרסינה כאשר נתבקשה לחוות את עמדת "המשפט" בכל נושא. היא מעולם לא התחשבה באיש ותמיד דבקה, לא בחכמה רבה, בעמדותיה האישיות. שרים לא מעטים ידעו לנצל את התנהגותה וזאת בעיקר כאשר ידעו מראש מה תהיה עמדתה. אם התאימה לעמדתם הפוליטית, הם ביקשו ממנה את חוות הדעת, אם לא - אז כלל לא פנו אליה. דינה לא הכזיבה. היא תמיד סיפקה את הסחורה, בהתאם לצרכים של המבקש.
עכשיו נראה כי דינה נתקלה בסף גבוה מדי - איילת שקד. איילת נראית כ"בלתי מזיקה", אך מי שמכיר אותה יודע כי היא נוהגת לפגוע ביריביה בנועם לשון ובשקט. הפעם נראה כי ליועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט, הבוס הישיר של זילבר, לא יהיה מנוס, או להרחיק אותה ממשרדו או להעביר אותה לתפקיד שולי כזה שאיש שוב לא יבקש ממנה חוות דעת אפילו בנושא לא משמעותי כמו, למשל, האם הריגה יזומה של ג'וקים עלולה להיחשב לרצח.
נראה כי הפעם הגיעה דינה זילבר לסוף הדרך המשפטית שלה בשרות המדינה. ועל כך נאמר: זה הסוף המר ודינה הולכת בדרך כל בשר.
