קהל נכבד,
שלום לכולכם,
אני שמח להיות כאן, כמדי שנה.
לפני שלוש שנים עמדתי כאן ואמרתי שאני מקווה שאף אחד בקהל לא מאבד את האופטימיות שלו.
אני מודה, אז נתקלתי בהרבה פרצופים מודאגים.
נדמה לי שהיום יש פה יותר חיוכים ויותר אופטימיות.
בכלל - טוב להיות אופטימי, והשנה יש לכך הרבה סיבות מוצדקות.
לפני שלוש שנים היינו בצמיחה שלילית לנפש, כלומר לא במיתון אלא בהתכווצות כלכלית. השנה נסיים בצמיחה אמיתית של בערך חמישה אחוזים, שהיא הגבוהה ביותר בעולם המערבי.
לפני שלוש שנים הריבית נסקה לגבהים שאיימו לחנוק את הפעילות הכלכלית. היום הריבית כמעט שווה לריבית האמריקנית, מה שמאפשר עוד דירבון לצמיחה ולהשקעות בייצור.
לפני פחות משנתיים, האבטלה עמדה על עשרה נקודה תשעה אחוזים.
השנה היא תעמוד על שמונה נקודה תשעה אחוזים. קצב הירידה באבטלה הוא של אחוז שלם בשנה, שמשמעותו היא שבכל שנה יורדות עשרים וחמש אלף משפחות ממאגר המובטלים ויוצאות לעבודה.
כל זה הושג בעבודה קשה מאד. לאורך כל התקופה הלא פשוטה שעברנו היו כל הזמן הצעות פופוליסטיות מכיוונים רבים להתערב באופן מלאכותי במשק. הצעות כאלה נשמעות טוב ויפה, וגם יוצרות כותרות שמנות בעיתון, אבל הן גורמות הרבה נזק.
לצערי, יש כאלה שעוד לא נגמלו מהפרחת סיסמאות, כאילו אפשר להתגבר על כל הקשיים הכלכליים בן לילה בנוסחאות קסם.
אנחנו מכירים את התופעה הזו.
זה נכון במיוחד בתקופת בחירות, אבל אני מתכוון שלא להיכנע לשום לחץ כזה. לא תהיה כלכלת בחירות ולא תהיינה הבטחות בחירות.
אני רואה שזה מדאיג את היושבים. מה שהמשק הישראלי צריך זה סבלנות, אחריות, פעולה בשיקול דעת, מתוך תיכנון ובדיקה של ההשפעות של כל צעד בטווח הקצר ובטווח הארוך. לא סיסמאות ולא נוסחאות קסם.
אנחנו הצבנו מספר יעדים ברורים להתקדמות המשק הישראלי -
צמיחה ממוצעת של ארבעה עד חמישה אחוזים בשנה בעשור הקרוב,
צמצום האבטלה עד לרמה החיכוכית, הגדלה של ההשתתפות בכח העבודה לרמה המקובלת במדינות המערב וצמצום הפערים החברתיים.
היעדים הללו הם בני השגה אם נדע לנצל את ההזדמנות הלאומית הגדולה שעומדת בפנינו היום, לאחר שיצאנו מהמשבר הביטחוני והכלכלי שאליהם נקלענו.
תוכנית ההינתקות, שאותה יזמתי וביצעתי, יצרה שעת רצון גדולה לנו ולפלשתינים. כולם מבינים היום שישראל מתכוונת ברצינות כשהיא מדברת על וויתורים כואבים. יותר מכך, כולם רואים שכאשר מדינת ישראל מתחייבת - היא יכולה לבצע גם צעדים קשים ביותר. כעת נוצר קונצנזוס בינלאומי רחב שדורש מהפלשתינים למלא אחר ההתחייבויות שהם נתנו, לנטוש את דרך הטרור וההסתה ולעלות על דרך השלום.
התוכנית המדינית שלנו, מפת הדרכים, היא התוכנית היחידה שמאפשרת למצות את ההזדמנות הזו. זו הדרך להגיע לרגיעה, להתקדמות מדינית ובסופו של תהליך לשלום יציב בין שתי מדינות לאום - מדינת לאום יהודית ומדינת לאום פלשתינית, שתתקיימנה זו לצד זו בכבוד, בשקט ובשלום.
אסור לנו להיכנע להזיות של השמאל הקיצוני כאילו אפשר לוותר על הדרישה מהפלשתינים להפסיק את הטרור ולהילחם בו, ולחכות שהטרור ייעלם מעצמו. באותה מידה אסור לנו להיתפס לאשליות של הימין הקיצוני כאילו אפשר להימנע מוויתורים כואבים ולשמור את הכל בידינו. זה לא יילך.
לא פעלתנות יתר ולא פאסיביות מוחלטת יכולות להושיע אותנו.
רק התקדמות אחראית, נחושה ותקיפה תביא אותנו לשלום אמיתי.
ההינתקות יצרה גם הזדמנויות כלכליות חשובות למדינת ישראל.
כל הרפורמות והצעדים הכלכליים שנקטנו לא היו מצליחים - בלי שההינתקות תיצור את האוירה הנכונה. חשוב לזכור את זה.
עכשיו, לאחר ההינתקות - ההתאוששות הכלכלית שהשגנו מעמידה את ישראל בנקודת זינוק משופרת להשתלבות טובה יותר בכלכלה העולמית.
כדי למצות את ההזדמנויות הכלכליות, הממשלה בראשותי החלה תהליכים של תיכנון רב-שנתי בנושאים רבים. אני רואה חשיבות גדולה בכך שנחרוג מהתיכנון התקציבי השוטף לשנה אחת ונציב יעדים ותוכניות פעולה ארוכות טווח.
הממשלה אישרה בשבוע שעבר את תוכנית המתאר הארצית תמ"א שלושים וחמש, לאחר עשר שנים של דיונים. זאת תוכנית לחמש עשרה שנים, שמאפשרת פיתוח נכון תוך שמירה על איזון בין כל האינטרסים השונים.
אישרנו תוכניות מקיפות לתשתיות לחומש הקרוב. תוכנית הכבישים והמחלפים החדשה בהיקף של תשעה עשר מיליארד ש"ח יצאה לדרך.
לצידה כבר מופעלת תוכנית ארוכת טווח לפיתוח רכבת ישראל בהיקף דומה, של 20 מיליארד ₪. ההשקעה בתשתיות תחבורה היא הכרחית כדי לסגור את הפערים בין הפריפריה למרכז.
גיבשנו תוכנית השקעות חדשה לנגב בהיקף חסר תקדים של שבעה עשר מיליארד ₪ בעשור הקרוב. בנוסף, אנו פועלים היום, יחד עם התאחדות התעשיינים להעברת 60 מפעלים לנגב.
כל תושב בנגב ירגיש במשמעויות של ההשקעות הללו מבחינת תשתיות, מקומות עבודה, חינוך, מרכזי שירותים ובילוי.
ביקשתי כבר משמעון פרס, שעמד בראש התיכנון הזה, להכין תוכנית דומה גם לגליל, ואנו נשקיע בה את המשאבים הנחוצים.
אלה תוכניות אמיתיות, רציניות, שבהכנתן התחלנו כבר לפני למעלה משנה, בשילוב של כל משרדי הממשלה. התוכניות הללו תבוצענה בשלמותן כי כמו שאתם מכירים אותי - לי פחות חשובות ההחלטות - לי חשוב בעיקר הביצוע.
לצד ההשקעות שיביאו לצמיחה אמיתית לאורך העשור הקרוב, צריך לדאוג שפירות הצמיחה יגיעו לכל אזרח במדינה. אסור לנו לשכוח את החלשים שבתוכנו, אלה שנפגעו יותר מכולם, כי כשקשה, החלשים הם אלה שסובלים, באופן יחסי יותר.
היינו חייבים לקצץ ולמרות המעשים והמאמצים שעשינו כל הזמן לצמצם את הפגיעה, רבים נפגעו מכך. כעת, כשהצמיחה מתחדשת, אנו יכולים לתת יותר. מפירות הצמיחה הללו הצלחנו להוסיף השנה את התוספת הגדולה ביותר שניתנה אי פעם לסל הבריאות והוספנו סכום משמעותי לקשישים באבטחת הכנסה. אבל הצעד החשוב ביותר שעשינו הוא מפעל ההזנה לילדים בבתי ספר. כל יום 200,000 ילדים מקבלים ארוחה חמה במסגרת הפרויקט. עכשיו בכוונתנו, וכך אני מתכוון לעשות בשנה הבאה, להגדיל אותו ל-400,000 ילדים.
אין סיבה שיהיו ילדים רעבים בישראל. אין סיבה שיהיו - ולא יהיו!.
צריך לתת יותר למי שאינם יכולים לעבוד, למי שעזרה מעטה יכולה להרים אותם מעל לסף של קיום אנושי בכבוד. לקשישים, לנכים, למשפחות חד-הוריות, לילדים בסיכון, לעולים חדשים. אני שמח שעכשיו כולם נזכרים בהם. חבל רק שמנעו מאיתנו לאשר את תקציב 2006, כולל התוכנית שבכוונתנו להכניס בו עם תקציבים ברורים ומיועדים לסיוע למגזרים החלשים.
לא מאוחר מדי, גם בתקופת בחירות, לאשר את התקציב. זה עדיף על פני המצב הנוכחי, גם אם יש כאלה שמותחים עליו ביקורת.
הרי אם מישהו ממותחי הביקורת ייבחר - ואני מניח שזה לא יקרה כי אני מתכוון להיות זה שייבחר - הם יוכלו להכניס שינויים אחרי הבחירות. בואו לא נהפוך את התקציב לבן ערובה של האינטריגות הפוליטיות.
בכל אופן, אם נעביר את התקציב עכשיו או אם נעביר אותו אחרי הבחירות, אנו נמשיך לפעול באותה הנחישות בה הובלנו את הצעדים המדיניים והכלכליים עד היום. אני בטוח שבזכות הנחישות הזו נעמוד ביעדים שהצבנו לעצמנו ונצעיד את ישראל קדימה, זה אם יש כאן תקשורת, זה העניינים דיומה, זה יהיה הביטוי היחידי, המילה היחידה, לעתיד של ביטחון, של צמיחה ושל שגשוג.
תודה רבה לכם.
