1. מה משותף לתיק 1000 (ארנון מילצ'ן), לתיק 2000 (נוני מוזס) ולתיק 4000 (בזק)? הרצון הבלתי-נלאה של בנימין נתניהו לזכות בתקשורת חיובית או לכל הפחות בתקשורת ניטראלית. מילצ'ן הוא מבעלי ערוץ 10; מוזס הוא בעלי ידיעות אחרונות; בזק היא הבעלים של וואלה. נתניהו התעקש להחזיק בתיק התקשורת בשנים 2017-2014 - ראש הממשלה הראשון ששמר לעצמו את התיק הזה - והיה ממשיך להחזיק בו אלמלא התערבותו של בג"ץ. זה מלמד שבעיניו התיק הזה חשוב לא פחות מאשר תיקי החוץ והביטחון, בהם הוא מחזיק כיום.

אפשר להבין את נתניהו, גם אם לא להצדיק אותו. התקשורת ברובה נגדו, וזה באמירה עדינה. יש לא מעט עיתונאים ואמצעי תקשורת שמתעבים אותו ורודפים אותו. ככל הנראה הדבר נובע מכך שרוב התקשורת נוטה לשמאל, והיא אינה משלימה עם רצונו החוזר ונשנה של רוב העם לבחור בממשלת ימין. עיתונאים ומו"לים אינם מסוגלים לסבול את הצלחותיו של נתניהו (ויש לא מעט כאלו) ומזנקים כמוצאי שלל רב על כל כישלון (וגם כאלו לא חסרים).

כמו כל בן אנוש, נתניהו רוצה שלכל הפחות יתייחסו אליו בצורה הוגנת, אם לא בחיבה/בהערכה/באהבה. מאחר שהוא מבין שלא יצליח להשיג זאת דרך השטח, הוא ניסה - על-פי החשד - להשיג זאת דרך הצמרת: הבעלים. לא ברור האם ומה הוא נתן למילצ'ן בתמורה לסיגרים ולשמפניה, אך נשוב ונזכיר שמדובר באחד מבעלי ערוץ 10. למוזס הוא הבטיח לרסן את ישראל היום (נתניהו טוען שזו הייתה הבטחת סרק). לאלוביץ' הוא נתן - על-פי ממצאי החקירה - הקלות אסדרה משמעותיות לקבוצת בזק. והכל בשביל מה? קצת פחות התקפות, קצת יותר אהדה. באיזשהו מקום, זה פתטי.

2. הנסיונות הללו של נתניהו מלמדים, שהוא מכיר בכך שישראל היום איננו שחקן משמעותי בזירת העיתונות הישראלית. לכאורה, יש לנתניהו מאות אלפי קוראים ביום של עיתון, שכאשר הוא מותח עליו ביקורת פעם בדור - זה עניין לסיקור עיתונאי בפני עצמו. ישראל היום הוא העיתון הנפוץ ביותר בישראל ומזה מספר שנים מקדים את ידיעות אחרונות בסקרי TGI. אבל השפעתו היא אפסית. לעיתון הארץ, עם שמינית התפוצה, יש השפעה הרבה יותר גדולה.

יש לכך יותר מאשר סיבה אחת. מודל החינמון אולי טוב לחדירה לשוק, אבל קשה להתייחס ברצינות למשהו שמקבלים בחינם. ישראל היום לא הצליח למשוך אליו עיתונאים ופרשנים מובילים, וגם רשימת כותבי המאמרים שלו אינה משהו להתגאות בו. וישנה המסורת: קשה להתמודד עם המוניטין שצוברים עיתונים במשך עשרות שנים, גם אם בהווה הם מפוקפקים למדי. מכל מקום, העובדה שנתניהו ניסה (על-פי החשד) להשפיע גם על קבוצת ידיעות אחרונות (העיתון ו-ynet, אתר החדשות המוביל בארץ) וגם על וואלה, מלמדת שהוא מכיר בכך שהם הרבה יותר חשובים מאשר ישראל היום, ושאינו יכול להסתפק בתמיכה האוטומטית מצד החינמון של שלדון אדלסון.

3. מובן שהממצאים של המשטרה ורשות ניירות הערך אינם סוף פסוק. הפרקליטות ואביחי מנדלבליט יצטרכו להחליט האם להגיש כתבי אישום ובאלו עבירות, ולאחר מכן יתקיימו שימועים שמדי פעם מביאים לשינויים - ואפילו שינויים משמעותיים - בעמדת רשויות האכיפה. אבל תיק 4000 זכה לליווי צמוד של פרקליטות מיסוי וכלכלה, אשר סמכה את ידיה על הממצאים ועל ההמלצות-בפועל הנובעות מהם. אולי בסוף הדרך האישומים ירוככו, נניח - מרמה והפרת אמונים במקום שוחד. אולי. אבל קשה מאוד לראות מצב בו התיק הזה ייגנז.

4. מבין שלושת התיקים נגד נתניהו, תיק 4000 הוא החמור ביותר - בגלל ההשלכות הנטענות של יחסי השוחד שהתגלו בו. בתיק הולילנד, פרשת השחיתות החמורה ביותר שהגיעה עד היום להכרעה שיפוטית, לא בחן בית המשפט האם הייתה סטייה מן השורה - דהיינו: האם המשוחדים, בראשותו של אהוד אולמרט, נתנו תמורה ליזמים המשחדים. גישתו של השופט דוד רוזן הייתה, שהכל מתחיל ונגמר בשאלה האם עבר כסף, ולא מה היו מעשיהם של בכירי עיריית ירושלים.

אלא שגם במקור, לא נטען שהציבור נפגע בצורה ישירה ומהותית מיחסי השוחד. המדינה טענה שהיטל ההשבחה ששילמו היזמים היה נמוך משמעותית מזה שהגיע לעירייה - פער של כמה עשרות מיליוני שקלים. לא סכום שיש לזלזל בו, כמובן, אבל גם לא נזק אדיר לקופה הציבורית. לגבי הפרויקט עצמו, הטענה הייתה שהפגיעה בציבור באה לידי ביטוי בבניית מפלצת ארכיטקטונית - נזק שלא ניתן לכמת אותו.

בפרשה 4000, לעומת זאת, הטענה היא שנתניהו העניק לקבוצת בזק הטבות אסדרה שהיו שוות עשרות ומאות מיליוני שקלים. בזק היא קבוצת התקשורת הגדולה ביותר בישראל ושנים רבות הייתה מונופול. לכן, כל הטבת אסדרה שהיא מקבלת - משמעותה פגיעה בתחרות, וממילא פגיעה ישירה בכיסו של הלקוח וגם בטובת המשק בכללותו. מבחינת הנזק הנטען - כמובן, אם יוכח - מדובר בתיק חמור בהרבה מאשר תיק הולילנד.

5. נתניהו מיהר לטעון, כי מדובר במסקנות שפורסמו רק כדי לתת לרוני אלשיך יציאה גרנדיוזית מתפקיד המפכ"ל. יכול להיות. מצד שני, לחץ זמנים יכול לגרום לעבודה יעילה יותר ולאו-דווקא לעבודה חפיפניקית. מכל מקום, זה לא ממש משנה. אם הפרקליטות תחשוב שצריך השלמות חקירה, זה יקרה אחרי אלשיך; ואם תחשוב שהתיק סגור - אזי אלשיך פעל כיאות כאשר הצליח לסיים אותו.

נתניהו גם טען, כי לא מעט תיקים נגד אישי ציבור נסגרו לאחרונה כאשר הגיעו לפרקליטות. אני לא הצלחתי להיזכר בתיקים משמעותיים כאלו. כדאי לנתניהו לזכור, שבתיק 4000 מעורבת גם רשות ניירות הערך - ואחוזי ההרשעות שלה גבוהים בהרבה מאלו של המשטרה. וכדאי לו גם לזכור מי הפרקליטים שליוו את החקירה: פרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-שווקי, וסגן הפרקליטה, יוני תדמור. השניים כבר הכניסו לכלא ראש ממשלה לשעבר אחד. כן, בפרשת הולילנד.