קוסמת עתיקות מלכותית בלב פריז

תגלית ססגונית ליד מוזאון הלובר

ביציאה מתחנת המטרו של Louvre Palais Royal, אל מול המדרכה המכניסה למוזאון, בואכה לכיכר קולט, הקרויה ע"ש הסופרת הצרפתייה הידועה, בולט לנגד עיניך בכל הדרו בניין התיאטרון המפורסם ביותר בצרפת La Comédie Française. המביט בבנין התיאטרון רואה מימינו את הכניסה לחצר הארמון המלכותי Palais Royal, ארמון ששימש כבר בתקופת לואי ה-13, מלך צרפת, ואת מזכירו המדיני הנודע הקרדינל רישלייה, שידו הייתה בכול (אגב, דמותו ידועה לקהל הרחב בעיקר בגלל האינטריגות שלו ברומן "שלושת המוסקטרים").

לאתר מקסים זה הגעתי עם בן זוגי ביום האחרון לביקורנו בפריז, קינוח נוסף לעושר התרבותי אותו חווינו במשך עשרה ימי חופשה בעיר האורות. ממש בכניסה לחצר היפהפייה, שבתה את לבנו בצד שמאל חנות עתיקות מטריפה ביופייה המבולגן והמיוחד. חלונות הראווה שיקפו בליל של מקטרות עתיקות מכל הסוגים, מציתים יוקרתיים של פירמות ידועות, כלים מוזיקליים, פסלונים בגדלים שונים, ציורים, צילומים, תכשיטים עתיקים, קלאסיים, אוריינטליים, בובות עתיקות, אוצרות אמנות של מאות שנים - הכל מוצג ודחוס בערבוביה שרמנטית של תוהו ובוהו, בחנות קטנת ממדים.

פתחנו את הדלת לקול פעמון ולא ראינו איש. בקושי היה מקום לעמוד או לשבת. פברוטי הציץ מעלינו מבעד לאחת התמונות. עינינו צדו כינור קטן אלמן ללא מיתרים ונשמה, שהיה תלוי לצדנו. פעמונים ושעוני מטוטלת עתיקים בצבצו בתוך אנדרלמוסיה של כדים, פמוטים ופסלונים. המקטרות היפיפיות בלטו בכל הדרן מוויטרינה שקופה הפונה לרחוב. בעודנו תוהים למי לפנות, שמענו מכיוון פרוזדור צר בשולי החנות קול סופרן ששאל בעברית: "אתם ישראלים"? ישבה שם אישה בפינה אפלולית, והיא קמה מיד עם חיוך רחב על פניה: "אני מיד מזהה מבטא ישראלי גם אצל דוברי צרפתית".

זו הייתה RAKEL VAN KOTE, כפי שהציגה עצמה. אישה יפה, בתחילת שנות השישים, עם שיער שחור מלא, בעלת מראה אקזוטי, עגילי זהב ארוכים ובולטים בתנוכי אוזניה, חיוך רחב ועיניים מבריקות. היא עוררה את סקרנותנו, בדומה לחנות המקסימה שלה.

משכונת התקווה לפריז

רקל, גלויה וישירה, שיתפה אותנו בפרקים מסיפור חייה המרתק. היא ממוצא אפגני וגדלה בשכונת התקווה בתל אביב בתנאים סוציאליים צנועים למדי. כבר כילדה התגלו בה כישרונות אמנותיים למכביר. היא שרה במקהלה המקומית של השכונה יחד עם עופרה חזה ז"ל, ומאוחר יותר אף במקהלת האופרה. היצירתיות שלה התגלתה בכל המישורים, אפילו בבגדים אותם בחרה ללבוש לאחר שרקמה ועיצבה אותם במו ידיה. יצירתיותה התבטאה גם בציוריה, בכתיבת שירים ואף בהלחנתם. בגיל חמש עשרה עברה תאונת דרכים טראומטית, אך עם כוחות הנפש העצומים שלה הצליחה להתגבר וחזרה למצות את חוויות החיים. יופייה הבולט הביא אותה לתחרות מלכת המים, בה זכתה במקום הרביעי. היא עיצבה בעצמה את בגד הים השלם שלבשה בתחרות, והוא תפס את תשומת ליבה של לאה גוטליב, הידועה כמקימת מותג בגד הים הישראלי גוטקס. תמונתה של רקל פורסמה בשער "לאישה" פעמיים.

את בעלה, אורולוג במקצועו, צרפתי ממוצא הולנדי, פגשה בישראל. הם נשואים כ-35 שנה ולהם שני ילדים שגדלו בפריז ולמדו בביה"ס היהודי "משה שרת", אך בחרו בבגרותם לגור בישראל.

ראשית פעילותה של רקל בפריז

"כיצד הגעת לחנות המיוחדת הזו"? קשה קצת למרכז את רקל, היא קופצת מנושא לנושא, מדברת ברהיטות עם תיבול של מילה צרפתית פה ושם, הרגל המוסיף לה חן.

"עד תקופת החנות עבדתי בהתנדבות בגיוס תרומות לבונדס וגם לביה"ח איכילוב. יש לי המון קשרים עם ידוענים. הייתי בקשרים מצוינים עם אנשי השגרירות הישראלית בפריז, ובהם פרופ' אלי בר-נביא, השגריר עצמו. התפרסמתי גם בזכות הפטנטים שלי. זכיתי במדליית זהב בתחרות בינלאומית לפטנטים. הפטנט שלי היה שירותים מתקפלים לילדים, שזורקים אחרי השימוש לפח. המצאתי המון דברים שימושיים יומיומיים, כמו גם הפטנט לשרוכי נעליים שלא יברחו ולא יהא צורך לקשור אותם. הפטנטים שלי הוצגו בשאנל 2 בטלוויזיה הצרפתית. את הפרסים תרמתי לאלי"ן. אני מוצאת פתרון לכל דבר, אבל הקושי שלי הוא ליישם את ההמצאה, זה תהליך מורכב ביותר שכרוך בזמן רב ובהרבה כסף".

רקל וחנות העתיקות

"ואיך הגעת לחנות"? אנחנו לוחצים....

"בעלי ג'ילבר, החליט שאני חולשת על יותר מדי דברים וכדאי לי להתרכז באוביקט אחד מעניין ואומנותי. הוא קנה לי את החנות הזאת, שהוקמה בשנת 1818 ושמה היה אז: L'ORIENTAL (בסגנון מזרחי). אני שמרתי על השם אבל הוספתי את שמי לכותרת החנות: R.V.K. Rakel van Kote.

במשך מאתיים שנה זו הייתה חנות של מקטרות ומציתים ורקל אכן שמרה על יעוד זה, אך היא הוסיפה את כל שאר חפצי האמנות העתיקים, שאותם ליקטה מכל העולם. בעלה ז'ילבר, גם הוא אוהב עתיקות ואספן, בשעות הפנאי שלו כרופא נהג לקנות חפצי אמנות ובעיקר מקטרות. לפתע רקל הצביעה על מדרגות נסתרות שהובילו לקומה שנייה של החנות, דחוסה ב"המון עתיקות" שבעלה לא מעוניין למכור. קשה לו לוותר עליהם...

צלצול בפעמון החנות, ורקל פתחה את הדלת לגבר צעיר, בעל חזות מזרחית, שהתעניין במיוחד במצית יוקרתי ובמקטרת שבוויטרינה. לאחר עיון מדוקדק בשניהם, הבטיח לחזור. הזכרתי לבן זוגי את שני הציורים שראינו באותו שבוע במוזאונים בפריז: "איש עם מקטרת" של פיקאסו במרכז פומפידו, במסגרת תערוכה מאתגרת על הקוביזם, ו"איש עם מקטרת" בתערוכה המיוחדת של מירו בגרנד פאליי ("הארמון הגדול") - מעין סגירת מעגל של המקטרות בפריז. נזכרתי גם בספר של הסופר הרוסי איליה ארנבורג "שלוש-עשרה המקטרות", אותו קראתי בנעוריי ובו הוא מספר את קורותיהן של שלוש-עשרה מקטרות שדרכן מציג את דמויות בעליהן. בן זוגי נזכר בשירה צרפתית שבמרכזה עמדה המקטרת, בייחוד בסונטה של שארל בודלר המוקדשת לנושא, שבה מקטרת מספרת על עצמה ועל הצלחתה לשפר את מצב רוחו של בעליה. אכן, המקטרות תפסו מקום חשוב בתחומי האמנות השונים.

עם הלקוחות של רקל נמנים שועי עולם: ז'אק שיראק, אלמדובר הבמאי הספרדי המפורסם, ג'ורג' עובדיה הבמאי הישראלי, ששיבץ אותה בסרט בסצנה ארוכה למדי, שארל אזנאבור, שהיה לדבריה חבר טוב ואף כתב לה שיר אותו שרה אתו כדואט בתקליטון. גם ז'אן פול גוטייה ולגרפלד נמנים עם חוג לקוחותיה וחבריה.

"מלך ספרד חואן קרלוס ביקר פעם בחנותי, מלווה באנשי ביטחון לבושים אזרחית, ולא הזדהה. הוא התעניין בעיקר בשתי בובות אותנטיות מהסוג של poupée santon (בובה קדושה) מהמאה ה-18, שראה בחלון. מאוחר יותר התקשר אלי אדם שהזדהה כשליחו וביקש לרכוש אותן עבור מוזאון לבובות עתיקות שהמלך רצה להקים במדריד. כמובן, מכרתי לו אותן".

רקל משאילה חפצי אמנות שונים עבור סרטים. אלמדובר אף רצה לצלם סצנה בתוך החנות עצמה, אך היה זה מיד לאחר הפיגוע בבטקלון בפריז והומלץ לו לוותר על כך. גם רומן פולנסקי ביקש לאחרונה להשתמש באביזרי החנות האותנטיים עבור סרט שהוא עומד להפיק על משפט דרייפוס.

רקל רצתה חנות מיוחדת בסביבה מיוחדת, והיא קיבלה את כל מבוקשה, הגשימה חלום. החנות גם מספקת לה השראה לכתיבת שירה. בין המפורסמים שגרו בסביבה זו היו קולט, הסופרת הידועה שלא מזמן הופק סרט על חייה והוצג בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה, זאן קוקטו ורבים נוספים, שנהגו לדקלם את שיריהם לקול מחיאות הכפיים של הקהל למרגלותיהם.

"עשיתי הכל בחיים"...

רקל מספרת בשטף ובהתרגשות על קורות חייה ועל מגוון חוויותיה. "עשיתי הכל בחיים, אין דבר שלא נגעתי בו מלבד שני דברים: אני לא זונה ולא גנבת..." היא מוסיפה בצחוק מתגלגל, שובבי ומלא חן.

היא אכן נראית אישיות יצירתית וססגונית במיוחד, חמה להפליא ונדיבה, שמצאה את המקום המתאים לה ביותר: אותה חנות עתיקות מקסימה בלב פריז ליד התיאטרון הלאומי הקומדי פרנסייז, בחצר הפליי רואיאל.

רקל ממוצא אפגני, השחקנית והזמרת האקזוטית, האמנית הרבגונית, יוצרת הפטנטים, רבת הפעלים, אכן עשתה דרך ארוכה משכונת התקווה ועד להיותה קוסמת העתיקות המלכותית בלב פריז, שגדולי עולם עלו אליה לרגל, ביקרו בחנותה המטריפה והפכו לידידיה.

אפילוג

לאחר שליחת הכתבה הגיע אלי מידע נוסף מרקל על ביקור חשוב בחנותה, שאירע לפני זמן קצר. שני גברים נכנסו לחנות ואחד מהם ביקש לרכוש פומית עתיקה שראה בחלון הראווה ומספר חפצי אמנות עתיקים נוספים הקשורים לענף העישון. התפתחה שיחה ביניהם, הוא שאל למוצאה, בשערו שהיא מאיטליה או מספרד, ושמח לשמוע שהיא מישראל. לשאלתה בדבר מוצאו ענה לה שהוא ממרוקו. בתגובה, סיפרה לו רקל שפעם הייתה לה לקוחה חשובה ממרוקו בשם ליילה עיישה. להפתעתה, הגבר אמר לה שהיא הייתה דודתו, אחותו של אביו. לפני שעזב את החנות, הוא חיבק אותה בחום ואמר שישוב בעוד ימים מספר לרכוש חפצי אמנות נוספים מאותו סוג, שהיא הבטיחה להביא מהאוסף הפרטי של בעלה. בצאתו מהחנות, היא שמה לב לכמה גברים שעמדו בחוץ ולנוכחותן של ניידות משטרה. הגבר שנשאר בפנים שילם עבור הרכישה ולחש לה שהלקוח שלה הוא הוד מעלתו מוחמד ה-6, מלך מרוקו, בכבודו ובעצמו.