המנהלים הכללים של משרדי הממשלה סובלים חרפת רעב. הם משתכרים רק 38,000 שקלים בחודש, והם לא מסכימים להיות האחרונים ששכרם יעודכן, לאחר עליות השכר לחברי הכנסת, לשרים ולעובדי המדינה.
אז מה עושים המנהלים הכללים שלא מוכנים להישאר פראיירים? הם פונים לעמית קרוב, מנכ"ל משרד האוצר
שי באב"ד, ומבקשים ממנו להתערב והוא עושה כמיטב יכולתו כדי שלא לאכזב את עמיתיו.
מנכ"לי המשרדים מריחים את ריח הבחירות, והם קיוו לקבל מענקי פרישה בגובה של בין שתיים לחמש משכורות שיחושבו על-פי וותק התפקיד שאותו מילאו. הכל כבר היה מוכן. מנכ"לי האוצר, הגנת הסביבה, השיכון, החינוך, התיירות הכלכלה והפנים, משרד ראש הממשלה ומשרד התיירות, היו אמורים לגזור את הקופון, אבל ראש הסגל במשרד ראש הממשלה. יואב הורוביץ, שממלא עכשיו גם את מקומו של מנכ"ל המשרד, הוכיח ברגע האחרון, שהוא המבוגר האחראי, שיש לו רגישות ציבורית ועצר את הסיפור.
הורוביץ עשה זאת למרות שבמשאל שנערך בין השרים, מבלי שההצעה עלתה או תעלה לדיון בממשלה, היא זכתה ברוב קולות במשאל טלפוני.
יש כנראה מי שאינם שבעי רצון מהמהלך האמיץ שבו נקט יואב הורוביץ, ואין שיטה טובה יותר מאשר לנסות לפגוע בו באמצעות ספין עלוב, לפיו הוא זה שיזם או עמד מאחורי המהלך שנועד להזרים מיליוני שקלים לכיסיהם של המנכ"לים שיפרשו- למרות שלדברים אין שחר.
הורוביץ, הצליח להקפיא את התוכנית, ליצוק תוכן באמירה "נראות ציבורית", והוכיח שהוא לא מתעלם מהביקורת הציבורית החזקה. הוא צוטט כמי שאמר: "ברורה לי הבעייתיות בנראות הציבורית". ופעל על-פי האמירה שהשמיע.
מה שהורוביץ הצליח לעשות הוא למנוע מחטף של מיליוני שקלים מהקופה הציבורית, שיתכן שהיה מהווה תמריץ גם לקבוצות עובדים נוספות במשק שהיו מבקשות לנסות ולנהוג בדרך דומה לפני הבחירות.
הסערה הציבורית שקמה בתקשורת עשתה את שלה. מה שאמורה הייתה להיות החלטה היסטורית שצריכה הייתה לקבל השבוע את אישור הממשלה נשארה בינתיים על הנייר. הכל הודות לאומץ ליבו ורגישותו הציבורית של אדם אחד, שידע לקרוא נכון את המפה, ולהבין את ההבדל הדק בין תגמול ראוי למנכ"לי משרדי הממשלה, לבין מחטף ציבורי שטוב שנמנע.
