היום אספר לכם, קוראי הנאמנים, את אחד הסיפורים של "אלף לילה ולילה" שמקורם במספרי סיפורי-עם ושמו "הנסיך אל-אדין ומנורת הקסמים". כדי שלא לשעמם אתכם אציג בפניכם גרסה עם מעט תוספות המותאמות לימינו. הסיפור מתרחש במדינה מזרח תיכונית ומספר על פועל עני שיש לו שני בנים. האחד מומחה בהצגות שהוא יוזם בעצמו והשני חסר יכולת. כיוון שנולדו לשתי אימהות שונות החליטו אימהותיהם לקרוא להם בשם זהה: בן-ימין. למרות זאת הבכור כונה בשם אל-אדין והשני "בני" כקיצור מחובב של בנימין.
כאשר אביו של אל-אדין הלך לעולמו מכשף נורא מאפריקה איתר את בנו וכדי להפתיעו התחזה לדודו והוליך אותו בדרכי מרמה לתוככי מערה מסוכנת כדי שיוציא מתוכה מנורה ישנה. המכשף הרע הזה פוקד על אל-אדין לקחת רק את המנורה ולא-כלום מלבדה. אבל אל-אדין לא ידע שאין זו מנורה רגילה אלא מנורה שיש לה תכונות קסם ובתוכה לכוד שד נורא שבכוחו להגשים כל משאלה. אל-אדין העדיף לדאוג לעצמו וללקט את האוצרות הרבים שבמערה במקום לקחת את המנורה. כאשר אל-אדין ניסה לצאת מהמערה עם האוצרות שליקט, המכשף הרע ביקש ממנו קודם כל להעביר לידיו את המנורה, אך אל-אדין לא הצליח למסור את המנורה הואיל וכיסיו היו מלאים אוצרות. המכשף הרע התרגז וסגר את פתח היציאה. בתוך המערה, בחשיכה, לקח אל-אדין את המנורה ושפשף אותה בעדינות כדי לנקותה על-מנת שיוכל להעלות בה אור. באורח פלא הופיע השד הכלוא ואמר: "מה תצווה עליי, אדוני? עומד אני לפקודתך, כי עבדך אני!".
כוחות הקסמים של השד הפכו את אל-אדין לאיש עשיר מאד. הוא נשא לאישה את בת המלך המקומית והפך לשליט המדינה. השד שליווה אותו בכל דרכיו ומעשיו, הקים עבור בני הזוג המלכותי ארמון מפואר ולידו שדה תעופה למקרה שיעלה הרצון מלפני בני הזוג המלכותי שיהיה בבעלותם מטוס נוסעים פרטי.
כך חיו השניים באושר ונחת עד שהאח הצעיר בני גילה את כל האוצרות החבויים של אחיו הבכור והחליט שגם הוא רוצה נתח מעוגת השלטון. לצערו הרב בני לא ניחן בכל הכישורים הדרושים להגשמת משאלתו.
אבל בני היה גבה קומה ויפה תואר ולכן החליט, על-פי עצה שקיבל מידידיו, להשתמש בכישור היחיד הזה לקידומו האישי. במהרה הסתבר כי השימוש בהדרו הגופני היה מועיל מאד. בכל מקום שבו הופיע הותיר רושם עז. הוא לא נזקק לשרותיו של כותב נאומים עמוסי מלים יפות, הוא לא נעזר במורה משחק כדי להציג בפני הציבור את יכולותיו באופן מיטבי ולא התבקש להציג בפני בני עמו רעיונות חדשים איך לנהל את ענייני המדינה בשלום או במלחמה.
בקיצור: כולם החלו לדבר על בני ואף חיברו לו כינוי של חיבה: "בני בום". קהל מעריציו התרחב וסקרי דעת הקהל הראו שיש לו סיכוי טוב לרשת את מעמדו ואוצרותיו של אחיו הבכור. וכל זאת מבלי להשמיע נאומים מלהיבים ומחדשים, כי משל עצמו לא היה לו מה למכור. ואם כבר נאלץ לדבר, בפורומים מצומצמים ביותר, הוא נהג לצטט משפטים שכתבו בעבר הרחוק מייסדי המדינה על-מנת להרשים את שומעיו באיכות בינתו.
בעיני האח הבכור נראתה סכנת אבדן השליטה מוחשית ביותר ולכן החליט, על-פי עצת השד הנורא, לשלוף את תופי המלחמה ולהפחיד עד מוות את אחיו שואף השלטון ואת צוות יועציו. התרגיל המתוחכם הצליח. בני וחבר מרעיו נבהלו והחליטו לסגת מן הרעיון לכבוש את השלטון.
"אילו ידעתי שזו תהיה התוצאה" התוודה בני הקטן בעגמת נפש בפני יועצת הסתרים היפה שלו, הנגררת אחריו, "כלל לא הייתי מתחיל את התרגיל".
