א. פרסום הנס

"הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָֽנוּ מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת (וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת), שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִים.

"וְכָל שְמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵן, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן, אֶלָּא לִרְאוֹתָן בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ ..." - ישירו ויגידו בית ישראל השבוע, כדי לציין את נס חנוכה.

חנוכה, לפי המסורת, אינו חג, כיוון שאינו נזכר בתנ"ך, אלא רק בספר מקבים מהספרים החיצוניים. למרות זאת, שמחה רבה שורה בו. "אל תגידו כי איננו / דם אבינו המכבי / כי שלוש טיפות ממנו / נמזגו בדם לבי ... / נס חֵרות, עמל וטוהר / נס הדוֹר הבנאי / אל תירא:כי חי הנוער - חי וער חשמונאי .../ חי הדם המכבי!" - שורר זאב ז'בוטינסקי ב"שיר הדגל".

הציונות השיבה לחנוכה את יוקרתו הלאומית. חג האורים מציין את גבורת החשמונאים, שמרדו ביוון (הממלכה הסלווקית), המעצמה המדכאת, בהסתייעם בבריתם עם רומי, אויבת מעצמת הכיבוש. לצערנו, מלכות החשמונאים החזיקה אך זמן קצר, כמאה שנים בלבד, והסתיימה בכיבוש רומאי עקב ריב אחים בין ראשיה.

המצווה העיקרית בחנוכה היא פרסום הנס. זה נעשה על-ידי הדלקת נרות כדי שייראו ברשות הרבים - על אדן החלון, או (כנהוג בירושלים) בגומחה מיוחדת מחוץ לבית. חנוכה הוא גם חג השֶמן - לרגל נס פך השמן. לכן, אנחנו אוכלים בו לביבות ומהדרין מדליקים נרות שמן.

העיסוק בנרות ובלביבות משכיח את מהות חנוכה - זה חג לאומי לעלא וחג דתי לציון קנאותם של החשמונאים, שרצו לשמור על דתם, ולא הסכימו להתייוון. החשמונאים - המקבים - מרדו במעצמה אדירה, ששלטה בארץ, וניצחו. ומאז זה מופת למעטים מול רבים לניצחון הרוח על החומר.

את חנוכה קבעו החשמונאים לציון טיהור בית-המקדש וחנוכת המזבח מטומאת הגויים. אורכו שמונה ימים, כדי לפצות את עם ישראל על סוכות, שמנעו היוונים לחגוג. כיוון שהיום ביהדות מתחיל בערב שקדם לו ("וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" - בראשית א', ה'), מדליקים את הנרות בערב, אחרי שקיעת החמה; וחכמים התווכחו כצד מדליקים - בסדר עולה עד היום השמיני (כבית הלל), או בסדר יורד (כבית שמאי)? בסוף הוכרע הוויכוח, ואנו מדליקים כבית הלל.

מדליקים לא רק נרות, אלא כל חומר בעירה. בחנוכה תשל"ד, הדלקנו בצפון "המובלעת" בגולן חנוכייה מתרמילי פגזים, ובכל אחד מהם סמרטוטים טבולים בסולר ובבנזין. נהוג להדליק נרות משמן זית, שנפסל למאכל אדם. עם זאת, שמעתי בגלי ישראל את הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, שסיפר, שהרב מרדכי אליהו ע"ה, אביו, הקפיד על הדלקת נרות משמן טהור למהדרין - כאילו העלה אותו למקדש עצמו.

ב. גילה את אמריקה

תל אביב. כלומר, גוש-דן, שבו שוכנים כרבע מאוכלוסיית המדינה, תותקף בסיבוב הבא עם חמאס. כך אמר אלוף תמיר ידעי, מפקד פיקוד העורף, בכנס של משרד הפנים לראשי רשויות חדשים, שנבחרו באחרונה. דבריו הוצאו מהקשרם, והגדיל לעשות דובר צה"ל, שהוציא הבהרה, כי האלוף לא תקף את תושבי תל אביב.

כשחיזבאללה מאיים מזמן להגיע בטילים וברקטות לתל אביב (ואף מעבר לה, דרומה), וחמאס כבר ירה על גוש-דן, מה החידוש בדברי אלוף תמיר ידעי? כנאמר אצלנו - "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק" (תהלים, ב', א').

ג. החלטה מוזרה

האוניברסיטה העברית בירושלים שוקלת להנהיג חידוש: שפת ההוראה בתארים מתקדמים תהיה אנגלית. כך חשף יהודה יפרח במקור ראשון. מאחורי הרעיון עומדים תקצוב ושאיפה לשיפור המעמד האקדמי של המוסד בעולם האקדמי הגלובלי.

החלטת ההנהלה טרם אושרה בסנאט ובמוסדות הרשמיים של האוניברסיטה, אך מסמנת מגמה, וצפויה להיתקל בהתנגדות.

מעריכים, שנטישת העברית תביא בטווח הארוך לשינוי מהותי בתוכניות הלימודים, באופי הסגל האקדמי ובהרכב אוכלוסיית התלמידים שתגיע למוסד. כמו-כן, מעריכים, כי שינוי השפה יורחב גם ללימודי תואר ראשון, לשאר האוניברסיטאות, ויביא לבריחת מוחות. דווקא בערב חנוכה זו החלטה מוזרה ביותר. האוניברסיטה העברית הוקמה בעקבות החלטת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), ונועד לה תפקיד מרכזי במעשה הציוני ובחידוש השפה העברית. בשנת 1913 קיבלה ההסתדרות הציונית החלטה על הקמת האוניברסיטה, ואבן-הפינה לה הונחה בשנת 1925.

ד. מפעל אדיר

ד"ר אורי מילשטיין, עמיתי, נחשב להיסטוריון חריג וייחודי, שחושף עובדות ומהלכים, שהממסד והעלית הישראלים מסתירים זה שבעים שנה. הוא השלים כבר כתיבת ארבעה ספרים (מתוך שלושים מתוכננים) על תולדות מלחמת הקוממיות, ובשנה הבאה הוא מתכנן להשלים עוד ארבעה כרכים של מחקרו על האמת על מלחמת העצמאות ועל הקמת מדינת ישראל. את המיזם הוא מקווה להשלים לקראת 2023, שנת ה-75 למלחמת הקוממיות.

מילשטיין הקים אתר למימון המונים למיזם השאפתני, שלדבריו, "יש לו חשיבות היסטורית וחשיבות ביטחונית-אקטואלית שכן הוא משפר בכמה דרגות את תרבות הביטחון, הרווחת בישראל, שמחירה עצום ורב לכל ישראלי".

ה. נראוּת

חכמינו התלבטו האם השכם בבוקר קשה להבדיל בין תכלת לכרתי (כּר̤שָה; כלומר - ירוק), או נתקשה להבדיל בין תכלת ללבן (ברכות, ט', עמוד ב'). נזכרתי בזה באמצע השבוע שעבר, כשיצאתי מביתי בשרון בסביבות שש בבוקר, וראיתי כמה חכמי חלם, שלא הדליקו את אורות מכוניותיהם.

אומנם, החוק קובע, שיש להדליק אורות בנהיגה בכבישים בין-עירוניים - מאחד בנובמבר עד סוף חודש מארס - אך זו בעייתה של משטרת ישראל. לי מפריעה נהיגתם בלי אורות בחשיכה, שבה עדיין מבדילים בקושי בין תכלת לכרתי, או בין תכלת ללבן; ואותם היא מסכנת. מדליקים אורות - גם כשהחוק אינו מחייב - כדי לראות, ובעיקר, כדי להיראות.