א. שיקול-דעת

על הרבה זכויות שמעתי, ועוד הרבה זכויות ממציאים לנו חדשים לבקרים. למשל - הזכות לקבל כספים מאוצר המדינה. אין לי טענות לטוענים בעד חופש הביטוי. אני בעדו, למרות שאני סבור, שיש להגביל את חופש השיסוי, ולבדוק היטב התבטאויות ממרידות ועוינות. יש מלים שהורגות. אני גם מצדד באיסור על תעמולה למען החרם (BDS) על המדינה - כי תאבי-חיים אנחנו.

האם זה אומר, שאני, את/ה וכולנו צריכים לממן את חופש הביטוי מכספינו?! אם איני טועה, כך המצב בשבדיה, שמממנת את חופש העיתונות בממלכה. איני רוצה להשתוות לשבדיה בהרבה נושאים, וגם לא בזה.

כלומר, יכולה, לדעתי, שרת התרבות להפעיל את שיקול דעתה, ולמנוע מימון ממלכתי ממי שמסית נגד המדינה. לא הייתי קורא לזה 'חוק הנאמנות', אך זו הכוונה: מי שמסית נגד המדינה, רשאית המדינה לא לממנו. שהרי איננו ששים להתאבד.

יתר על כן, נראה, כי הגיעה העת להפסיק את המימון הממשלתי של היצירה (הכרוך בפיקוח על תוכן, אלא מה?! - למי המאה לו הדעה). ובכלל, אני בעד ממשלה קטנה ככל האפשר, שלא תידחק לכל היבט בחיינו.

ב. נבחר ציבור, או משרתו

שערוריית דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הביאה לשיא את המאבק במשפטיזציה של המדינה. אם זילבר הנה עובדת במשרד המשפטים, האם אין חלות עליה תקנות שירות המדינה (תקשי"ר) והוראות השר, או שמא השר הוא סרח עודף, שהטיל הבוחר על עובדי משרד המשפטים, ומוטב שיאכל בורקס בישיבות הממשלה, ולא יפריע?

זה מזכיר לי את ספרו הנהדר של ארז תדמור, 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?' (סלע מאיר, 2017). כנראה, בגלל אי-יכולתו למשול, צמחו תחת שלטון הליכוד כל מיני גידולי פרא, שסבורים, כי הם מונו לנהל את המדינה ולא נבחרי העם.

העימות בין מצדדי זילבר לבין מתנגדיה חופף את העימות ימין-שמאל ואת שאר השסעים המוכרים במדינה; ולא בכדי. כיוון שהפסיד בבחירות, עושה השמאל הכל לסכל את כוונות השרים והח"כים הנבחרים, גם באמצעות פקידי הממשלה (לכאורה, משרתי ציבור) והיועצים המשפטיים.

ואני תמה, כיצד זילבר ודומיה צמחו כשהליכוד בשלטון, ואיך התרוממו למשרותיהם הבכירות?
ועוד אייעץ לליכוד ולאיילת שקד, שרת המשפטים - בדקו היטב את תפקודה של זילבר, ונתחו את החלטותיה. אני משער, שלא אחת כפתה על המדינה את ערכיה, במקום לייצג את שולחיה; ואינה היחידה בדורה.

ג. אנדרטות בוושינגטון

בעוד שליד אנדרטת לינקולן ב"מוֹל" המפורסם בגבעת הקפיטול בוושינגטון הבירה (הרחבה בין בנייני הקונגרס לבין אנדרטת וושינגטון) עובדים על הקמת אנדרטה למלחמת 'סופה במדבר' בעירק - התארגנו תשע קבוצות של חיילים משוחררים, כדי שב"מול" תוקם אנדרטה למלחמה בטרור (GWOT), שהחלה בעקבות התקפות הטרור באחד-עשר בספטמבר 2011. אם תתממש האנדרטה, זו תהיה האנדרטה הראשונה ב"מול" למלחמה בהווה. עד כה הוקמו אנדרטות רק למלחמות העבר האמריקני.

כחמישים מיליוני דולר דרושים להקמת אנדרטה ראויה בגבעת הקפיטול, והסכום הזה כולל קרקע, המוקצית חינם. את המיליונים אוספים ותיקי המלחמה בטרור מנדבנים ומאנשים פרטיים. מטרתם להניח אבן-פינה בעוד כשלוש שנים וחצי, ולחנוך את האנדרטה בשנת 2024.

לפני כן, צריכים ותיקי המלחמה בטרור לצלוח מסלול מכשולים בן כ-24 שלבים, עד שתאושר הקמת האנדרטה. בשנה שעברה הם צלחו מכשול גדול: הקונגרס אישר להם פטור מהחובה לחכות עשר שנים, לפחות, אחרי סוף המלחמה, לפני שידונו בהקמת אנדרטה למלחמה בטרור. בדיונים על הפטור, הבהיר אחד הצירים בבית הנבחרים, כי למלחמה בטרור לא יהיה סוף ברור, כמו לכל המלחמות שקדמו לה.

בשנה הבאה תדון הוועדה הלאומית לתכנון הבירה בבקשה להקים את האנדרטה; ורק אם תאשרה, יתחילו לדון בהקצאת אתר לאנדרטה ובתכנונה.

עד כה הוקמו ב"מול" אנדרטות למלחמת ויטנאם, למלחמת קוריאה ולמלחמת העולם השנייה, ויש תחושה, שהאתר כבר רווי באנדרטות למלחמות. האנדרטה למלחמת העולם הראשונה הוקמה בפארק פֶּרשינג (לזכרו של מי שפיקד על כוח המשלוח האמריקני במלחמה) ליד שדרות פנסילווניה, בקרבת הבית הלבן, ולא ב"מול".

אנדרטת 'סופה במדבר' כבר צלחה את מסלול המכשולים, ואישרו להקימה ליד אנדרטת לינקולן. הנשיא לשעבר ג'ורג' ה"ו בוש, שהיה המפקד העליון האמריקני במבצע, נבחר ליו"ר הכבוד של העמותה להקמת האנדרטה.

השיטה האמריקנית הנה להקצות, אחרי דיונים ארוכים, קרקע בוושינגטון הבירה להקמת אנדרטה, ועמותה מגייסת את הכספים להקמתה. לאחר השלמתה, מועברת האנדרטה לניהול שירות הפארקים האמריקני, שפותח אותה בפני הציבור.

ד. טירוף

מגפת החצבת, שחזרה למקומותינו, אחרי שהיינו בטוחים שהודברה כליל, מלמדת איך כמה אנשים בעלי עקרונות מוזרים יכולים לחבל בטובת הכלל, ולסכן את בריאות הציבור. החצבת הנה מחלה ויראלית מסוכנת ביותר, שסיבוכיה עלולים לגרום מוות.

מאחורי ההתנגדות לחיסון עומדות אמונה תפלה, המוזנת על-ידי שמועות ועל-ידי חצי אמיתות, ואידיאולוגיה. זו הייתה יכולה להיות עוד גישה מוזרה, אלא שהיא מסכנת את הכלל. אם 95 אחוזים מהציבור מחוסנים, נוצר "חיסון עדר", המונחל לכל הציבור.

בינתיים 1,400 כבר חלו השנה במחלה, שהתפרצה במארס - לעומת 38 אשתקד. נראה, כי מצב שירותי בריאות הציבור הביא למצב הנוכחי, שקדמה לו התפרצות חצבת בשנת 2008. משרד הבריאות הגיב בהססנות ולאט מדי לנוכח המגפה, ובינתיים נראה, שאיבדנו שליטה על החצבת.

אחד הצעדים הנדרשים - מניעת כניסה של ילדים לא מחוסנים למוסדות מערכת החינוך - בעיקר, לנוכח התגברות סרבנות החיסונים. זה דורש חקיקה, הנעשית כעת בכנסת.

ה. סיקור מוטה

קראתי כעשרה מאמרים, שניתחו את בחירות-המשנה בשבוע שעבר בארצות-הברית, ולא השכלתי. הפרשנים הריקו לפרשנותם את מיטב אמונותיהם, ולא הסבירו דבר. למען האמת, לא הייתי צריך לקרוא את הפרשנויות. יכולתי לקרוא את שם הפרשן, ולדעת היטב מה יכתוב.

מאז שהביס דונלד טראמפ את הממסד הרפובליקני ואת הדמוקרטים, ושלח הביתה את הילרי קלינטון, הכריז השמאל (גם הישראלי) מלחמת חורמה עליו בכל האמצעים ומעל כל הבימות. עושה רושם, כי זה לא השפיע במיוחד על הציבור האמריקני מחד-גיסא, שנתן את תמיכתו בנשיא. הציבור היהודי, מאידך-גיסא, הצביע בחוסר-חוכמה בוטה נגד הנשיא האוהד ביותר לישראל - כצפוי.

זה מזכיר לי דברים, שאמר פרשן ידוע בעיתונות הישראלית - "שלושים שנות כתיבה אוביקטיווית נגד הליכוד ירדו לטמיון בגלל טיפשות הבוחרים".

יהיה מעניין באמריקה. חייו של הנשיא טראמפ, שלא היו קלים, ימשיכו להיות לא-קלים. נראה לי, שהוא מפיק הנאה מהקושי ומהייאוש של יריביו.

ו. הדחות

קולונל מורגן ג'י מן, מפקד רג'ימנט מילואי הנחתים 25, סרג'נט-מיג'ור ג'ימס מ' בוּטין, מפקח כללי ביחידה, והנגד רוברט הוֹי, קצין משאבי אנוש, הודחו מתפקידיהם בסוף השנה שעברה עקב אווירת טרור, שהשליטו ביחידתם - כך נודע עכשיו כתוצאה מתחקיר עיתונאי.
מן והוי נותרו במערך המילואים של הנחתים, בתפקידים מינהליים, ובוטין פרש ממנו בעקבות הדחתו.

רג'ימנט הנחתים 25 הנו אחד משני רג'ימנטים של רובאים בדיוויזית הנחתים 4. אנשיו אחראים לחמישה-עשר בסיסי הדרכה ואימונים בצפון-מזרח ארצות-הברית, ומשרתים בו כ-3,500 נחתים בסדיר ובמילואים. עיקר ייעודו של הרג'ימנט - לחימה באקלים קר במיוחד. לפיכך, אנשיו מתאמנים הרבה בצפון נורווגיה. ברגימנט הנחתים 25 ארבעה גדודי חי"ר - אחד מוצב בבסיס פורט דיוֶנס במסצ'וסטס; אחד - בעיר גארדן סיטי בניו-יורק; אחד - בעיר ברוּק פארק באוהיו; ואחד (מסופח מרג'ימנט הנחתים 24) - בעיר סלפרידג' במישיגן.

נודע, כי לוטננט-ג'נרל רקס מקמילן, שפיקד לפני שנה על מילואי הנחתים, הדיח את השלושה בעקבות תלונות על האווירה הקשה, שהשליטו ברג'ימנט, שמפקדתו בבסיס פורט דיוונס במסצ'וסטס. חקירת התלונות אוששה את הטענות נגד השלושה, למרות שחלק מהנחתים ברג'ימנט סירבו לשתף פעולה עם החקירה. גנרל מקמילן סבר, כי גם זה נובע מהאווירה הקשה ביחידה. בין השאר נמצא, שמפקדת הרג'ימנט לא טיפלה כיאות בנחת חולה, התייחסה ב"אדישות מופקרת" לתלונותיו, והתעלמה מהמלצות הרופא בעניינו.

אנשי רג'ימנט הנחתים 25 התלוננו על עומס מוגזם, המוטל עליהם, גם בסופי-שבוע, על שעות עבודה רבות מדי ועל אי-נוכחות המש"קים ביחידה. סקרים, שערכה מפקדת הנחתים ברג'ימנט, העלו, כי שוררים בו מוראל נמוך, אי-שביעות רצון. למרות זאת, לא שיפרו מפקדי הרג'ימנט את התנהגותם, עד הדחתם.

קולונל ג'סטין דיוּן, המפקד הנוכחי של רג'ימנט 25, הורה עם כניסתו לתפקידו, לאנשיו לשפר את מנהיגותם ואת התייחסותם לפקודיהם - בהתאם לרוח הנחתים, ולבצע במלואם את התיקונים, שהומלצו בדוחות הביקורת.

המצב ברג'ימנט 25 נבדק בהתמדה בשנה האחרונה - מסרה מפקדת מילואי הנחתים - וחל שיפור ניכר במוראל הנחתים ובלכידות היחידה.