"אל נקמות", שהוצג לראשונה בארץ ב"סטודיו
יורם לוינשטיין", היה כה נועז ומרתק בהפיקו את הגירסה המקורית של אש, כשהיחסים בין בתו של בעל בית הזונות לזונה מיינקה היו מאוד רגישים, פיוטיים והתפתחו בהמשך לפריצה החוצה מהמימסד הדתי אל החילוניות והעולם הגדול. בתיאטרון הקאמרי מוצגת הגירסה המלאה, זו שגרמה לרבנים בניו-יורק בזמנו, כשעלתה שם ב-1923, להתלונן בפני הרשויות, וגרמו למאסר השחקנים והעמדתם למשפט, שבסופו זוכו.
במרכז מחזהו של גדול הסופרים היהודים ביידיש אז,
שלום אש (1957-1880) אין עומדת דווקא בעיית הלסביות. נושא זה הוא רק מכשיר בידיו להדגיש עד כמה הצביעות הדתית כה מוגזמת ומאפילה על חיי היהודים, עד כי בתו התמה והזכה של בעל בית הזונות שבקומת ביתו התחתונה, רוקמת קשר עם אחת מהזונות כדי לחלץ את עצמה מהחיים שמנסים לכפות עליה בנישואים לאברך שאינה רוצה בו. ספר התורה שרכש אביה על שם בתו כדי להאדיר את שמו כדתי ואת שמה כראויה לשידוך טוב - משמש בהצגת "מעשיה מגונה" כמה וכמה פעמים כאקט של ניפוץ כל מה שקשור לדת הכפייתית.
שני המחזות שונים האחד מרעהו באופן מוחלט. בעוד הראשון הוא דרמה מופלאה שכבשה את כל הקהלים בעולם במסעה כבר לאחר שעלתה בברלין ב-1907, הרי מעשיה מגונה היא תולדות גלגוליה מאז, מאבקי המחזאי מאז י.ל.פרץ יעץ לו לשרוף את המחזה, כל המקומות בהם עלתה, כשהקהל מצוי מאחורי הקלעים ונוכח בכל המאבקים של השחקנים והיוצרים, בשילוב קטעים מהמחזה ושירים תקופתיים, תוך חזרה סיזפית על קטע הגשם בו שתי הדמויות - רבקהלה ומיינקה מתגפפות.
הקהל פוגש בהצגה את דמויות י.ל.פרץ - (שמגולם בהדר הראוי בידי
אלי גורנשטיין), שלום אש - (
דן שפירא כובש הלב בחום ובלהט היצירתי שלו); את מנהל הבמה של ההצגה אז על כל גלגוליה - למל (
שמוליק וילוז׳ני שאין מחמד נפש יותר ממנו); את רבקהלה (
דנה מיינרט הכה נוגעת ללב) ואת נשואת תשוקתה מיינקה (
מיכל ווינברג בעלת יכולת השירה הנהדרת, שזוכה כאן לתפקיד דרמטי עם בשר כראוי לכשרונה הענק); את
דודו ניב בתפקידים מגוונים כמו המפיק של ההצגה; ו
אסתי קוסוביצקי המכמירה ומלאת הרגש כאמה של רבקהלה.
בימויו המעולה של
יאיר שרמן נשען מלבד השחקנים הכה מצוינים ומופלאים ותרגומו הקולח של
יהושע סובול גם על עיצוב במה בלתי רגיל של
זוהר שואף ושלו: עיצוב המתחיל כשקבוצת השחקנים של פעם, המתים, השרועים על כעין קברים, שהם למעשה מיזוודות, מתעוררים לתחיה כדי לספר את סיפור גלגולו של המחזה. קטע המחבר את היוולדו של "אל נקמות" עם כל הקורות אותו בהמשך.
התלבושות הכה מגוונות שמחליפים השחקנים בהיכנסם לדמויות נוספות, המעשירים במיגוונם את שלל הגיבורים בהצגה, אותן עיצבה בכשרון
יהודית אהרון, המוזיקה המופלאה שמשמיעים
אריק ליבנת הסקסופוניסט עוד מימי ביה"ס אליאנס,
יואב אסיף בקלידים וכלי הקשה ו
אלקסנדר פיש במשחק, שירה ונגינת פסנתר וקונצרטינה, עם הרקע המתווסף המוקלט שכתב ועיבד
אלדד לידור המחונן, והשירים ביידיש, אנגלית וגרמנית המבוצעים באופן כה מרגש על-ידי השחקנים/הזמרים המחוננים - כל אלה מעניקים את תחושת האמפטיה של הצופים לקהל.
מאד מומלץ לראות ראשית את "אל נקמות" הכה נוקב ומרטיט, ורק לאחריו לצפות ב"מעשיה מגונה", בה מוזכרת בין היתר האשמתו של המחבר בקומוניזם בעת ציד המכשפות שיזם וביצע מקראתי בארה"ב כנגד כלל אנשי הרוח שנחשדו בנטייה לקומוניזם. מה שגרם לארתור מילר לכתוב את "ציד המכשפות" שלו. ומה שמדגיש שאין לעשות הכללות. לא כל אנשי הרוח שמאלנים וחתרנים, וצריך לבדוק כל יצירה כשלעצמה אם יש בה פגיעה בציבור, ולא להיות פסקנים באופן כללי, כי הצדק לבסוף ייצא לאור, כפי שמחזהו של שלום אש זכה להיות בינלאומי, ולא אנטישמי כפי שחששו הרבנים אז;
וכשם ש"מעשיה מגונה" דנה ביחסים בין בני אותו מין, שהולכים ומקבלים לגיטימציה בעולם כולו, (זיכרו את אוסקר ווילד שנכלא ונידון להגלייה בעקבות יחסיו עם בן של דוכס אנגלי בסוף המאה ה-19) והמחזה הצליח מאוד בברודווי . כך דעות קדומות שהיו נר לדורות, גזו ועברו מן העולם. וכך גם הסטיגמות שרבנים כפו ועדין כופים על צאן מרעיתם ייעלמו בלית ברירה. כל זאת, הודות לחשיפת תחלואיהם של "הצדיקים" המתעללים בילדים ובילדות שהתקשורת מביאה לידיעת הציבור, ויוצרת גל של התנגדות לכפיה הדתית.
כי "מעשיה מגונה" כמו גם "אל נקמות" הם מחזות אוניברסליים שישאירו את חותמם על התרבות עוד שנים רבות. כך הביצוע בתיאטרון הקאמרי יישמר גם הוא בזכרון הקולקטיבי.