לפני שלוש שנים, חודש לאחר שנכנס רוני אלשיך לתפקידו כמפכ"ל המשטרה, הייתה לו הזדמנות פז להעביר מסר חד-משמעי: אצלי לא משקרים. מבקר המדינה, יוסף שפירא, פרסם דוח ובו קבע ששלושה קציני משטרה בכירים - תת-ניצב יהודה דהן, תת-ניצב יזהר פלד וניצב-משנה תומר בדש - שיקרו ואף פברקו דוחות פעולה, כדי להצדיק עבירות תנועה חוזרות ונשנות שלהם. אלשיך יכול היה להשתמש בדוח, להעיף את השלושה ובכך לאותת ל-30,000 השוטרים האחרים: על שקרים משלמים.

אלשיך לא עשה זאת. השלושה המשיכו לשרת ולא נפלה שערה משערות ראשם ארצה. את התוצאה אנחנו רואים כל יום: הודעות דוברות כוזבות, שוטרים שמפברקים בדוחותיהם, קצינים שמשקרים בעדויותיהם. והם עושים זאת לרוב כדי להסתיר מעשים פסולים ואף פליליים: אלימות כלפי חשודים, מניעת זכות ההיוועצות בעורך דין, הפרת כללי החיפוש, חקירות בניגוד לנהלים ושאר מרעין בישין.

תרבות של שקר היא זאת שמאפשרת מציאות של פשע. פשוט מאוד: אם אדם יודע שישלם מחיר כבד על שקר, הוא לא יעבור עבירה - כי העונש על השקר שנועד להסתיר אותה, עלול להיות יותר חמור מאשר על העבירה עצמה. זה כמו חשודים בעבירות מינוריות, שנכשלים בשיבוש הליכים לאחר חקירתם. לכן האמת היא היסוד לכל חברה ולכל ארגון, על אחת כמה וכמה - למשטרה. אם השוטרים אינם אמינים, הם למעשה ארגון פשע עם רישיון.

השאלה המרכזית בנוגע לצ'יקו אדרי אינה מדוע נפגש עם עו"ד פיני פישלר (פרקליטו של רפי רותם שהתלונן נגדו) ואפילו לא מה נאמר בפגישה. השאלה המכרעת היא אחת ויחידה: האם הוא שיקר לוועדת גולדברג. פישלר טען שהם שוחחו גם על תלונתו של רותם; אדרי טען שהם שוחחו רק על תפקוד המשטרה. רק אחד מהם דובר אמת. ואם פישלר דובר אמת, זה אומר שאדרי שיקר. ואם אדרי שיקר, זה אומר שהוא לא יכול להיות המפכ"ל. נקודה, סוף פסוק.

העניין הוא, שלוועדת גולדברג אין כלים להכריע בין גרסאות. אליעזר גולדברג הוא היחיד המצויד תיאורטית בכלים כאלו, בזכות עברו הארוך כשופט, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור על שופטים. אבל עם כל הכבוד הראוי לגולדברג, הפעם האחרונה בה שמע עדים הייתה במארס 1983, כאשר כיהן בבית המשפט המחוזי בירושלים. מאז, בתפקידים הבכירים שמילא, הוא עסק בקריאת מסמכים ובשמיעת טיעונים משפטיים. לכל יתר חברי הוועדה - משה טרי, דניאל הרשקוביץ וטליה איינהורן - אין אפילו ניסיון של יום בחקירת עדים ובהערכת מהימנותם.

זו הסיבה לכך שנכון לרגע זה, ההחלטה של ועדת גולדברג היא בעייתית. חבריה שמעו את פישלר ואדרי, וזהו. כאשר רוצים להכריע בין שתי גרסאות, צריך להשתמש בכלים נוספים: עדים מכלי שני, תיעוד בכתב, מסרונים, תכתובות דוא"ל. זו אינה עבודה לוועדה מייעצת אלא לגוף חוקר. ואם נותר ספק, הוא צריך לפעול לטובתו של מי שמעלים נגדו את הטענות.

ההליך הנכון - ועדיין לא מאוחר לעשות אותו - הוא להורות למחלקה לחקירות שוטרים לבדוק את שתי הגרסאות, באותם כלים חקירתיים ראויים. אפשר לסיים את זה תוך יומיים-שלושה, כי מדובר על פגישה אחת בין שני אנשים. אז, ורק אז, יהיה לוועדת גולדברג בסיס עובדתי ומקצועי מוצק לקבל החלטה, ולא רק התרשמות של חבריה. לא ממנים מפכ"ל על סמך התרשמות, ולא פוסלים מפכ"ל על סמך התרשמות. ואם יוכח שאדרי שיקר - אזי פסילת מינויו אולי תעביר סוף-סוף למשטרה כולה את המסר החיוני: שקרנים אינם ראויים ללבוש את מדיה.