רשימה חלקית של העבריינים המזרחיים שהורשעו בשנים האחרונות בעבירות שחיתות שלטונית ופיננסית, ושחלקם גם נכנסו לכלא:
אהוד אולמרט,
אברהם הירשזון,
צחי הנגבי,
נוחי דנקנר,
דני דנקנר,
אורי לופוליאנסקי, יצחק רוכברגר.
רשימה חלקית של אנשי המשטרה האשכנזיים הרודפים את
אריה דרעי בפרט ואת הפוליטיקאים המזרחיים בכלל:
יוחנן דנינו,
רוני אלשיך,
גדי סיסו,
מנשה ארביב,
אפרים ברכה.
אם נאמין לעיתונאי אבישי בן-חיים, זו המציאות בה אנו חיים: הרשויות המלאות באשכנזים רודפות מטעמים גזעניים את האליטות המזרחיות החדשות, במהלך דיכוי אלים שנועד לחסל אותן ובמיוחד את
ש"ס. זהו ההסבר של בן-חיים לראיות שמצאה המשטרה נגד אריה דרעי. זהו ההסבר שלו לשורת פרשות השחיתות שהתגלו לאורך השנים בצמרת ש"ס (דרעי כמה פעמים,
שלמה בניזרי,
רפאל פנחסי, יאיר לוי,
עופר חוגי).
בן-חיים אומר את הדברים בצורה מפורשת במאמר שפורסם (יום ו', 23.11.18) בעיתון
מקור ראשון. בן-חיים הוא כתב ותיק לענייני חרדים, כיום בערוץ 10, אבל הדברים נראים כאילו יצאו מתחת ידו של פנטזיונר הזוי החי על הירח. וחמור מכך: בעידן בו אנו חיים, בו אין לעובדות שום משמעות, עלולים להימצא מספיק אנשים שיאמצו את תיאוריית הקונספירציה הזאת.
דרעי, בניזרי, לוי, פנחסי וחוגי הורשעו אחרי הליכים משפטיים מלאים ופומביים. בחלק מן התיקים אפילו ישבו שופטים "מזרחיים". אבל בן-חיים רוצה שנאמין, שחבורה של שוטרים תפרה תיקים לכל החמישה, שקבוצה של פרקליטים שיתפה איתם פעולה, ששורה של עורכי דין מן השורה הראשונה לא הצליחו לחשוף את האמת ושעשרות שופטים נפלו בפח. והכל - משום שיש איזשהם גורמים עלומים שאינם רוצים שהמזרחיים של ש"ס יטלו חלק בשלטון.
זה נשמע ממש כמו העלילות האנטישמיות הגרועות ביותר: יש חבורה של יהודים שמושכים בחוטי הממשל והכלכלה, ויכולים לעולל לכל העולם את כל העולה על רוחם. תחליפו את המילה "יהודים" במילה "אשכנזים" ואת המילים "לכל העולם" במילה "למזרחיים" - ותקבלו בקליפת אגוז את התיאוריה של בן-חיים.
בן-חיים אינו מציג שום עובדה שתתמוך בתיאוריה ההזויה שלו, אלא מציע היגיון עקום שכזה: ההוכחה לכך שכל המקרים הללו היו מבוימים, היא שהם קרו; הם לא היו יכולים להתרחש אם לא היה מדובר ברדיפה מתמשכת ומכוונת. לפי בן-חיים, לא צריך ראיות - כי האירועים עצמם מוכיחים את מה שעמד מאחוריהם. לפי בן-חיים, העובדות ההפוכות לא קיימות - למשל: שהפרקליטות ניצבה לימין דרעי כאשר הוגשו עתירות נגד מינויו לשר בממשלה הנוכחית ושבג"ץ דחה אותן פעמיים.
לא הייתי מקדיש אפילו דקה לדיבורים ההזויים הללו, אלמלא הייתה סכנה אמיתית שיימצאו מי שיאמינו להם. כאמור, אנחנו מצויים בעידן בו העובדות אינן מעניינות וההוכחות אינן נחוצות. תוסיפו לזה את חוסר האמון הגובר ברשויות החקירה והאכיפה (ע"ע
רומן זדורוב), תכפילו את התוצאה בשנים של קיפוח אמיתי או מדומה - ותקבלו תבשיל רעיל העלולה להתפתח לממדים של מגיפה.
לזכותו של דרעי עצמו יש לומר, כי הוא אינו משחק - לפחות בינתיים - על הקלף העדתי-גזעני. אבל מי יודע אם הוא, חסידיו או מקורביו לא ישלפו אותו, אם וכאשר חקירת המשטרה תוביל לכתב אישום. ואז אנחנו עלולים למצוא את הפרנויה של בן-חיים ודומיו בליבו של השיח, כתחליף לבחינה מקצועית של ראיות, כתירוץ להימנע מחשבון נפש וכקריאת תגר על ההליך המשפטי הראוי.
