פסיכולוגית אנגליה הגדירה פעם את בעיית התאומים כ"היותם תמיד חצי או כפליים, אבל אף פעם לא אחד שלם". אז כיצד צריכים הורים לתאומים להתמודד עם הבעיה? איך להבטיח לכל אחד את ההרגשה העצמית השלמה והנפרדת? כיצד לבצע את ההפרדה ובאותו זמן להיות מודע לעובדת תאומיותם? וכיצד להתמודד עם הסביבה, ה"מאלצת" אותם להיות תאומים?
על שאלות אלה ואחרות ניסו לשוחח, לשמוע ולהשיב, עשרות הורי תאומים, שהתכנסו בכנס פנימי מיוחד בתל אביב, שבו השתתף גם כמנחה הפסיכולוג גדעון לוי, מומחה לבעיית התאומים.
המשותף והמפריד
סיפר בכנס הפסיכולוג לוי: "כששאלו תאום אחד מהזוג, מדוע אינו לומד, השיב ש"אחד לומד בשביל שנינו, וזה מספיק". מסתבר שבכל הנוגע לחינוך תאומים, נפוצות שתי אסכולות: האחת דוגלת בהדגשת המשותף, ואילו השניה - דווקא בהדגשת המפריד. לוי, למשל, משייך עצמו, באורח חד-משמעי, לאסכולה המבקשת להדגיש את המפריד, שכן בכך ניתן, לדעתו, להבטיח לכל אחד מהם את המסגרת והצמיחה האישית, מבלי שיצטרך לפזול לעבר אחיו התאום.
לדבריו, גם מסייעת ההפרדה לכל תאום להתייחס לחברים שהוא רוכש, ללא צורך להתחשב בדעתו של אחיו עליהם. הדבר מתבטא בהגברת הפעילות המוטורית, החברתית והלשונית. ההפרדה מומלצת בכל מקרה, ואפילו כשברור שבבית הספר, שבו לומדים שניהם, הם עלולים להיפגש. בכל מקרה, סבור לוי, עדיף שלא ילמדו בכיתה משותפת.
אני ואנחנו
לדעת הפסיכולוג לוי, שלוש השנים הראשונות בחייו של הילד הן המכריעות ביותר ומהוות את המפתח למה שיקרה אותו בעתיד. לפיכך חשוב מאוד להפריד את התאומים כבר בגיל שלושה עד חמישה חודשים.
לתאומים, מסתבר, קשה מאוד לומר את המלה "אני". בלשונם היא מוחלפת, לעיתים קרובות, במלה "אנחנו", ועל כן צריך, לדעת לוי, לא רק לשאוף לשמות שונים לתאומים, אלא גם לדאוג לכך שיהיו בעלי צליל ומשמעות שונים בתכלית. לוי מציע להפרידם גם בתלבושותיהם (למרות רצונה הטוב של אמא להפכם ל"דומים"), כדי שניתן יהיה לזהותם בקלות-יתר.
הצעצועים הם, לדעתו, מישור נוסף להפרדה.יש, לדבריו, לקנות לכל אחד צעצוע שונה, לאו דווקא מאותו סוג. לא כדור אדום וכדור כחול לעומתו, אלא כדור לאחד, ומכונית - לשני. הוא גם ממליץ על שתי פינות-משחק שונות בבית.
אולם, בעיית הבעיות של התאומים, החוזרת בכל שנה מחדש, היא זו של יום ההולדת. לוי מציע לחגוג לכל אחד את יום הולדתו בנפרד ובשום פנים ואופן לא ביחד. "ההפרדה", מטעים לוי, "לא רק שלא תביא להתעלמות מתאומיותם, אלא תביא כל אחד מהם ליכולת-ביטוי ריגשותיו העצמיים, וברבות השנים עשוייה להיווצר ביניהם ידידות וחברות, ללא תלות, קנאה ותחרות".
